מחוץ למגדל השן

פרופ' יוסף גינת, מומחה לחברה הבדווית, מנהל המרכז האקדמי הישראלי בקהיר, 1936-2009

אורי דרומי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי דרומי

יוסף גינת, שנפטר אחרי מחלה קשה, נולד בירושלים וגדל במושב עטרות, ממנו פונה יחד עם שאר הילדים ערב נפילת היישוב בתש"ח. ילדותו בירושלים היתה רוויית מצוקה, ובגיל 15 יצא לעבוד, משלים את לימודיו בבית ספר ערב. הוא שירת בנח"ל, השתתף בפעולות התגמול ובמלחמת סיני, ובמילואים בסיירת שריון של חטיבה 7 - במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. ב-1957 הצטרף לקיבוץ אורים שבנגב, והשילוב של עברו כפליט ומשיכתו אל הבדווים עיצב את חייו מאז.

חברו לספסל הלימודים באוניברסיטה העברית, יהודה זיו, מספר כי יום אחד נעלם, וחזר כשחיוך מסתורי על פניו. מסתבר כי געגועיו לעטרות גברו עליו, עד כי חצה את הקו הירוק ובעזרת הערבית השוטפת שלו הגיע ליישוב ההרוס. כשסיים את הלימודים לא התפלאו חבריו כשבטעות נרשם שמו כיוסוף גינת. את הדוקטורט שלו באוניברסיטת יוטה עשה על מעמד האשה בחברה הערבית הכפרית, אבל כהרגלו לא הותיר אותו במגדל השן האקדמי: ד"ר ראובן פדהצור ממכללת נתניה מספר, כי גינת הציל נשים בדוויות שאיימו עליהן ברצח על רקע חילול כבוד המשפחה, כשהסתירן וניהל מו"מ לטובתן.

אורי שטנדל, שהחליפו כסגן יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים, אומר כי את חייו הוא חילק בין אוניברסיטת חיפה לחיים ומחקר בקרב הערבים והבדווים ופעולה למענם. כיועצם לענייני ערבים של ראשי הממשלה שמעון פרס ויצחק רבין, הוא שימש פה למצוקותיה של החברה הבדווית הנוודית שנקלעה למציאות המודרנית, וכבר לפני 40 שנה הציע הסדר לבעיית קרקעותיה, שטורפד. לעומת זאת הצליח להביא להחזרת "שטח 9" בגליל מצה"ל לבעליו הערבים בסביבה, ותרם להרגעת האזור. ב-1989-1992 שימש כראש המרכז האקדמי הישראלי בקהיר, חושף לפני האליטות המצריות את פניה היפות של ישראל. כן יזם את העברת הגניזה הקהירית מבית הקברות היהודי, שבו היתה קבורה, לבית הכנסת אבן-עזרא.

לאחר שפרש מאוניברסיטת חיפה התמנה כסגן נשיא לקשרים בינלאומיים ומחקר ומנהל המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה. כן הקים את המרכז לחקר ולקידום תהליכי השלום באוניברסיטת אוקלהומה. הוא כתב וערך 16 ספרים בנושא היהודי-הערבי, האחרון שבהם על "הפוליגרף הבדווי", שבו שניים מלקקים ברזל מלובן מול הבורר, כשדובר האמת לא נכווה. ב-2001 יזם את רעיון ה"הודנה" עם הפלסטינים. הוא הותיר את אשתו דליה והילדים נעמה ועידו.

חברו ד"ר גד שפרון, עורך הרבעון לבנקאות, אומר, כי "חייו של פרופ' גינת היו מאמץ בלתי נלאה לבניית הבנות, קשרים, יחסים הדדיים ודיאלוגים בין ישראל לשכנותיה, בתוך ישראל, בין קהילותיה השונות, ומעל לכל - ליצירת דיאלוג פורה ובונה בין יהודים לערבים במדינת ישראל, דיאלוג שהוא תנאי הכרחי להמשך קיומה של המדינה".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ