בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פריץ לוינגר, יקה, חקלאי, מראשוני יקנעם ומנהיגיה, 1911-2009

תגובות

פריץ לוינגר, יליד מינכן, התלבט בנעוריו בין משפטים לחקלאות. את ההחלטה קיבלו בעבורו הנאצים, שחסמו באפריל 1933 את דרכו למבחני הגמר במשפטים. הוא לא היסס, ועוד באותו קיץ דרכו רגליו בתל אביב. תחילה ניסה ללמוד חקלאות במקוה ישראל, עבד כחקלאי בעטרות והגיע לקיבוץ חפציבה, שם פגש את בטי ז"ל, אף היא ילידת ברלין, שתהיה לאשתו ואם ילדיו גדעון, יעל, נעמי ורחל. בתחילת 1936 הם התיישבו ביקנעם, המושבה שאך זה הוקמה ביוזמת יהושע חנקין. יותר משבעה עשורים הוא היה, כדבריו המשוחדים אך גם הנכונים של חתנו, אל"מ (בדימוס) פיניק נחמני, "האיש המרכזי, המנהיג, המוכתר, המוביל הרעיוני" של יקנעם.

כבר ב-1940 קיבל על עצמו את ניהול הכפר, שסבל מחוסר תמיכה של המוסדות, עזיבת תושבים, אדמות עמק בלתי מנוקזות ואדמות הר קשות לעיבוד. "הכל היה חריג בתולדותיה של יקנעם", כתב בספרו "יקנעם, הכפר החריג" (1993). "המושבה בלב העמק השיתופי, ערבוב של אדמות של יהודים ושל אריסים ערבים, השתלת כפר שיתופי לתוך מושבה, ערבוב של אדמות פרטיות ואדמות קק"ל, קיום משותף של ותיקים וחדשים, חקלאים ועירוניים". כיו"ר האגודה החקלאית והמוכתר, הוא ניווט את המקום בין ויכוחים ולחצים, תוך שהוא עובד כל העת במשקו.

בראשית הדרך התגלעו סכסוכים בין יקנעם לקיבוץ הזורע הסמוך, על עבודה, קרקע ומים. במסיבה משותפת בהזורע, עשרות שנים אחר כך, התבקש פריץ לספר על כך בלא יותר משתי דקות. בחזרות שערך מצא שהוא חורג בעשר שניות, וזה היה strensten verboten (אסור בתכלית האיסור).

בתקופתו כיו"ר המועצה (1950-1955) קלטה המושבה בת 60 המשפחות 350 משפחות עולים במעברה הסמוכה, וזכתה על כך לציון לשבח. ב-1962 יצא עם בטי לבורמה, לסייע בתכנון אזורים כפריים, וב-1963 - לברזיל. עם חזרתו עשה תואר שני בסוציולוגיה והתנדב לסייע בניהול "כפר תקוה" - מוסד לחינוך מיוחד, שהקים בגבעות זייד ד"ר זיגפריד הירש.

בגיל 90 הוא למד להפעיל מחשב, ועד יומו האחרון לא החמיץ הליכה לבריכה. בבואו לסכם את חייו עמד על ההישגים (משפחה ועבודה) לעומת הכישלונות: "ילדינו ונכדינו שבו אל המקצועות אותם נטשנו. את העבודה החקלאית הקשה הם מעדיפים להשאיר לאחרים". וכן: "קיווינו שתקום מדינה, אשר תחנך את אזרחיה ותתייחס אליהם לאור הערכים של המסורת היהודית וההומניסטית. המדינה הקיימת אינה הולמת ציפיות אלה".



פריץ לוינגר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו