תלמיד חכם וחוקר

פרופ' מאיר בניהו, חוקר תולדות ישראל, ממייסדי מכון בן צבי, 1926-2009

אורי דרומי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי דרומי

כשהלך לעולמו אביו של מאיר בניהו, הראשון לציון הרב יצחק נסים, הוא לא ציית למנהג שהיה מקובל מקדמת דנא, שלפיו בנים לא הולכים אחרי מיטת אביהם. כאשר הוכיחו על כך אחד החכמים, הוא החליט לחקור את פשר המנהג. "שמתי לילות כימים ולא זזתי ממקומי עד שנתלבנה לי סוגיה זו", כתב בספר הזיכרון שחיבר לכבוד אביו, והוסיף בצניעותו, כי התקיים בו המאמר "האדם עובד במעט, והקב"ה עוזרו ותומכו ברב".

מאיר בניהו נולד בירושלים, למד בבית הספר "דורש ציון" ובבית המדרש למורים "המזרחי". באוניברסיטה העברית הוא כתב עבודת דוקטורט על ספר תולדות האר"י מצפת, שמוריו, הפרופסורים גרשום שלום ויצחק בער, הפליגו בשבחיה. עם סיום לימודיו, ב-1965, חבר לנשיא יצחק בן צבי בייסוד "המכון לחקר קהילות ישראל במזרח התיכון" (היום "מכון בן צבי"). תחת ניהולו נאספו במכון מקורות היסטוריים נדירים, וביוזמתו ובעריכתו יצאו 15 כרכים של השנתון החשוב "ספונות". ב-1970 הצטרף כחוקר למכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב, ומ-1985 היה ראש מכון המחקר וההוצאה לאור של "יד הרב נסים", ותחת ידו יצאו עשרות ספרים, מהם רבים שחיבר בעצמו, ו-15 כרכים של הקובץ בעל השם העולמי "אסופות".

פרופ שאול רגב מאוניברסיטת בר אילן סבור, כי "אין חוקר של תולדות ישראל באימפריה העותמאנית שאינו נזקק למאמריו הרבים, בין אם מסכים עמו ובין אם חולק עליו". בין עבודותיו החשובות, לפעמים המהפכניות, "ספר החיד"א", על הלמדן וההרפתקן ר' חיים יוסף דוד אזולאי, אשר כשלוח דרבנן לתפוצות הגולה רשם את הביבליוגרפיה היהודית במאה ה-18; התנועה השבתאית ביוון; תפקידו של "מרביץ תורה" בקהילות המזרח; כתבי הקבלה של הרמח"ל; דברי הימים של פאס ועוד.

פרופ' סרג'ו דלה-פרגולה מהמכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית סבור, כי היה בו "צירוף של מחקר טהור ושל אמונה בצדקת הדרך ובקיום עם ישראל, והתפעלות מיצירתו הרוחנית". "שילוב של תלמיד חכם מסורתי עם חוכמת חוקר מודרני", הוסיף פרופ' יהודה ליבס. "היתה לו יכולת מדהימה לקרוא כתבי יד שהם כמעט בלתי קריאים לעיני בשר ודם", כתב עליו פרופ' צבי ורבלובסקי, בהמליצו להעניק לו פרס א.מ.ת. (בניהו אכן זכה בפרס, ב-2004). "אמן השפה העברית", פסק פרופ' משה בר-אשר, נשיא האקדמיה ללשון העברית. "ראש וראשון לחוקרי תולדות ישראל ותרבותו במזרח" קורא לו תלמידו פרופ' זאב גריס, ראש המחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון, המעלה על נס את נדיבותו ונכונותו לחלוק עם תלמידיו את אוצרות הידע שלו. הוא הותיר את אשתו סנדרה והילדים עדיאל, חנן, שלומית, מיכאל ויעל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ