בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הישראלים השבעים חוו הלם בג'סר א-זרקא

היישוב הערבי היחיד ליד הים מנסה לשנות תדמית באמצעות סיורים, במגמה להתפרנס מתיירות. אירית משוהם: הצפיפות פה נוראה

תגובות

"אני לא מאמין שאני נמצא במדינת ישראל. אני מסתובב בהרבה מדינות בעולם ואין ספק שזה נראה כמו מדינת עולם שלישי", כך, מבלי להסתיר את סימני ההלם על פניו, תיאר דב שאולסקי, תושב רעות, את מה שראו עיניו כמה דקות לאחר שהחל בסיור מודרך בכפר ג'סר א-זרקא. מדובר ביישוב הערבי היחיד במדינה השוכן על חוף הים, במרחק של כמה עשרות מטרים מצפון לקיסריה. בין שני היישובים מפרידה סוללת עפר, שחוצה בפועל בין שני עולמות.

שאולסקי הוא אחד מ-50 איש, משפחות עם ילדים, שבאו בשבת האחרונה לג'סר, כלשון המקומיים. שמו של הכפר נקשר לרוב לעבריינות, מצב סוציו-אקונומי מהקשים במדינה וצפיפות שמזכירה מחנות פליטים. הסיורים הם מיזם ייחודי שמוביל עואד ג'רבאן מג'סר, שהחליט לארגנם בחודש הרמדאן שהסתיים בסוף השבוע, ולחדשם בסוכות.

המיזם, שדווקא בכפר מפקפקים בסיכויי הצלחתו, זכה לתמיכת עמותות "סיכוי" ו"גשר לעתיד" וכן עמותות לעידוד התיירות באזור הכרמל. "המטרה שלי היא אחת - לשנות תדמית ולהכניס לתודעה שאנחנו בני אדם כמו כולם, שרוצים לחיות בכבוד", אמר ג'רבאן, כמה דקות לפני שהחל בסיור החמישי שלו עם הקבוצות, מאז תחילת הרמדאן.

בג'סר חיים כ-13 אלף נפשות, כולם בני שבטים בדוויים שהגיעו מאזור בקעת הירדן לפני קום המדינה ושבט אחד שנדד מהגבול בין סודאן למצרים. הבעיות של ג'סר רבות מאוד, מסביר ג'רבאן, ומתחיל למנות את הקשיים, החל משטח הבנייה המצומצם שמוגבל בין החוף לכביש החוף וקיסריה ומעגן מיכאל ועד לבעיית הילודה הרבה בכפר, כשבחלק מהבתים ניתן למנות 21 ילדים, במקביל לצרות של אבטלה, אלימות, סמים והשכלה נמוכה בהרבה מהממוצע, גם ברמה של האוכלוסייה הערבית.

ג'רבאן, למרות מלחמתו לשינוי התדמית, לא מטייח את העובדות. עם זאת, הוא מספר גם על ההיבטים החיוביים כמו החוף המיוחד, נחל התנינים ותעלת המים העתיקה מתקופת הרומים. הוא הבהיר כי חלק מבעיות היישוב גם תלויות בתולדותיו והעובדה שמדובר באוסף של שבטים.

הסיור מתחיל בשעות הערב המוקדמות. השבת האחרונה היתה ייחודית מבחינת התזמון - גם ראש השנה וגם ערב סיום הרמדאן ותחילת עיד אל-פיטר. בכביש הראשי הפנימי נפתחו דוכנים של אוכל מזרחי שקהל היעד שלו אינו התיירים, שלא פוקדים את הכפר וגם לא חברי הקבוצות, שלא ממהרים לטעום ואולי גם חוששים, אלא התושבים עצמם. זאת, במטרה להשרות אווירה של חגיגה בכפר.

ריח האוכל והתבלינים התערבב בבת אחת עם ריח של צחנה שמקורו בתעלות ניקוז סתומות ומי ביוב שזרמו בחלק מהסמטאות. תושבים רבים היו עסוקים בהכנת סעודת הפסקת הצום האחרונה של הרמדאן ובשל הצפיפות הרבה קשה להבחין במקור הריח, מאיזה מטבח או מאיזה שולחן הוא מגיע, אולם בדבר אחד קשה להתבלבל - על השולחנות מונחים דגים רבים שמקורם בים הקרוב, הנשקף מהמרפסות העמוסות גם בדיירים וגם באוכל.

אחמד ג'וחא, בעלים של מסעדה קטנה הממוקמת ברחוב הראשי הפנימי, ישב לבד בשעה שהמואזין קרא לתפילת הערב המסמלת את סיום הצום והקבוצה של התיירים, כהגדרתו, עברה ליד המסעדה בשקט. "עברנו תקופות קשות, הרבה קטטות שלא פעם הסתיימו בשפיכות דמים. התחושה היא בכל זאת שמישהו מנסה להוביל שינוי ואני מקווה שזה יצליח. כל אחד פה רוצה לחיות חיים נורמליים ולהתפרנס בכבוד", אמר.

הסיור בכפר לווה לא במעט בסקרנות של התושבים עצמם, שהתערבבה בסקרנות של המסיירים הזרים. ילדים צצו מכל פינה והחשש מדריסה היה אמיתי כשכלי רכב עברו בסמטאות. ארנון תוסיה-כהן מרעננה החזיק בידו מצלמה ועבר בין הבתים וצילם ילדים, רובם המכריע יחפים עם עיניים חומות ושיער מפוזר, שבהו בו. "תראה את הילדים, עולם שונה לגמרי. הם מפחדים ואולי חלק מאתנו חוששים. סיורים כאלו לתוך הכפרים יכולים לסייע לכל צד, אולי להבין יותר את הצד האחר. אנחנו נוכל להבין את המצוקות ואת החיים בתנאים קשים".

אירית גולדמן, שבאה משוהם עם חבר מתל אביב, מסכימה עם הדברים. "בהתחלה חששתי קצת שבאנו לכפר, אבל לאט-לאט החשש התפוגג. דווקא ההפתעה מהתנאים ומהמצב הקשה היתה העניין המרכזי. הצפיפות פה נוראה".

הסיור הסתיים בארוחה חגיגית בביתו של המדריך ולאט לאט גם הילדים שבחבורה הראו סימנים של חיבה למקום. רויטל, שסיירה עם בעלה ושלושת ילדיה, סיפרה שהמשפחה התגוררה שנים רבות בארה"ב וחזרה באחרונה לישראל והשתכנה בזכרון יעקב. "רציתי שהילדים שלי יכירו את המציאות מקרוב. שיהיו בתוך הכפר. אין ספק שמדובר בחשיפה מיוחדת במינה, לטוב ולרע".



הסיור בכפר. השכלת התושבים נמוכה גם ביחס למגזר הערבי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו