בנבכי האגו: המאבק בחוג לפסיכולוגיה באוני' העברית

מחאת הסטודנטים נגד השינויים בחוג מעוררת דיון בן יותר מ-70 שנה על מקום הפסיכואנליזה במוסד

ניר חסון
ניר חסון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניר חסון
ניר חסון

פרופ' אנדור פודור - כימאי ומאוהדיו של מייסד הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד - ביקש ב-1936 להציב במעבדתו שבאוניברסיטה העברית שבירושלים את פסל ראשו של פרויד, לציון 80 להיוולדו. אלא שבאוניברסיטה קמו מתנגדים. הטיעון הרשמי היה המצווה "לא תעשה לך פסל וכל מסיכה", אולם מאחורי המאבק הקטן הסתתר ויכוח גדול לגבי מקומו של פרויד בין כותלי האקדמיה הישראלית הראשונה.

פרויד, שהיה בעצמו חבר הוועד המנהל הראשון של האוניברסיטה, ניסה להפעיל את השפעתו כדי להביא לכך שתיפתח מחלקה ללימוד פסיכואנליזה. אך בקשותיו נדחו, ולבסוף הוחלט להותיר את התחום - שלטענת מתנגדיו לא ניתן להוכחה אמפירית - מחוץ לאקדמיה. פסלו נותר לבסוף בחדר המדרגות של הספרייה. הוויכוח הזה, והאנקדוטה על הפסל מונצחים בספר "עושי הנפשות - עם פרויד לארץ ישראל", שחיבר ד"ר ערן רולניק, פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי והיסטוריון מאוניברסיטת תל אביב.

הדי המאבק ההוא לא שכחו מעולם. יש הרואים במאבק הסטודנטים בחוג, שנחשף בשבוע שעבר ב"הארץ", את המשכו. הסטודנטים מבקשים למחות נגד המגמה של ראשי החוג להדגיש את הצדדים המדעיים והאמפיריים של החוג, על חשבון התפישות ההומניסטיות והמסורתיות יותר. מאבקם פרץ סביב שינוי בתוכנית הלימודים, שכמעט הביא, לטענתם, להעלמתם של פרויד וממשיכיו מתוכנית הלימודים לתואר הראשון. אך המהפך האמיתי צפוי להתרחש כשהמחלקה תעבור מקמפוס הר הצופים לקמפוס גבעת רם, שם תפעל המחלקה בפקולטה למדעי החיים, ותסונף למכון לחקר המוח ולחוג לביולוגיה.

מכתב הסטודנטים לראשי האוניברסיטה עורר גל תמיכה בקרב מרצים לשעבר בחוג. לדברי פרופ' רחל בלס, מרצה לשעבר במחלקה, "זה צעד נוסף במגמה שתוביל לסופה של הפסיכולוגיה. בתוך 30 שנה לא תהיה פסיכולוגיה כתחום אקדמי. היא תיבלע בתוך הביולוגיה". "אי אפשר להבין את האדם במאה ה-21 בלי לקחת ברצינות את הפסיכואנליזה", מוסיפה פרופ' עמיה ליבליך, חברת סגל לשעבר, שמלמדת כיום במכללת ת"א. "מי שמוריד את היסוד הזה מפסיכולוגיה הופך אותה למקצוע רדוד".

לדברי פרופ' שמואל ארליך, שפרש מהמחלקה לפני חמש שנים, "פסיכולוגיה היא מדע האדם, והשאלה היא איך מתבוננים באדם. האם רק דרך עדשה סטטיסטית, אמפירית ועל ידי מעבדות? או שבצד זה יש ערך לא פחות חשוב לעדשה מהתחום הטיפולי וההומניסטי".

"צר לי עליהם", אומר ד"ר רולניק על ראשי החוג בירושלים. "מי שלא מבין שחקר נפש האדם דורש סוג אחר של מדע מזה שמארגן את הידע במדעי הטבע, בעצם אומר שהוא לא רוצה להיות פסיכולוג. קשה להאמין, אבל ייתכן שישנם עוד פסיכולוגים שלא יודעים שישנם כל מיני סוגים של מדעים. תחשוב שאני מראה לך תמונה של ואן גוך ושואל אותך מה אתה רואה, ואז אתה תדבר אתי על אטומי הפחמן, איך הם נקשרים ומרכיבים את הצבע של הציור. זה מה שהם רוצים לעשות. במקום לעסוק בדבר עצמו, בציור, הם רוצים לעסוק באטומי הפחמן ובמערכות עצביות. הבעיה היא שהם מיותרים שם, כי הכימאים והביולוגים לא באמת זקוקים לפסיכולוגים. מי שיכלה להציע שאלות עמוקות שנוגעות לחקר נפש האדם והתנהגותו היא הפסיכואנליזה, אבל במחלקות לפסיכולוגיה בארץ רק מעטים הבינו שהפסיכואנליזה היא לא רק גישה טיפולית אלא שיטת מחקר ייחודית. במשך עשרות שנים הציגו את הפסיכואנליזה במחלקות לפסיכולוגיה באור מגוחך וכלאו אותה ב'מבוא לתורת האישיות'. בבוקר המרצים חובטים בפרויד בכיתה ובערב הם רצים לקבל הדרכות בפסיכותרפיה מפסיכואנליטיקאים. עכשיו הם חושבים שאם הם יהמרו על סוס אחר, הסוס המדעי של מדעי המוח, יקרה נס והפסיכולוגיה תהפך למדע אמפירי אצילי. אבל מדעי המוח לא עוסקים בבני אדם, אלא במוחותיהם.

"זו החלטה שגויה שמזיקה לפסיכולוגיה יותר משהיא מעידה על מצבה של הפסיכואנליזה באקדמיה או בתרבות. הפסיכולוגיה לא הצליחה לשכנע את עצמה שהיא מדע ייחודי ועם רגשי הנחיתות האלו היא מהלכת כבר עשרות שנים. עכשיו הם חושבים שהפתרון לבעיה היא להיפטר מפרויד, ולהיבלע על ידי מדעי החיים. למדעי החיים יש בוודאי מה להציע לפסיכולוגיה, פרויד טען זאת כבר לפני מאה שנה, אבל המשבר של המחלקה לפסיכולוגיה לא ייפתר על ידי חבירה לכל מיני אופנות אינטלקטואליות. זהו טרנד אמריקאי מלפני 20 שנה שגם הפסיכיאטריה מתפכחת ממנו בהדרגה. אדרבה, יש היום תנועת מטוטלת חזרה להתעניינות בפסיכואנליזה כמדע. תסתכל בתוכניות הלימודים של כל החוגים במדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, או על רשימת הקורסים הנלמדים בתוכניות ללימודי פסיכותרפיה: אין מילה אחת שמופיעה יותר פעמים מאשר פרויד או פסיכואנליזה. קשה למצוא תחום ידע שלא הושפע מהחשיבה הפסיכואנליטית, פרט לפסיכולוגיה כנראה. כך שהדאגה שלי היא לא על הפסיכואנליזה, משום שהיא תמשיך לשגשג במקומות אחרים, וגם לא על הסטודנטים שרוצים ללמוד להקשיב, להבין או לטפל בבני אדם, כי הם כבר מזמן גילו שאת זה יהיה עליהם ללמוד במקומות אחרים. הדאגה שלי נוגעת לתחום הידע החשוב שנקרא פסיכולוגיה שוויתר על הנכס החשוב ביותר שהיה יכול להיות לו".

היבטים כלכליים

המתנגדים לשינויים בחוג טוענים כי יש היבטים כלכליים לא מבוטלים: האוניברסיטה קיבלה תרומה גדולה להקמת מכון לחקר המוח והחוג לפסיכולוגיה מבקש ליהנות ממנה, ומחפש את דרכו לגבעת רם. הסבר נוסף למגמה הוא העובדה שהמחקרים האמפיריים זוכים לתקציבי מחקר נדיבים יותר מאשר המחקרים המסורתיים.

"אין כוונה להעלים תחומי תוכן מהחוג", מבקש ראש החוג, פרופ' אשר כהן להרגיע, "מאז ומעולם היינו מחלקה מחקרית והכול תלוי בהרכב הסגל. בשנים האחרונות, בכל ענפי הפסיכולוגיה, יש נטייה להתמקד בקשרים שבין פסיכולוגיה לבין מדעי החיים. עשינו בדיקה מסודרת ברחבי העולם וראינו שיותר מחצי מהמחלקות שבדקנו החליטו לעבור למדעי החיים". כהן גם מדגיש כי הכיוון אליו פונה החוג הומלץ בחום על ידי שתי ועדות בינלאומיות שבחנו את לימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

בנוגע לטענה שחוקרי המחלקה ייצאו קרחים מכאן ומכאן אומר כהן: "אנחנו לא מפחדים מתחרות ולא חוששים להראות את היכולת שלנו. נמשיך לעסוק גם במחקר ההומניסטי". כהן מסתייג מדבריו של חברו למחלקה, פרופ' שול, ל"הארץ" בשבוע שעבר, לפיהם הפסיכואנליזה היא יותר אמנות מאשר מדע. "אבל ככל מדע הוא צריך להיות כפוף לנתונים".

לדבריו, החוג מעולם לא הסתיר מתלמידיו את אופיו: "אני אומר זאת בכל הזדמנות", הוא מדגיש. לדבריו, חלק מהבעיה נובע מהתפישה של הציבור הרחב את תחום הפסיכולוגיה ששונה באופן מהותי מהפסיכולוגיה האוניברסיטאית. "אני כבר 40 שנה מנסה לשכנע את המשפחה שלי שאני לא פסיכולוג קליני", הוא אומר בחיוך, "כל ראש השנה אותם אנשים. גם הסטודנטים שלנו באים בגישה רומנטית של המקצוע ואני לא אומר את זה לרע ואז נופלים להם על הראש עם סטטיסטיקה. חלק מהם לא אוהב ולא רוצה את זה, כך היה תמיד, ומסיבה כאוטית כלשהי זה יצא עכשיו".

כהן אינו מכחיש כי יש למהלך מוטיבציה כלכלית "יש בזה מן האמת, אבל לא היינו עושים את המהלך הזה אם לא היינו מרגישים שייכים. אני חושב שיש קצת יותר סיכוי לקבל מימון שם. גם מדעי הטבע שמחו לקבל אותנו. הם הרגישו שאנחנו שייכים אליהם".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ