בוטל הממשל הצבאי

8.11.1966 היום לפני 44 שנה:

יעל גרינפטר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יעל גרינפטר

מאז קום המדינה ולמעשה עוד קודם לכן, חיו ערביי ישראל תחת ממשל צבאי שכונן על פי תקנות הגנה לשעת חירום, שנקבעו עוד בימי המנדט הבריטי (1945) בעיקר בשל פעולות של ארגונים יהודיים נגד הכוחות הבריטיים בארץ ישראל. רשמית הוכרז הממשל הצבאי באוקטובר 1948, ואז גם חולקה ישראל לשלושה אזורי ממשל - הגליל, המשולש הקטן (אזור נחל עירון) והנגב. על אף שהממשל הוטל לכאורה על שטחים גיאוגרפיים, הוא חל רק על ערבים, והיחידים שלא היו כפופים לתנאיו היו תושביהן הערבים של הערים המעורבות כחיפה ויפו.

הכפיפות לתקנות הממשל אילצה את הערבים להצטייד באישורי תנועה כדי לצאת מכפרי מגוריהם, בשנים הראשונות ביום ובלילה,ומ-1963 בלילה בלבד. יום העצמאות נחשב לחריג, ובו הורשו הערבים לנוע בחופשיות ולבקר בכל מקום, כרצונם. החג הישראלי הפך בעבורם מעין יום עלייה לרגל לכפרים הנטושים, ובסופו של דבר היה הבסיס לתהלוכות יום הנכבה המתקיימות גם כיום.

אף על פי שהיו נתונים להגבלות מחמירות בכל הקשור לניידות, היתה לאזרחיה הערבים של ישראל זכות בחירה, ונציגיהם בכנסת היו בעיקר צירי המפלגה הקומוניסטית, מפ"ם ואחדות העבודה - פועלי ישראל. בשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה נתפש הממשל כרע הכרחי, אולם באמצע שנות החמישים, ובעיקר לאחר טבח כפר קאסם ב-29 באוקטובר 1956, גברו הקריאות לביטולו.

ב-8 בנובמבר 1966 התפרסמה ב"הארץ" ידיעה קטנה ולפיה, "ראש הממשלה ושר הבטחון מר לוי אשכול עומד למסור הודעה חשובה לכנסת בימים אלה. ההודעה עמדה להימסר אתמול, אולם ההכנות הדרושות לכך לא הסתיימו ועל כן נדחה מועד מסירתה". למחרת כתב סופרו הפרלמנטרי של "הארץ": "שיטה מקורית של אשכול - הודעות נפרדות בבעיות בטחון". בגוף הכתבה נאמר כי "בקרב הממשלה נסתמנה נטיה לשלב, בהודעה אחת מפי מר אשכול, את ענין ביטול הממשל הצבאי וענין הארכת השירות הסדיר בצה"ל, באשר שתי הסוגיות נמנות עם תחום הבטחון".

אולם, לפי סופר "הארץ", "במגעים עם סיעות האופוזיציה נסתבר למר אשכול כי שונות הגישות של סיעות אלו לשתי הסוגיות. כל האופוזיציה היתה מעוניינת בתגובה פומבית לאלתר על החלטת הממשלה לגבי הממשל הצבאי, ואילו לגבי השירות בצה"ל השיג מר אשכול הסכמת חוגי אופוזיציה אחדים לעצם החלטת הממשלה והסכמת חוגים נוספים לפחות לוויתור על דיון, לאלתר ובמליאת הכנסת. לו כרך את הכל בהודעה אחת, אי אפשר היה להפריד בין הסוגיות בוויכוח, כי לא תיתכן עריכת ויכוח על מחצית הודעה. בנסיבות אלה בחר אשכול בשיטה מקורית. הודעה על הממשל הצבאי לחוד, ויכוח עליה, סיכום הצעות והחלטה. אחרי תום ענין זה, הודעה שניה, על השירות בצה"ל".

ההצעה לביטול הממשל הצבאי הועברה להחלטת הכנסת באותו היום (8.11) ולפי דיווחי סופרו הפרלמנטרי של "הארץ" שראו אור למחרת היום, "הכנסת סמכה ידה על ביטול מנגנון הממשל הצבאי". בדבריו לכנסת שארכו שש דקות, הזכיר אשכול שעם הצגת ממשלתו בינואר 1966 הודיע כי "בדעת הממשלה להעניק הקלות נוספות באזורי הממשל הצבאי". הקלות אלה כללו ביטול אישורי התנועה לבדווים בנגב וחופש תנועה לערבים בצפון, להוציא שטחים סגורים לאורך הגבול. "במגמתנו להגיע בתקופת שנה גם לביטול שארית המנגנון של הממשל הצבאי". החלטת הממשלה היתה לבטל לחלוטין את מנגנון הממשל החל ב-1 בדצמבר של אותה השנה. לפי דברי אשכול שצוטטו ב"הארץ", "תפקידים שהיו מוטלים עד כה על הממשל הצבאי יועברו לסמכותן של הרשויות האזרחיות הנוגעות בדבר". על אף ביטול מנגנון הממשל והעברת האחריות וסמכויות הפעולה למשטרת ישראל, זכו ערביי ישראל בחופש תנועה מוחלט רק בספטמבר 1967, ולמעשה גם אז נותרו אזורים שהיו עבורם מחוץ לתחום, כגון סביבת הכור הגרעיני בדימונה, קו הגבול בין ישראל לירדן בערבה וחצי האי סיני.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ