מת יורק, מאחרוני מורדי גטו ורשה

הלך לעולמו המורד שסימל את קורות העם היהודי בשואה והתקומה

אלי אשכנזי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלי אשכנזי

בעוד שבועיים, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ייחנך ב"מורשת", המרכז לחקר ולהוראת השואה שבגבעת חביבה, מוזיאון קטן שינציח את העיירה היהודית ערב חורבנה. עד לפני עשרה ימים התעקש דוד "יורק" פלונסקי בן ה-83 להגיע מקיבוצו, מגידו, לגבעת חביבה, כדי לסייע בהקמת המוזיאון ולהמשיך במה שעסק כל חייו מאז עלה לישראל - להעיד על ימיו בגטו ורשה ועל המאבק כנער צעיר בתוך התופת הנוראה.

"הוא לא ויתר, למרות מחלת הסרטן והגיע בין טיפול לטיפול", אמרה הד"ר גרסיאלה בן-דרור, מנהלת "מורשת" - בית עדות על שם מרדכי אנילביץ'.

שלשום מת פלונסקי, האיש שלדברי בן-דרור "סימל את מה שעבר על העם היהודי במאה ה-20, השואה והתקומה, השכול והמאבק להקמת מדינה".

פלונסקי נולד ב-1926 למשפחה בת שש נפשות שהתגוררה ליד ורשה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, סחר יורק יחד עם אחותו בשוקי ורשה, וסייע בקיום המשפחה. ב-1940, עם הקמת גטו ורשה, הפך יורק למפרנס יחיד של משפחתו. הוא הבריח מזון לגטו ונחשף לסכנת חיים מתמדת, לסחטנות ולהתעללות של נערים פולנים.

"באוגוסט 1942 לקחו את הורי, את אחי ואת אחותי. ייתכן שלקחו אותם לטרבלינקה, איני בטוח בכך. נשארתי לבד ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אז בא אלי הד"ר ולווסקי...הוא שיכנע אותי להצטרף לארגון מחתרתי בגטו ורשה", סיפר יורק בעדותו לבית לוחמי הגטאות.

"הד"ר ולווסקי היה מפקד קבוצת לוחמים בארגון היהודי הלוחם ואני שימשתי כקשר של הקבוצה. היכרתי היטב את כל המעברים מהצד הארי לגטו, לכן הברחתי מזון ונשק ללוחמים. לקחתי חלק במרד באפריל 1943. נותרתי בין האחרונים בגטו ויצאתי ביולי 1943 דרך מערכת הביוב לצד הארי. אחרי שקשרתי קשרים בצד הארי, חזרתי דרך הביוב כדי להוציא את שרידי הלוחמים מקבוצתנו", הוא העיד.

כדי לשרוד הצטרף יורק לחבורת ילדים שמכרו סיגריות בכיכר שלושת הצלבים בוורשה. בלילות ישן בבית הקברות הקתולי עד שנתגלה מקומו והוא עבר להסתתר במרתפי בתים הרוסים. סיפורם של הילדים תואר בספרו של יוסף דזימיאן "מוכרי הסיגריות בכיכר שלושת הצלבים".

בתום המלחמה הצטרף לתנועת הנוער "השומר הצעיר" ועזר בחיפוש אחר יתומים יהודים. ב-1948 עלה לישראל, לחם במלחמת השחרור והיה ממייסדי קיבוץ מגידו ומקים ענף גידולי השדה בקיבוץ. במגידו הכיר את אשתו אלכסנדרה, ניצולת שואה ונולדו להם שלושה ילדים. במלחמת יום הכיפורים נפל בנם, איתן, בניסיונות לחלץ פצועים בקרב השני על כיבוש החרמון. ב-2003 הדליק יורק משואה בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם. "רצח משפחתו בשואה ומאורעות המלחמה ונפילת בנו, הם שני פצעים פתוחים שליוו אותו כל חייו", אמרה בן-דרור.

לאורך השנים הרצה יורק על קורותיו בשואה בפני תלמידים, בגבעת חביבה, במאות בתי ספר ובמסעות לפולין. "הוא הקדיש לכך את חייו", סיפרה בן-דרור. "הוא עשה זאת כצו, מתוך תחושה של חובה למשפחתו ולעם היהודי. יום שבו לא נפגש עם תלמידים היה בשבילו יום קשה".

"הוא כל כך אהב את המדינה וניסה להעביר את התחושה של חוסר האונים הטוטלי של ימי המלחמה, את התחושות של רעב ושל קור", הוסיפה בן דרור. הלווייתו של יורק תתקיים היום ב-16:00 בבית הקברות במגידו.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ