בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

02.08.1955 / תגרות דמים פורצות במעברת טבריה

היום לפני 56 שנה:

תגובות

מחנה המעבר "שער העלייה" לא בישר טובות לעולי עיראק, אשר הגיעו אליו בראשית שנות ה-50 בעשרות אלפים, רבים מהם נתלשו מביתם ומרכושם ובאו למדינת ישראל חסרי כל. "עולים אלה מסתובבים במחנה באפס מעשה, כשהם רועדים מקור", דיווח "הארץ" בדצמבר 1950. "כל המאמצים שנעשו עד עתה להעביר את מטענם לישראל עלו בתוהו".

חמש שנים אחר כך, ורבים מהעולים הללו עדיין שכנו במעברות; וב-2 באוגוסט 1955 הגיעו מים עד נפש: יוצאי העיר מוסול בעיראק ממעברת טבריה באו במאות להפגין מול העירייה, בדרישה שיעבירו אותם מהמעברות. אלא שהדרישה הזו לא התמקדה דווקא בתנאי הדיור הירודים, וגם לא בחיי התרבות הדלים במעברה, אם כי ביריבות בין שתי עדות במעברה, וביום אחד של סוף יולי התפוצצה בתגרת דמים.

כך סיפר ב"הארץ" יעקב אביאל על קורות אותו יום, שהחלו בבית הקפה "כוכב המזרח" של חנו מזרחי, אשר שכן "בבקתת עץ עלובה עשויה כפיסים בלתי מהוקצעים ובלויי שעווניות". כאן היה "המרכז החברתי והתרבותי של המעברה בת 4,000 הנפשות, מרכז שאינו פוסק מלפעול ביום ובלילה, בגשמי חורף ובחמסיני קיץ".

בצהרי יום חמסין כזה ישבה ב"כוכב המזרח" "חבורת צעירים גברתניים, מגודלי שפמים ובלוריות, ששערם טובל בברילנטין וחולצותיהם ססגוניות נוסח שיקגו, וכל כולם שקועים, חרף פלגי הזיעה הנוטפים מהם, במשחק פוקר מתוח", שיחזר אביאל. "בשורה לאורך הקיר ישבו, זוגות זוגות, חסידי משחק ה'שש בש', טורפים קוביותיהם בהתלהבות ועוקבים בחשדנות איש אחרי תנועות יריבו. ומבעד לכל השאון וההמולה..., בקע ממקלט הרדיו קולה הצרחני של הזמרת הדמשקאית פירוז".

עד שקולות אחרים גברו על קולה של פירוז והשתיקו את הלהג בבקתה: קולותיהם של שני שחקני שש-בש שהחלו, כך אביאל, "מתווכחים בקול עז", מכנים זה את זה "שקרן ורמאי" ו"מוג לב", ומזכירים ביעף איש את ערוות אמו של היריב. אגרופים הונפו, כיסאות נשברו, דם נשפך. היריבים, הסביר אביאל, היו "שונאים מושבעים זה לזה בכוח האיבה המסורתית השוררת משנים בין עדותיהם" - עדת יוצאי העיר מוסול בעיראק מחד ועדת יוצאי העיר עקרה שבכורדיסטאן מאידך. אנשי עקרה אופיינו במאמר כ"הרריים עזי נפש שלמדו דרכי האלימות משכניהם הגויים והידועים בפראותם"; אנשי מוסול כ"מרגישים 'עליונות תרבותית' על יריביהם ההרריים".

"העניינים התפתחו במהירות הבזק", המשיך אביאל, ואחרי שאגרופים ריסקו וניפצו מכל הבא ליד בבקתת כוכב המזרח, ואף השליכו את בעליה, שניסה להפריד כוחות, כל המעברה התערבלה בתגרה. "נשים פרועות שיער שרבבו ראשיהן דרך החלונות אל עבר מקום התגרה, ובפרצן ביללות מזרחיות האיצו בבעליהן ובבניהן לחוש לעזרת 'אחיהם הנשחטים'. הגברים רכסו סרבליהם בחיפזון, נטלו אלות, קתות מעדרים, קופיצי מטבח וכלי עבודה אחרים ורצו בהמוניהם אל 'שדה המערכה'".

שוטרי משמר הגבול הצטרפו לשוטרים המקומיים בניסיון לעצור את התגרה, שבינתיים כבר הצטרפו אליה גם נשים וטף כ"גייס מסייע", כתב אביאל. אלה יצרו חומה אנושית בין הניצים, ורק עם רדת הערב, לאחר שגם הוכרז עוצר, הצליחו לפזר את המהומה האלימה. 40 איש נפצעו, עשרה מתוכם קשה; 80 איש נעצרו, וכמה עשרות פחוני מגורים נפגעו. "הפרשה היתה מעציבה למדי", סיכם אביאל, "משום ששיקפה את ההווי הפרימיטיבי והחשוך, הנעדר כל זיקה חברתית למציאות הישראלית החדשה". אביאל הצביע על אשמים - עסקני עיריית טבריה, "שאף פעם לא נתנו את דעתם לבעיות החברתיות והתרבותיות הקשות שיוצרת קליטתם של כמה אלפי עולים" ועודדו פיצול מפלגתי בקרבם. זקן מן המעברה אמר לו: "...מעברה כה גדולה ושום פעולות חינוך ותרבות אינן נעשות בה, הצעירים גדלים ללא תורה ודרך ארץ וכל אשר יודעים הוא להשתכר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו