מד"א: מאז התאבדות טופז עלה ב-24% מספר הדיווחים על ניסיונות התאבדות

הנתונים נאספו לבקשת משרד הבריאות, במטרה לבדוק אם התאבדות הבדרן ואופן סיקורה בתקשורת גרמו לאנשים לחקות אותו

דן אבן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דן אבן

מאז התאבדותו של דודו טופז בכלא ניצן ב-20 אוגוסט חלה עלייה של 24% בדיווחים על ניסיונות אובדניים - כך עולה מנתונים שנאספו בארגון מד"א. הנתונים נאספו באחרונה לבקשת ראשי התוכנית הלאומית למניעת אובדנות של משרד הבריאות וארגון הג'וינט, במטרה לבדוק את החשש שהתאבדות טופז כבדרן מפורסם עלולה להשפיע על אנשים ולגרום להם לנקוט דרך דומה.

ליאור כרמל, מנהל התוכנית הלאומית למניעת אובדנות, מסביר כי בעולם ידועים מקרים שבהם התאבדויות של ידוענים הובילו לעלייה בנטיות האובדניות בקרב הציבור. "בזהירות הראויה, לפי הנתונים המדווחים קיים סיכוי כי גם בארץ היו כאלה שקיבלו רעיונות בעקבות התאבדותו של טופז וסיקורה באמצעי התקשורת", אומר כרמל.

מבדיקה של נתוני הקריאות שהתקבלו במד"א על רקע ניסיונות אובדניים, עולה כי מינואר ועד יולי השנה התקבלו במד"א 2,778 קריאות כאלה, ובממוצע, 397 קריאות לחודש. לעומת זאת, מתחילת אוגוסט ועד ה-21 בספטמבר התקבלו במד"א 829 קריאות על רקע ניסיונות אובדניים, שהן 493 קריאות לחודש בממוצע - עלייה של 24%.

במקביל לקבלת הנתונים ממד"א, התקיימה לפני כשבועיים פגישה בין ראשי התוכנית למניעת אובדנות במשרד הבריאות לבין נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, באשר לסיקור התקשורתי של התאבדותו של טופז . דורנר אמרה ל"הארץ" כי "בעקבות הפגישה התקיימה בדיקה, והתברר כי בתקנון מועצת העיתונות ישנה הוראה האוסרת לפרט את האופן בו מבוצעת התאבדות, אלא אם יש בכך עניין ציבורי. אני מניחה כי בכל הקשור לסיקור התאבדותו של דודו טופז לא היתה לכך השפעה, אך הוחלט לזמן את נציגי משרד הבריאות לעקוב אחר הפרסומים ולפנות אלינו לגבי כל פרסום שיפר את התקנות, כדי שנוכל לדון בנושאים האלה בבית הדין לאתיקה של המועצה".

ראש התוכנית הלאומית למניעת אובדנות נשמע נחרץ יותר. "סיקור תקשורתי לא אחראי עלול לגרור תגובות שרשרת", קובע כרמל. "כשניתנות ההנחיות (לגבי אופן ההתאבדות - ד.א.) בעיתונים ובטלוויזיה, כפי שאירע בסיקור התאבדותו של טופז, זה עלול לתת רעיונות לאנשים עם נטייה אובדנית". עוד הוא קורא לתקשורת לקשור בין התאבדויות לבין הגורמים להן. "במקרה של טופז, היה גם סיקור שלא חיבר בהכרח בין ההתאבדות למצבו הנפשי הקשה, וזה עלול לגרום לגלוריפיקציה של ההתאבדות". הוא מוסיף כי "יש להתייחס למיקום הכתבה, גודל האותיות", ולהימנע מהבלטת הסיפור. גם ימימה גולדברג, הפסיכולוגית הראשית במשרד הבריאות, מדגישה: "אנו מכבדים את חופש העיתונות, אך יש לפרסם את המידע בצורה אחראית".

הפרופ' ישראל אורבך מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן, שחוקר את תחום ההתאבדויות, השתתף אף הוא בפגישה. לדבריו, "מחקרים מוכיחים שסיקור שעורך דרמטיזציה של ההתאבדות עם כותרות גדולות בעמוד הראשון, תמונה גדולה ופירוט אמצעי ההתאבדות, אך עם מידע חלקי בלבד - עלול להעלות את מספר הניסיונות האובדניים, בייחוד בקרב אנשים שיש להם בסיס להזדהות עם המתאבד, למשל מבחינת הגיל או הבעיה שעומדת מאחורי המעשה".

סיקור מובלט של מקרי התאבדות עלול להיות מסוכן במיוחד כשמדובר בהתאבדויות של אנשים ידועי שם. במחקר שערכו חוקרים מהמרכז לחקר הפסיכולוגיה באוניברסיטת לונדון, המתפרסם החודש בכתב העת הרפואי PLOS ONE, נמצא כי סיקור ניסיונות אובדניים של ידוענים מגדיל את הסיכון להתאבדויות בשרשרת במנגנון של חיקוי המפורסמים - "Copycat Suicide" בלעז.

בדו"ח שהפיץ ארגון הבריאות העולמי בשנת 2000 ניתנו קווים מנחים לסיקור התאבדויות בתקשורת. בין היתר קרא הארגון לבצע ניתוח זהיר של נתונים סטטיסטיים הקשורים בהתאבדויות, להימנע מהצהרות מרחיקות לכת כמו "מגיפת התאבדויות" ולהשתמש רק במקורות מידע מהימנים. רק באחרונה עמדה התקשורת הישראלית למבחן בנושא זה, עם התאבדויותיהם של שני עצירים שהיו מושא לסיקור תקשורתי נרחב: טופז, שהואשם במעורבות בתקיפות של אישים בעולם התקשורת והתאבד בתאו בכלא ניצן, ואסף גולדרינג שהואשם ברצח בתו בת השלוש ושלח יד בנפשו בבית המעצר בכלא הדרים.

גל ניסיונות אובדניים שמתרחש לאחר חשיפה מוגברת של התאבדויות, מכונה בעולם "אפקט ורתר", על שם גל ההתאבדויות שליווה באירופה את הפצת הרומאן "ייסורי ורתר הצעיר" מאת הסופר הגרמני גתה בסוף המאה ה-18. כך, למשל, דווח ביפאן על גל של ניסיונות התאבדות במאי 1998, לאחר מותו המסתורי של גיטריסט להקת X-Japan, הידטו ("הידה") מצ'ומוטו, שהרשויות גרסו כי התאבד. חשש מגל דומה בארה"ב ליווה את התאבדות סולן להקת נירוונה, קורט קוביין, ששם קץ לחייו באפריל 1994. הפרופ' אורבך מסביר כיצד במקרה זה נהגה התקשורת באופן אחראי: "בטיפול בהתאבדותו של קוביין היו דברים שמנעו ניסיונות אובדניים נלווים", אומר אורבך, "למשל גינוי ההתנהגות שלו באמצעי התקשורת והשימוש בסיקור מאוזן. מצד אחד הוא היה אמן דגול, ומצד שני לא אדם כל כך מלהיב, ונמתחה עליו ביקורת. בסיקור ההתאבדות הופנו צופי הטלוויזיה לקווי תמיכה לאנשים במצוקה ובלוויה שלו חולקו עלונים; הכל נעשה בשיתוף אנשי מקצוע".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ