בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סמואל בקט מת

22.12.1989 היום לפני 20 שנה:

תגובות

כאשר מת ב-22 בדצמבר 1989 והוא בן 83, נדמה היה שדברי ההספד כבר היו מוכנים מאז ומתמיד. לא משום שמותו הפיזי היה דבר צפוי, אלא מפני שיצירתו והיותו כתבו את המוות מעצמם.

"ההספד הטוב ביותר על בקט הוא הדפסת ?מחכים לגודו'", כתב מיכאל הנדלזלץ ב"הארץ" כשבוע לאחר מות בקט, "כל מה שאפשר להגיד נמצא שם: ?יום אחד כמו כל הימים הוא נעשה אילם, יום אחד אני נעשיתי עיוור, יום אחד אנחנו ניעשה חרשים, יום אחד אנחנו נולדים, יום אחד נמות, אותו יום, אותו רגע, זה לא מספיק לך? הן יולדות בפישוק על הקבר, אור היום מהבהב לרגע, ואז שוב לילה", ציטט הנדלזלץ מתרגומו של מולי מלצר לעברית. כי כתיבתו של בקט היא "כל כולה תמצית ההוויה האנושית".

אם כי בעצם, כמו שציין עשרים שנה מוקדם יותר אברהם עוז ב"הארץ" בכותבו על הענקת פרס נובל לבקט - פרס "על מה שקרוי ?מפעל חייו', כלומר על ערכה הכולל והאחיד של יצירתו" - "קשה שלא לחוש במטען האירוני שמכיל מושג זה לגבי עולם המושגים הבקטי. אחת המגמות המרכזיות במכלול יצירתו של בקט היא החתירה אל מהותו האחדותית של היחיד", כתב עוז, והעיקרון האחדותי "הופך מורכב יותר שעה שדמויות שונות לכאורה, המסומנות בשמות שונים, יוצרות מעין וריאציות על דמות מרכזית אחת". את אותה פסקה שציטט הנדלזלץ כדברי הספד לסופו הכרונולוגי של בקט, ציטט עוז כדוגמה למחזוריות הזמן ביצירתו, כי "חתירתו של בקט אל תמצית האני... אי אפשר לה, כמובן, שתתרחש בגבולות הזמן המוחשי, ועל כן היא נוטלת מהזמן את משמעותו הכרונולוגית". ייתכן שעולם המושגים הבקטי נוגד את המוות ממש כשם שהוא נוגד את המושג "מפעל החיים".

אמנם, "העובדה שהזמן הכרונולוגי מתרוקן ממשמעותו אין פירושה שגיבוריו של בקט אינם עוברים כל תהליך", כתב עוז, ובהמשך ציין כי "נוכחותו המוחלטת של המוות היא ה'עתיד' היחיד הקיים ביצירתו של בקט. כל תכלית עתידית אחרת, כגון גודו או מר נוט, איננה אלא הפשטה". אבל המוות מזוהה עם לידה. "אני נולד... אל תוך המוות", אומר מלון ב"מלון מת".

בקט נולד באירלנד ב-13 באפריל 1906. זהו תאריך הלידה הרשמי שמסר, בכל אופן. הביוגרפית שלו, דיירדרה באייר, טענה כי "למעשה נולד חודש קודם לכן, ובחר במודע לשנות את התאריך ליום הצליבה של ישו", כתב הנדלזלץ, "הסמליות הנוצרית קיימת בכתיבתו, וב'מחכים לגודו' מנוסחת המשמעות והתקווה שבחיי אנוש על ידי מעשה שני הגנבים שנתלו יחד עם ישו: ?אל תתייאש, אחד הגנבים ניצל; אל תרהב, אחד מהם קולל'".

אך בקט מעולם לא אישר שגודו הוא אלוהים כלשהו, ואף "טרח להדגיש כי כתב את מחזהו בצרפתית, ובשפה זו המלה אלוהים היא ?דיא'". בישראל, עם זאת, כשעלה לראשונה המחזה "מחכים לגודו" בתיאטרון "זירה", הוצג בשם "מחכים למראל".

בקט מת עקב בעיות בדרכי הנשימה; רעייתו, סוזן דשבו-דומניל, מתה חמישה חודשים קודם לכן. הוא נקבר בבית הקברות מונפארנס בפאריס.

יום מותו של אבי תיאטרון האבסורד, כפי שציין ב"הארץ" בני ציפר, היה גם יום ההוצאה להורג של ניקולא צ'אוצ'סקו ואשתו, "כאשר הפלגיאט הרומני של המהפכה הצרפתית גדש את סאת האבסורד כל כך שנדמה כי יש איזה היגיון מאחורי צירוף הארועים הזה".

"אשר לבקט, קל לראותו כמה דורות אחורנית, בתא ערום לחלוטין, בלא שמץ של עיטור, אף לא דיוקן של הצלוב", ציטט ציפר את הפילוסוף הצרפתי-רומני אמיל סיוראן, "אני הוזה? היזכרו במבט המרוחק, האניגמטי, ה'אל-אנושי' שיש לו בתמונות מסוימות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו