דנה ויילר-פולק
דנה ויילר-פולק

מה עושים בני אדם שרוצים לקבל מעמד חוקי בישראל, בהם אלמנות ונשים מוכות שזקוקות לסיוע? הם פונים למשרד הפנים, שבתורו מפנה ל"וועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים". ענייניהם דחופים ורגישים: שאלות של חיים, מוות וניתוק כפוי מעל קרוביהם תלויות על צווארם. הם זקוקים למענה מיידי, לעתים שוהים במעצר ממושך, לעתים בלא ביטוח בריאות או אשרת עבודה. אך בבואם לוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים בבקשה שתקבע את מעמדם, הם מגלים שמצוקתם לא בוערת לאיש. הם נופלים לתעלת ביורוקרטיה ההולמת יותר משטרים אפלים, והכול בחסות משרד הפנים.

מבדיקת "הארץ" עולה כי הטיפול במקרים שהוגדרו הומניטרים מזכיר יותר דיקטטורה של בודדים שבידם ניתן הכוח לחרוץ גורלות. זאת על אף שהוועדה מטפלת במקרים הרגישים ביותר בנושא מעמד אזרחי, ומטרתה להעניק פתרון למקרים חריגים שלא נמצא להם מענה בנוהל ובחוק הקיימים.

החלטותיה של הוועדה נעשות ככל הנראה באפלה, ללא פיקוח. מועדי הדיונים אינם מפורסמים, וגם אם היו, גם כך הוועדה אינה מאפשרת לאנשים שענייניהם נדונים בה לייצג את עצמם בפניה או לשלוח אדם מטעמם. הוועדה לא כותבת פרוטוקולים, ואם כאלו נכתבים, הם נותרים חסויים. אם לא די בכך, ביולי השנה עזב יו"ר הוועדה הקודם, יעקב גנות, את תפקידו וטרם מונה אחר במקומו. מאז, הוועדה אינה מתכנסת. "אני מרשה לעצמי להביע את תדהמתי...", אמרה על כך שרה ברוש, שופטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב בדיון שנערך בתחילת החודש, "הוועדה למעשה משותקת באופן שנבצר ממנה לדון בעניינים דחופים התלויים ועומדים בפניה".

לפי הנוהל, אמורים לשבת בוועדה נציגי משרדי הרווחה, החוץ והבריאות וכן נציגי משטרה ושב"כ. זהות כולם נשמרת תחת איפול, ופניות חוזרות ונשנות לקבל פרטים על זהותם נתקלו בסירוב. אך "הארץ" גילה כי נציגת משרד הרווחה היא רחל אנגלברג, סגנית מנהל היחידה לארגון ומינהל; נציג משרד הבריאות הוא ד"ר דרור גוברמן, מנהל האגף לרפואה קהילתית; את משרד החוץ מייצג דוד כהן, מי שהיה קונסול לעניינים קונסולריים בפאריס; ואף שנוהל הוועדה מחייב נציג משרד לשירותי דת, אין כזה.

הוועדה הבין-משרדית החלה לפעול ב-1996, אז נאלצה ישראל להתמודד עם הגירה של אנשים שאינם יהודים ועם העלייה מחבר העמים ומאתיופיה - עלייה שיצרה מצבים מורכבים שנופלים מחוץ לתוואי החוקים והנוהלים הקיימים. "מה שבכל מדינה נורמלית היה יוצר נהלים וחוקים חדשים מושלך כאן לוועדה שדנה בכל נושא שלא יודעים כיצד להתמודד אתו", אמר עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות אזרח בישראל, "כתוצאה נוצר מצב אבסורדי שבו שני אנשים עם סיפור זהה יכולים לצאת עם החלטות שונות".

"בתקווה בחודש הקרוב"

מאות אנשים מופנים לוועדה מדי שנה, בהם נשים מוכות, אלמנות והורים לילדים ישראלים. גם על אלו לא מקלים את החיים. למרות שמשרד הפנים הגדיר מקרים ספציפיים אלה כמיועדים לטיפול בידי הוועדה, הם נדרשים לעמוד בתנאי סף נוקשים כדי להתקבל לדיון. משהתקבלו וברצונם לברר מהו מועד הדיון בתיק שלהם, הם מוצאים שלשם כך עליהם לעבור מסכת טלפונים שבסופה דרך ללא מוצא.

"הארץ" פנה ללשכת מנכ"ל משרד הפנים כבא כוחה של ש', שעניינה נדון בוועדה. בלשכה הפנו למשרד האוכלוסין, שם הסבירו נחרצות ש"לא ניתן לקבל פרוטוקולים. זה פנימי, לא נותנים, זו ועדה של המשרד. את ש' לא צריך לעניין מה עושים במשרד עצמו, היא מקבלת תשובה מהלשכה האזורית עם סיבה לאישור או אי-אישור הבקשה. חייבים לתת לה את הסיבה". בקשה למועד הדיון נתקלה בתשובה: "הוועדה מתכנסת פעם בחודש, ניתן לברר בלשכות מחוזיות. אין תאריכים מדויקים כי זה נקבע בלשכת מנכ"ל משרד הפנים". אך בלשכה המחוזית צפון ומרכז לא היה מענה.

כבר במארס 2008 כתבו עו"ד רעות מיכאלי מהמרכז לפלורליזם יהודי ועו"ד פלר מכתב לשר הפנים אז, מאיר שטרית, שבו הציגו את התנהלות הוועדה. מיכאלי מעידה שדבר לא השתנה. "הוועדה פועלת במחשכים תוך זלזול מוחלט בכללי הצדק הטבעי, השקיפות ועקרונות ההליך הראוי והמינהל התקין, ותוך פגיעה קשה בזכויות אדם. מי שמבקש להביא את עניינו בפני הוועדה נכבל למסלול קשה, יקר ומסורבל, בו עליו לפסוע מדי שנה בשנה".

כזה הוא גורלו של נוחום סמאקה, אזרח מאלי. סמאקה נישא לאוקראינית שהכיר בזמן לימודיו באוקראינה. לזוג נולדו שתי בנות, והאם, שהיתה זכאית עלייה מתוקף חוק השבות, עברה לישראל ב-2001. זמן קצר לאחר בואה לישראל היא אושפזה במוסד פסיכיאטרי וילדיה הועברו למשפחה אומנה.

סמאקה, שהוזעק לישראל לטפל בבנותיו, ניסה לקבל אשרת שהייה לפני בואו, אך נכשל. באוגוסט 2008 נכנס עם אשרת תייר ופנה למשרד הפנים כדי להסדיר את מעמדו. שם נאמר לו כי התיק יעבור לטיפול הוועדה הבין-משרדית כבקשה הומניטרית. שנה חלפה מאז, וטרם נערך דיון בעניינו. בניסיון לברר מתי ייערך סוף סוף הדיון נעשו חמש פניות למשרד הפנים - בדצמבר, מארס, יוני וספטמבר. "בתקווה בחודש הקרוב", היתה התשובה שקיבל סמאקה שוב ושוב.

בנוסף, סירב משרד הפנים להנפיק לו אשרת עבודה. "נכון להיום הסטטוס שלו בישראל נמוך משל עובד זר", אמרה עו"ד שרה לואיס, המייצגת את סמאקה. "לא ייתכן שאב לשתי בנות ישראליות ייאלץ לשהות בישראל במעמד נטול כל זכויות תושב".

"שנים של עבודה מול הוועדה מלמדות כי בינה לבין הומניטריזם אין דבר וחצי דבר", אמר רן כהן, מנהל מחלקת מהגרים וחסרי מעמד בארגון רופאים לזכויות אדם. "מדובר בכלי ביורוקרטי מהמעלה הראשונה, המתמחה בדיונים באפילה ובהנפקת החלטות שרירותיות, גסות לב, באיחור רב וללא נימוק. ראוי שישראל תגבש כלים אחרים להתמודדות עם המקרים המגיעים לפתחנו".

רוצים מידע? תשלמו

במשרד הפנים לא חוששים לנקוט כל דרך כדי להתנער מדרישות לקבלת מידע באשר לוועדה. גם ניסיונות לדרוש מידע לפי חוק חופש המידע עלו בתוהו. בנובמבר 2007 פנה ארגון רופאים לזכויות אדם למשרד, בבקשה לקבל תשובות לשאלות על התנהלות הוועדה: כמה בקשות הוגשו משנת 2000, כמה פעמים התכנסה הוועדה משנת 2000, מי הם חבריה. אך בגין מתן תשובות בנושא - וכן בעניין ועדה נוספת - ביקש המשרד מהארגון 35,082 שקל.

גם ניסיון של התנועה לחופש המידע - שביקשה ממשרד הפנים את הפרוטוקולים של הוועדה כדי לחשוף את הליכי עבודתה - נכשל. רק אחרי שניתנה הוראת בית משפט ניאות המשרד, בשנה שעברה, לחשוף פרוטוקולים. אלא שבמשרד הפנים ניצלו את ההיתר למחיקת פרטים מזהים, וכך קיבלה התנועה 192 עמודים בלתי ניתנים לפענוח היות שהטקסט הושחר ברובו. "לצערי מבחינת משרד הפנים כל תת-סעיף בחוק נועד להתיש את האזרחים" אמר מנכ"ל התנועה לחופש המידע, רועי פלד, "על כן אין פלא שנחשב אחד המשרדים החשאיים שלאיש אין את הכוחות להיאבק מולו. אנו נחושים לגרום לו להבין שיש חוק ועליו לעמוד בו".

בפנייה נוספת של התנועה למשרד, בהבהרה שמדובר בפנייה אחרונה לפני הגשת עתירה לבית המשפט, החזיר המשרד תשובה שנראתה יותר כחשבון המפרט כמה יעלה לתנועה לקבל את פרוטוקול דיוני הוועדה בשלוש השנים האחרונות. הפרוטוקולים, צוין בתשובה, פרושים על פני 876 עמודים; עלות הצילום לעמוד היא 1.16 שקל. "בעבודת הצילומים הושקעו 100 שעות עבודה", הודגש, ואותן יש להכפיל ב-45 שקל לשעת עבודה של הפקיד שמצלם את עמודי הפרוטוקול. סך כל עלות הפרוטוקלים, אם כן: 5,336 שקל. בתנועה החליטו לוותר על שירותיהם של פקידים שמסוגלים לצלם 8 עמודים בשעה, ובימים אלו מכינים עתירה לבית המשפט השלום בתל אביב.

לפי משרד הפנים, הוועדה מתכנסת במשרדי רשות האוכלוסין וההגירה בירושלים מדי שלושה שבועות עד חודש, כאשר בכל דיון עולים כ-20 תיקים. על אף זאת, משרד הפנים דחה את בקשת "הארץ" לקבל פירוט של תאריכי הדיונים שהתקיימו, מועד הדיון הבא, ומספר התיקים שאושרו ונדחו. המשרד מסר כי מגיש הבקשה רשאי לקבל את ההחלטה, וכי ניתנה לוועדה הוראה לפרט כמה שיותר את ההחלטות המועברות לפונה. "הוועדה הינה ועדה ייחודית שמפעיל המשרד לדיון במקרים שאינם עונים על אף חוק ונוהל", מסר המשרד, "נוהל עבודת הוועדה מפורסם באתר משרד הפנים לכל דורש ואינו סודי או חשאי. לכן גם התנהלות הוועדה אינה חשאית. פרוטוקולים נכתבים כנדרש וניתן לקבל כל מידע על פי חוק חופש המידע ובמגבלותיו".

יעקב גנות, המנכ"ל הפורש של הוועדה, הדגיש גם הוא ש"אנחנו מבססים החלטות על דיונים, ופרוטוקול משמש בסיס להחלטות ואף נחתם על ידי כל הנציגים. הוועדה פועלת היטב והראייה היא מספר התיקים שבתי המשפט מפנים אליה". בניגוד להצהרת משרד הפנים לפיה מדובר ב"ועדה ממליצה", כלומר שאינה מקבלת החלטות סופיות, הבהיר גנות: "זו לא ועדה ממליצה, זו ועדה קובעת".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ