פרופ' אברהם כוגן, מראשוני הפקולטה להנדסה אווירונאוטית בטכניון, 1921-2009

אורי דרומי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי דרומי

אברהם כוגן נולד בקישינב ולמד מתמטיקה ופיסיקה בצ'רנוביץ'. כשפלשו הנאצים ב-1941 נרצחו הוריו ואחיו ואילו הוא נשלח ממחנה עבודת כפייה אחד למשנהו, שומר על גופו את תעודות הסיום של השנה הראשונה ללימודיו. הוא הצליח לברוח לבוקרשט, שם פגש את הצנחנים מא"י, שייקה דן ומנו בן אפרים, שבאמצעות ארגון "הבריחה" העלוהו על אניית המעפילים "צלאח א-דין".

אף שבקיבוץ דליה יועד להיות מסגר, הובילה אותו תשוקתו ללימודים לטכניון, אלא שלא היה מסוגל לשלם את שכר הלימוד. הוא עלה לירושלים, ובאמצעות שטיפת רצפות האוניברסיטה מימן את לימודיו. בכ"ט בנובמבר 1947 גויס לחיל המדע ("חמ"ד") יחד עם שלומית לבית וליקובסקי, שתהיה לאשתו ואם ילדיו מאיר ורבקה. פרופ' יגאל תלמי, חברו ל"חמ"ד", מספר כי כוגן פיתח מוקש נגד רכב, שכונה "בעבלך" ופעל בהצלחה נגד המצרים בדרום.

עם תום המלחמה נשלח על ידי פרופ' סידני גולדסטין, המשנה לנשיא הטכניון, ללמוד אווירונאוטיקה בפרינסטון, ובחזרו היה לאחד ממקימי הפקולטה לאווירונאוטיקה. דיקאן הפקולטה כיום, פרופ' עמרי רנד, אומר כי הניח את היסוד למקצועות האווירודינמיקה, הזרימה והתרמודינמיקה. תלמידו אשר סיגל נזכר כיצד התנדב כוגן לפשט בעבור התלמידים חומר מסובך, ותלמיד אחר, אסא ניצן, שלימים יוביל את פרויקט "גבריאל II", מצביע על כך, ש"העמיד דורות של מנהיגים בתחום הטכנולוגי והיצירתי". "היינו פטריוטים", אומר עמיתו להקמת הפקולטה, פרופ' משה ארנס. "ראינו בכך תרומה חשובה להתעצמות ישראל".

כשזכה בפרס רוטשילד לשנת תשכ"ה, פרס את האני מאמין שלו: "במצבנו המיוחד של עם הנאבק לשקם הריסותיו... אין די בפיתוח המדע לשמו... (אלא יש לרתום) את המחקר המדעי לפתרון בעיות המעשה". אכן, ב-35 שנותיו בטכניון בנה את נקבות הרוח, היה יועץ בכיר למשרד הביטחון ולרפא"ל, פיתח שיטה לניצול אנרגיית רוח והמציא שיטה להתפלת מי ים. בראיון ליהושע סובול ב"על המשמר" באמצע שנות ה-70, דיבר על הצורך "להשתחרר מהסגידה לחוקר הרחוק מהוויות העולם, ולהחדיר את ההכרה בחשיבות החוקר המועיל, הקשור עם החברה בה הוא חי". או כפי שאמר נכדו: "זהו סבא שהמציא מכונה להתפלת מי ים, אבל שותה מים מהברז".

כשהכריז יעקב מרידור על ההמצאה "המהפכנית" ("הנורה שתאיר את כל רמת גן") נקשר בכך שמו של כוגן, אך פרופ' תלמי אומר, כי "כאדם הגון נתן את התשובות הנכונות, שמרידור בחר להתעלם מהן". אחרי שפרש מהטכניון עשה הצעיר הנצחי עוד שני עשורים במכון ויצמן, שם הוביל מחקר להפקת דלק נקי ממימן באמצעות אנרגיה סולארית. הוא היה חבר האקדמיה למדעים, המועצה הלאומית למחקר ופיתוח, הוועדה לאנרגיה אטומית ועוד. ושוב, כדברי הנכד: "סבא שידע להפיק מימן ממים, אך גם לימד את נכדיו לקלף קלמנטינה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ