מגיפת כולרה בישראל

1.9.1970 היום לפני 39 שנים:

טל לוי
לין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוי
לין

"מקרה ראשון של מוות מחולירע נרשם אתמול כאשר הוברר כי ילדה ערביה בת 7 ממזרח ירושלים שמתה עוד ביום א', היתה חולה במחלה", דיווח "הארץ" ב-2 בספטמבר 1970, אחרי שבמשך חודשי הקיץ התקבלו ידיעות על התפרצות אפשרית של מגפת הכולרה - שאמנם נדחו על ידי משרד הבריאות, שהבהיר כי לא קיימת סכנה ממשית.

המקרה הראשון התגלה חודשיים קודם לכן, ועד למוות הראשון, לפי משרד הבריאות, התגלו 35 מקרים. המימשל הצבאי ביהודה ושומרון החל כבר, דיווח "הארץ", בהשמדת חלקות חקלאיות בגדה - כשלוש שנים לאחר כיבושה בידי ישראל - שבהן "מגדלים ירקות בעזרת מי ביוב". בהן, סברו, מקור חיידקי הכולרה.

אבל זה היה מוות ראשון. הילדה מתה לאחר שהובאה לבית החולים אוגוסטה ויקטוריה בעיר "במצב של גסיסה, לאחר שכנראה נשאה בתוכה את המחלה במשך תקופה ארוכה". ובינתיים נתגלו עוד שלושה מקרים של המחלה, "יהודי, בן 21 ויהודיה בגיל זה אושפזו בשערי צדק, וערביה ממזרח ירושלים אושפזה ברמאללה".

זה היה היום הראשון ללימודים בבתי הספר אחרי חופשת הקיץ, ו"שלטונות הבריאות בגדה" פירסמו "הוראות חמורות בדבר שמירת הנקיון בבתי הספר ובמקומות ציבוריים... לשכות של עובדי הבריאות הוציאו צוותות של עובדי שירותי הבריאות לבדיקת בריכות ובארות מים וכן מקומות לריכוזי מזון וירקות ופירות". הממשלה התכנסה ל"דיון ממושך בבעיית החולירע". שר הבריאות ויקטור שם טוב סיפר על הסידורים המיוחדים שנעשים למניעת התפשטות המחלה.

אבל סופר "הארץ" עוזי בנזימן דיווח על מחדלי תברואה חמורים בירושלים. "קרוב לוודאי שרמת התברואה של ירושלים אינה נופלת מהמקובל בערים גדולות אחרות. בכל זאת פגעה החולירע בבירה... מקרי המחלה עוררו שלוחות שלטוניות שונות לעשות משהו כדי לשפר את מצב הנקיון והתברואה. פעולות קדחתניות אלו מעוררות שאלה: מדוע לא נעשו קודם".

ההבחנה בין חולים יהודים וערבים הודגשה פעם אחר פעם. שיעור הנפגעים בשני המגזרים היה דומה, אך השוואות נערכו ללא הרף. לא ברור היה כיצד באה הכולרה לישראל, אך הסברה הרווחת היתה כי "החיידק הסתנן ארצה מירדן", שם נפוץ בשל תנאי היגיינה ירודים. "אצלנו מתנחמים פקידי משרד הבריאות בעובדה שאנו ישרים ומודיעים על המחלה, ואילו השכנים", כתב עוזי בנזימן על מדינות ערב, "מעלימים את קיומה".

לא רק בירושלים הורגש הפחד: גם בתל אביב נתן אותות. סופרת העיתון פנינה אופיר דיווחה ש"שוק הכרמל הסואן הפך לרחוב שקט יחסית והקונים המעטים סובבים דווקא את דוכני ההלבשה ולא את דוכני הפירות והירקות. גם בחנויות הירקות שבצפון תל אביב ניכר שממון. קונים רק את הנחוץ ביותר". בעל דוכן ענבים בשוק אמר, "'עוד לא היה דבר כזה... הם מפחדים מהחולירע כי כולם מדברים על זה, אבל אצלי הענבים מתנובה ולא מהערבים, אז מה יש לפחד?'" אחד אחר אמר, "'מה לעשות, נחכה עד יעבור זעם'".

שם המחלה, כתב בנזימן כשבוע אחר כך, "נושא מיטען של זכרונות מבהילים. צירוף האותיות ?חולירע' מעורר תחושה לא נעימה... הציבור הירושלמי - כמו הציבור הישראלי כולו - נפגש לפתע עם מושג רחוק שכמו לקוח מזמנים עתיקים: חולירע. גם לרופאים היתה המחלה העתיקה חידוש בפרקטיקה שלהם".

במהלך רוב ספטמבר באותה שנה, המשיכו מקרי כולרה להתגלות כמעט מדי יום. תושבי הארץ, אם כי מעטים יחסית, מתו במחלה. משרד הבריאות התחקה אחר חיידקי כולרה בביוב שמצאו דרכם למזון ולשתיה; נוסעים ישראלים שיצאו לחו"ל נדרשו לקבל חיסון נגד המחלה; היו ביניהם כאלו שבשובם, הביאו עמם תרופות מתוצרת חוץ לטיפול בה. במחצית אוקטובר כבר הודיע שר הבריאות ויקטור שם טוב: "החולירע נבלמה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ