הקרב על המדרכות האבודות של תל אביב

מדרכות תל אביב כבר מזמן הופקעו מרשותם של הולכי הרגל. רוכבי אופניים, קלנועיות, קורקינטים, אופנועים קטנועים ושאר צעצועים - כל אלה הפכו בשנים האחרונות את ההליכה בעיר לחוויה מסוכנת הדורשת ריכוז מתמיד

נרי ליבנה
נרי ליבנה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נרי ליבנה
נרי ליבנה

"להיות תל אביבי זה לדעת איך להסתובב בעיר, ומי שבאמת מבין מסתובב בעיר על אופניים", כך נכתב באתר של עיריית תל אביב-יפו. האופניים, כך נכתב שם, אינם צורכים דלק, הם משחררים אותך מהפקקים, הם אינם מזהמים את האוויר והם "ידידותיים לסביבה". לא נכתב שם: בתנאי שהסביבה איננה כוללת הולכי רגל. כי הוא כבר כמעט כאן הטרנד הבא - תאונות פגע וברח או פגע וקלל ואחר כך גם ברח, המתרחשות כולן על המדרכות.

הנפגעים הם הולכי הרגל הממשיכים להאמין כי מדרכות העיר שייכות להם. הפוגעים הם רוכבי אופניים, קלנועיות, קורקינטים ממונעים ושאר צעצועים שנועדו להפוך אותך מסתם הולך רגל לדורס בפוטנציה, אף אחד מהם גם איננו דורש ניסיון נהיגה, כולם נועדו לשימוש על הכביש אלא שבתל אביב הפכו משום מה לכלים לשימוש על המדרכה. לא נדירה גם התופעה של אופנועים וקטנועים שעולים לסיבוב קצר על המדרכה ומסכנים את חיי הולכי הרגל.

האופניים יפים לבריאותו של הרוכב, הם מחזקים את שיווי המשקל שלו, את שרירי הרגליים, את סיבולת הלב-ריאה. האופניים מקצרים את הדרך. בשבע דקות בלבד, כך נכתב באתר של עיריית תל אביב, ניתן להגיע מפארק הירקון לכיכר רבין. זמן דומה נדרש כדי להגיע משוק התקווה לשדרות רוטשילד. אבל זאת רק אם היו רוכבי האופניים נשמעים להוראות הבטיחות והנסיעה, שלפיהן עליהם לרכוב בשבילי אופניים מסומנים ובמקומות שבהם הם נעדרים בצמוד למדרכה בצד הימני של הדרך.

כמו כל כלי רכב אחר, נאמר "בכל מקרה יש לתת זכות קדימה להולכי רגל". אבל לא כל רוכבי האופניים רוכבים רק על הכביש. יותר ויותר מהם עולים על המדרכות. ההתחככויות הפיזיות עם הולכי הרגל שעל המדרכה מאריכות את זמן הנהיגה שלהם והופכות את ההליכה על המדרכה לחוויה הדורשת ריכוז מתמיד ולעתים הופכת גם למסוכנת. אפילו זכות קדימה להולכי הרגל שהמדרכה מיועדת להם, נמנעים הרוכבים האלה מלתת. הם נתקלים בך, משמיעים בפיהם קולות של צפצוף, מצפים ממך לזוז מהדרך כאילו המדרכה, ולא הכביש, שייכת להם.

לא נדירים מאבקי כוח בין עגלות תינוק לרוכבי הדו-גלגלי. כמו בכל מקום מי שאלים יותר ומהיר יותר, מנצח את מי שזהיר יותר. הנה דילמה שהולך רגל עומד מולה כמה פעמים בשבוע: נניח שאתה הולך על המדרכה מביתך אל הסופרמרקט הקרוב. לפניך הולכת אשה הדוחפת עגלת תאומים. מימינך על המדרכה צפרדע זבל. משמאלך, על אותה המדרכה, מכונית חונה באורות מהבהבים. מאחוריך נשמעים קולות "ביפ, ביפ, סליחה סליחה, אכפת לך לזוז בבקשה", שמשמיע רוכב אופניים. אם אתה פחדן כמוני לפעמים אתה מוצא את עצמך יורד אל הכביש הסואן. פעם אחת אזרתי אומץ, הסתובבתי אל עבר רוכב אופניים ואמרתי לו - לא סולחת. למה שאני אזוז? תזוז אתה. המדרכה שייכת להולכי הרגל ורוכבי האופניים אמורים לנסוע על הכביש". הוא פקח זוג עיניים תמהות באמת "מה אתך, את יודעת כמה זה לא בטיחותי לרכוב על הכביש? אנשים פה דורסים רוכבי אופניים". הוא כמובן צדק בדרכו. פעם אחרת שמעתי רוכבת אופניים, דווקא יפה וצעירה, מקללת נמרצות אשה אחרת שסירבה לרדת אל הכביש כדי לפנות לה מקום. בסופו של דבר גם דחפה הרוכבת את הולכת הרגל, עקפה אותה ונמלטה מהמקום.

המצב הופך לקשה עוד יותר, מנקודת מבטו של הולך הרגל, כשמדובר בהיתקלות בכלי רכב תלת-גלגליים שיש להם לא רק מהירות אלא גם הרבה נפח ושגם השימוש בהם הולך והופך לנפוץ הרבה יותר. יחס הכוחות בין הרוכב להולך מופר עוד יותר לרעתו של האחרון.

האופניים והאופנועים למיניהם הם מסממניהם הבולטים של ערים גדולות. איך אפשר לשכוח את תמונת האופנוענים השועטים בלילה ברחובות ההיסטוריים של רומא בסרטו של פליני. מה נאה יותר ממראה של נערה פריסאית בשמלה וגרביים לבנים קצרים רוכבת על אופניה בבולבאר ומסלסלת אופניה מציץ בגט ארוך טרי? רוכבי האופניים באמסטרדם הפכו לסמלה של העיר. גם בלונדון רוכבים הרבה. ליד כל מעבר חצייה מרומזר בכבישיהן של שנגחאי ובייג'ינג סין ממתינים בראש הטור לחילופי האור מאות או אלפים של רוכבי אופניים. אחריהם ממתינים רוכבי האופנועים ורק מאחוריהם, באותו כביש, ממתינות המכוניות. אף אחד לא מעלה שם בדעתו לעלות על המדרכה. גם לא בניו יורק או בלונדון. אף נהג ממונע לא מנסה לדרוס את הדו-גלגליים או להדוף אותם אל מחוץ לכביש.

אומרים שמדובר בתרבות הנהיגה, של הנהגים שנותנים לרוכבים לחיות ושל הרוכבים, מצד שני, שאינם נצמדים אל כלי הרכב או, כנהוג אצלנו, נוסעים באור אדום או נגד כיוון התנועה. תל אביב שהיא עיר שטוחה היתה יכולה להיות עיר אידיאלית לרוכבי אופניים ולהולכי רגל. הבעיה היא בגורם האנושי. לא נותר אלא לסמוך על הגורם האלוהי ולהכריז עליה כעיר בטוחה להולכים ולרוכבים ביום כיפור בלבד.

ב-2010 נרשמו כ-1,400 דו"חות בגין נסיעה לא חוקית על המדרכה

מדי יום נוסעים בכבישי תל אביב כ-35 אלף אופנועים בממוצע. החוק אוסר על רוכביהם לנסוע על מדרכות העיר, למעט בכניסה וביציאה מחצרות הבתים או בעת חנייה. אולם החוק אינו מתייחס לכלי רכב אחרים המסכנים לעתים את שלומם של הולכי הרגל על המדרכות - קורקינטים ממונעים למשל.

בשלב זה הקורקינט החשמלי לסוגיו אינו מוגדר ככלי תחבורה, ועל כן לא חלים עליו חוקי התנועה. בימים אלה מתנהלים דיונים בין המשטרה לאנשי משרד התחבורה בנושא. גם גלגליות אינן מוגדרות כלי תחבורה.

בתקופה האחרונה התקבלו במשטרת תל אביב תלונות רבות של הולכי רגל על רוכבי אופנועים וקטנועים שנוסעים שלא כחוק על המדרכות, בעיקר בטיילת חוף הים, ומסכנים את חיי ההולכים. בעקבות העלייה במספר תלונות הציבור על קטנועים ואופנועים סוררים, יצאה משטרת תל אביב בשבוע האחרון למבצע אכיפה נרחב. במהלך המבצע נרשמו 2,529 דו"חות לרוכבי דו-גלגליים, 356 כלי רכב הורדו מהכביש ו-12 רוכבים נעצרו לאחר שהתברר כי נהגו בפסילה.

במקביל, הגבירה משטרת תל אביב בימים האחרונים את האכיפה בנושא בשלושה מוקדים עיקריים: טיילת חוף הילטון, שדרות רוטשילד ומדרחוב נחלת בנימין. בתוך ארבעה ימים חילקו השוטרים כ-500 דו"חות בגין נסיעה לא חוקית על המדרכה. מאז תחילת 2010 חילקה משטרת תל אביב כ-1,400 דו"חות בגין נסיעה לא חוקית על המדרכה.

במשטרה הדגישו כי הם מנסים לשמור על איזון בין הגברת האכיפה לבין התחשבות בשגרת חייהם של רוכבי האופנועים. על אף שעיריית תל אביב הקצתה 1,500 מקומות חנייה לדו-גלגליים, במשטרה נמנעים מלחלק דו"חות לחונים על מדרכות. מאז תחילת השנה נרשמו כ-30 דו"חות חנייה כאלו בלבד.

יניב קובוביץ

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ