נועה קושרק
נועה קושרק

את היום ההוא, לפני כ-15 שנה, אודי ששון, מנהל עבודה בכיר בחברת החשמל, לעולם לא ישכח: ששון, אז פועל צעיר יחסית שהיה הראשון בחברה שעלה כמה שנים קודם לכן על קרוניות נעות על כבלי החשמל למטרות התקנה, עבד עם קרונית באזור רמלה. בגובה של כ-50 מטרים זה קרה: הקרונית נשמטה לו מתחת לרגליים. "תפסתי את הכבלים בשתי ידיים וזחלתי עליהם כמו זיקית" נזכר השבוע. "הגעתי לעמוד החשמל באיזושהי צורה וירדתי למטה. כשירדתי, ראיתי את כולם עם פיות פעורים". מאז הקרוניות השתכללו והפכו ל"מרצדסים" ואליהן הצטרפו גם אופניים מדוושים שנעים על גבי הכבלים ונראים יותר כמו מתקן מפחיד בלונה פארק מאשר ככלי תפעולי. ששון, על אף החוויה המפחידה, המשיך לנסוע על הקרוניות וכיום הוא מנהל עבודה בכיר במחלקת ביצוע רשת מתח עליון במחוז דרום.

בעיני ילד מערבי ממוצע, החשמל מובן מאליו. רבים מאתנו כנראה לא תהו על הדרך הפתלתלה והמורכבת שהוא עובר. רובנו פשוט הסתפק בלחיצה על כפתור שלט המזגן בימי הקיץ החמים, וסינן קיטורים למכביר בזמן הפסקת חשמל - הרגעים היחידים בהם אנו מבינים כי אין מדובר במובן מאליו.

מעבר לפן המדעי-טכני הסבוך, סיור השבוע ברחבי תל אביב עם עובדי מחוז דן של חברת החשמל חושף עד כמה מדובר בתפעול תשתיתי מורכב. העיר מתפתחת ונבנית; הכבישים מתרחבים, שכונות חדשות עולות על פני הקרקע ומגדלים שצורכים חשמל רב נבנים בשטחי קרקע קטנים. אלה, בשילוב עם הטכנולוגיה שהולכת ומשתפרת והנטייה הגוברת לצרוך חשמל, מחייבים את חברת החשמל בשינויים, תחזוקה ושיפורי תשתיות.

החל מקרוניות ואופניים שנעים בשחקים, דרך צוללנים שמתחזקים תשתיות בים ושלוש מנהרות מוסוות ארוכות ועמוקות מאוד שעוברות ממש מתחת לאף של תושבי העיר והעובדים בה, וכלה במרכז שליטה חדש ומאובטח שחולש על המחוז ונחשף לראשונה - נדמה כי עולם תשתיות החשמל מתקיים במקביל לנו, מבלי שניתן עליו את הדעת, בזמן שהוא מספק לנו את אחד המצרכים החשובים בחיינו.

נכון להיום עוברות מתחת לתל אביב שלוש מנהרות תת קרקעיות - בהן עוברים כבלים של מתח עליון (המספקים חשמל ברמה מטרופולינית) ומתח גבוה (שמספקים חשמל למוסדות גדולים כמו בתי חולים, וכן מקשרים בין כבלי המתח העליון לכבלים של המתח הנמוך לבתים) במשקל של עשרות טונות בכל מנהרה. לא ניתן לציין את מיקומן המדויק של המנהרות, אולם ניתן לספר שהן חוצות את נתיבי איילון בשלוש נקודות מהצפון הישן של העיר ועד דרומה, ומספקות חשמל למאות אלפי משקי בית בשני צדי הכביש, למתחמי תעסוקה בולטים ולמתחמים אסטרטגיים. אורכן של המנהרות מאות מטרים, קוטרן כשלושה מטרים ועומקן 10 או 20 מטרים - תלוי בתשתיות העיליות ובטופוגרפיה. חשיבותן המערכתית של המנהרות ולכן גם תפקודן השוטף ללא הפרעות, מסביר שרון מהלל, מנהל פרויקטים במחוז, היא עצומה. מהלל מוסיף כי לא כל העובדים במחוז בכלל יודעים על קיומן וכי מתי מעט ביקרו בהן.

פעילות תת-קרקעית

המנהרה הראשונה נחפרה במחצית השנייה של שנות ה-90, את האחרונה מבין השלוש סיימו לחפור לפני כארבע שנים. זמן הכנת מנהרה שכזו, מציין מהלל, הוא כשנתיים (שנה וחצי של חפירה ועוד כחצי שנה של התקנת הכבלים והמערכות) ועלות חפירתה כ-20-30 מיליון שקלים. המלאכה המורכבת של חפירת המנהרות כוללת החדרת כלונסאות פנימה אל תוך האדמה. הכלונסאות מוחדרים בצורה חופפת על מנת לתת חוזק ועמידות בפני לחצי הקריסה. בהמשך נדחקים צינורות בטון בצורה אופקית ודחפורים מפנים את העפר - כך שחפירת המנהרה מתקדמת בצורה אופקית. במקומות בהם נדרשת עבודה במי תהום יצרו החופרים לחץ אוויר גבוה, שהסיט את המים הצידה ויצר אזור מבודד ממים שבו ניתן היה להתקין את המנהרות.

בשדרה המוכרת בה אנו מסיירים אין כל סימן שיעיד על הפעילות התת קרקעית שעוברת מתחתיה. פתחי האוורור משתלבים היטב בעיצוב הרחוב ומוסווים בין ספסלים ועצים, ודלת הכניסה נראית כמו דלת כניסה למחסן של חברת החשמל. "המטרה היא להצניע את הכניסות", מסביר מהלל. הכניסה למנהרה אחרת עוצבה ע"י אדריכל ונראית כקבר שייח המשתלב היטב באזור. מהלל מספר שכשחפרו את המנהרה הגיעו תלונות לעירייה על כך שחברת החשמל "משחיתה קבר מוסלמי". ואילו כניסה למנהרה שלישית מזכירה סיפורי בלשים, שכן מדובר פשוט במכסה המצוי בתוך חורשה, ושרק לאחר הרמתו נחשף גרם המדרגות שיורד מטה.

מבפנים, המנהרות די דומות ומרשימות: עשרות מדרגות שיורדות מטה (לעתים מדובר בשני מפלסים של מנהרות - אחד בעומק של 10 מטרים והשני בעומק של 20 מטרים), "קומות" העשויות סורגים, וכבלים שגולשים ומשתרגים מלמעלה למטה וממשיכים במנהרות עצמן. המנהרות, מסביר מהלל, מצוידות במכשור מתקדם שמאפשר גם מעקב מבחוץ על כך שהכול כשורה (בין המכשירים ניתן לציין רמקולים שמשמיעים תדר גבוה להרחקת מכרסמים).

הצעידה במחילות האופקיות מזכירה צעידה במנהרת זמן: אורות ניאון, מראה מונוטוני והאפלוליות של מתחת לפני האדמה. באחת המנהרות, מתחת למי התהום, אף נתלו שלטים שסייעו להתמצאות בנוגע למקום הימצאנו: נתיבי איילון דרומה, נחל האיילון, פסי הרכבת ונתיבי איילון צפונה. מהלל מסביר כי המנהרות ייחודיות למחוז דן של חברת החשמל, ומוסיף כי יש להן קיבולת של כבלים נוספים ל-20 השנים הבאות לפחות. לא מפליא שדובר המחוז, עינב חשאי, מקבל פניות מהפקות של סדרות טלוויזיה וסרטים, שמחפשות לוקיישנים מיוחדים לצילום, ובעבר אף צולמה באחת המנהרות סדרה.

לפני כמה חודשים נחנך גשר רידינג, שמחבר בין טיילת חוף תל ברוך לנמל תל אביב. הפארק החופי שפותח במקום בשילוב ארובת תחנת הכוח המוארת ברידינג, בריכות הקירור והים יוצרים מראה רומנטי ויפה מהגשר המושקע שעובר ממש מעל הבריכות. אולם למי שחושב לקפוץ מהגשר למי הים כדאי לחשוב פעמיים: הצינורות שואבים בעוצמה רבה, וללא הפסקת פעולתם, דבר לא יוכל מולם.

צוללים בשביל החשמל

יחידת הצוללנים הארצית של חברת החשמל מגיעה גם לתחנת הכוח ברדינג, בצפון תל אביב, לביקורות ולביצוע פעולות תחזוקה. פעילותם מתחלקת בעיקר לשלושה: תחזוקת צינור המזוט הלא פעיל שעובר בים (ומאפשר במידת הצורך הזרמת דלק מאוניות לתחנת הכוח), ביצוע ביקורות תת מימיות וניטור סביבה ע"י לקיחת דגימות. לעתים, כשקורות תקלות, צוללים הצוללנים אל המסננים המצויים בקצה צינורות השאיבה, בודקים אותם ומנקים אותם.

150 קמ"ר, עשר עיריות ורשויות מקומיות (בהן תל אביב, רמת גן, גבעתיים, בני ברק, אזור, חולון ובת ים), 17 תחנות משנה שממירות מתח עליון למתח גבוה וכ-550 אלף מונים, מקיף מחוז דן של חברת החשמל. לפני פחות משנה נפתח מרכז השליטה והבקרה החדש של המחוז, המצוי באחד מבנייני החברה ומתועד כאן לראשונה.

המרכז, שצויד בתוכנות מתקדמות, מבקר ושולט על 600 קווי המתח הגבוה שעוברים ברחבי המחוז, ושלהם כפופים רוב קווי המתח הנמוך שמספקים חשמל לבתים. המקום עצמו מעוצב במיטב המסורת של חדרי שליטה ובקרה, עם מסך פלזמה ענק על הקיר שהציג בזמן ביקורנו את מצב הקווים באזור דרום תל אביב. כל נקודת ציון ועליה כתובת מדויקת מסמלת למעשה חדר חשמל ובו שנאי שממיר את המתח הגבוה למתח נמוך, על מנת שלקוחות ביתיים יוכלו לקבל חשמל. המקום עצמו מאויש 24 שעות ביממה על ידי מפקח. "למפקח יש אינדיקציה על מצב המתח הגבוה בכל נקודה במחוז", מסביר איתן שרעבי, מנהל מחלקת תפעול והשגחה במחוז. המערכות במרכז החדש, מסביר שרעבי, מאפשרות בין היתר לרכז ברשימה אחת את כל ההפרעות באספקת החשמל.

מערכות המחשוב בחדר מספקות תמונה על אודות רמת הביקושים לחשמל. במדינת ישראל אין מספיק חשמל, מסביר דובר חברת החשמל דדי גולן. לדבריו, צפוי מחסור גדול בחשמל בשנים 2012-2013. מנהל מחוז דן, לזר פוקס, מסביר כי חודשים יולי אוגוסט מאופיינים בעומסים הגבוהים ביותר במהלך השנה, בעיקר בשעות הצהריים, בהן המזגנים פועלים במלוא העוצמה. "הביקושים הגבוהים בשעות השיא מעמיסים את המערכת" מציין פוקס. "רמת הדרישה מעבר ליכולת הייצור של החברה יכולה לגרום לשיבושים באספקת החשמל".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ