מפקד הטייסת נבחר בהצבעה דמוקרטית

אלי איל פיינגרש, מפקד הטייסת הראשון בחיל האוויר, 1923-2009

אורי דרומי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי דרומי

רק מי שלא הכיר מקרוב את אלי איל פיינגרש, היה מרים גבה למראה הסטודנט המסיים תואר שני בהיסטוריה בגיל 85. כל חייו עסק איל במחקר היסטורי, אולי משום שכל משפחתו נעלמה ללא זכר בשואה. הוא נולד בצלה שליד הנובר, עלה ב-1939 בעליית הנוער והתחנך בקיבוץ שריד. לפלמ"ח התגייס עם הקמתו, ובכפר ילדים שלמרגלות גבעת המורה למד דאייה. ב-1945-1946 השתתף בקורס הטיס השלישי של הפלמ"ח, שנערך במסגרת חברת "אווירון" ברמלה, והשתתף בפיצוץ המכ"ם בסידנא עלי וב"ליל הגשרים".

בדצמבר 1947 הוקמו שירות האוויר של ההגנה וטייסת א', ואיל נבחר כמפקדה הראשון, בבחירות דמוקרטיות שערכו הטייסים. ב-23 בפברואר 1948 הוא נחת בגוש עציון כשחברת רבדים זינקה אל המטוס ונהרגה מפגיעת המדחף. בו בזמן אירע פיצוץ שהרג חבלן ופצע קשה את חברו, שאותו הטיס איל לתל אביב.

באביב 1948 הוא החליף את עזר ויצמן בפיקוד על טייסת הנגב. "אחד האנשים האמיצים ביותר שפגשתי בימי חיי", כתב עליו ויצמן בספרו "לך שמים לך ארץ". מבסיסו בקיבוץ ניר-עם טס איל לבדו, ללא הפוגה, על סף תשישות, תוקף את המצרים שצרו על כפר דרום, מתחמק מפגזיהם שכתשו את מסלולי נחיתותיו וקורא את כרוזיהם שהוטלו מהאוויר, "שעשו רושם רע מבחינה פסיכולוגית", כדבריו. בקיץ יצא לקורס טיס בצ'כיה, אך חזר בדצמבר לקראת מבצע "חורב". ב-22 בינואר המריא עם מבנה, כשמספר שתיים שלו חתך אותו והוביל את המבנה בגובה נמוך מעל אסיפת בחירות, שבה נאם שר החוץ משה שרתוק (שרת). רק חנינה כללית הצילה את איל מכלא צבאי. במאי 1949 הוא קיבל את כנפי הטיסה של חיל האוויר.

תקצר היריעה מלפרט את כל תפקידיו: הוא פיקד על שש טייסות ובסיס אחד ועל בית הספר לקצינים של החיל. ב-6 באוגוסט 1953 התקבלה בטייסת המוסקיטו שלו פקודה לצאת למשימת צילום לילית, שכללה טיסה מעל לים. אייל סירב לבצעה, משום שלמרות בקשותיו לא התקבל ציוד הצלה מתאים. לבסוף יצא בעצמו למשימה, אף על פי שלא טס מעודו על סוג המטוס ההוא. בטיסה נקלע למזג אוויר קשה ונתקל באש נ"מ, אך דבק במשימה. למרות זאת הודח, משום שלא הטיל את המשימה על טייס אחר.

הוא הצדיע והשתחרר, אך מיד נקרא לחזור ולהקים טייסת ספיטפיירים במילואים ברמת דוד ולפקד עליה. בהמשך הקים טייסת מילואים נוספת, והוכיח כי אינה נופלת מאחיותיה הסדירות. הוא לחם במערכת סיני, היה מדריך טיסה באתיופיה, טס בפוגות במלחמת ששת הימים ולאחרונה נאבק לבל יגומד חלקן באותה מלחמה. בזמנו פעל לבטל את כנפי ה"ק" שענדו טייסי הקישור והסיור (הוא כינה אותן "כנפי קלון") ולהשוותן לכנפי שאר הטייסים.

האכפתיות שלו התרחבה מעבר לגבולות חיל האוויר. לא רק שעסק במחקר היסטורי של החיל, אלא שכפרשן לשעבר ב"על המשמר" היה מוטרד מבעיות הכלל. ממש לפני מותו הקים בלוג שבו הביע תקווה כי "האזרח שאכפת לו, יגביר את מעורבותו בעשייה הפוליטית-חברתית". הוא הותיר את אשתו פנינה לבית רובינשטיין ואת ילדיו מסד, אדר ואופיר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ