בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

4.8.1946 / דו"ח בריטי קובע - הפער היהודי-ערבי בחינוך גדל

היום לפני 65 שנה

4תגובות

"הגיע הזמן להנהלה שיטתית וקפדנית יותר של החינוך בעדה היהודית בארץ ישראל", קבע הדו"ח של ועדת החקירה בחינוך העברי בארץ ישראל, שהתמנתה על ידי מיניסטריון המושבות של ממשלת המנדט הבריטית. "הדין וחשבון מציין את הקשיים שנגרמו בגלל האוכלוסייה הגדלה במהירות והאלמנטים השונים הנתונים בכור ההיתוך ובתוצאה מכך באה אוירה של אכספרימנטים ואימפרוביזציה מתמדת", דיווח "הארץ" על הדו"ח הטרי ב-4 באוגוסט 1946.

הפיקוח המרכזי על החינוך בארץ ישראל היה נתון אז בידי העדה היהודית והוועד הלאומי. "יהיו אשר יהיו הפגמים הקיימים של השיטה", העיר הדו"ח, "הרי היכולת לתת חינוך בזמן כה קצר, אף כי בעיקר חינוך אלמנטארי, ל-100% של הילדים באוכלוסייה בת חצי מיליון נפש, הוא הישג ראוי לציון".

אבל רב הפגום על התקין במערכת החינוך הזו, בעיני מחברי הדו"ח; והפגם העיקרי בה היה "השפעתו המתבדלת" של החינוך הארץ ישראלי. "שתי מערכות החינוך העיקריות, היהודית מזה והערבית-ממשלתית מזה, אין להן כל קשר זו עם זו. להלכה, יכולים ילדים יהודים לבקר בבתי-ספר ערביים ממשלתיים ויש מקרים מעטים כאלה. יש גם כמה מקרים הפוכים. אך למעשה ומכל הבחינות שתי המערכות נבדלות ונפרדות הן לחלוטין", קבע הדו"ח. אפילו באוניברסיטה העברית, הפתוחה במוצהר לבני כל העמים והגזעים, למדו בעת כתיבת הדו"ח רק שלושה ערבים מתוך 744 סטודנטים. "הסטודנטים הערבים הולכים לאוניברסיטה של בירות, לאוניברסיטה של קאהיר או לאוניברסיטאות בריטיות באירופה או לאוניברסיטאות אמריקאיות", ציין הדו"ח, שמחבריו ראו את מקורה של מגמת ההתבדלות בכך ש"אחת המטרות העיקריות של החינוך היהודי היא להטעים את חשיבות הבית הלאומי היהודי". כבר ב-1937, הזכירו המחברים, הדין-וחשבון של הוועדה המלכותית מסר "כי מערכות בתי הספר היהודיים והערביים בארץ מרחיבות ויוסיפו להרחיב את התהום בין שני הגזעים".

סר ליאון סימון היהודי-ציוני, אשר ישב בוועדה, חלק על דעת חבריו באומרו: "לי כציוני השניות של מערכת החינוך היהודי והערבי אינה דבר שיש לגנותו אלא תוצאה טבעית ונכונה מן העובדה שבארץ ישראל יש שתי קבוצות לאומיות, שלכל אחת שפתה ותרבותה". ואכן, חברי הוועדה שקלו אם להמליץ על שפת האנגלית כשפת בתי הספר, כ"אמצעי משותף להוראה" שישמש "גורם מאחד". הם דחו את ההצעה: כיוון ש"עברית היא שפת הבית של מרבית הילדים היהודיים", שינוי כזה יטיל נטל רב מדי עליהם. בחינוך הגבוה לעומת זאת, השימוש באנגלית יהיה "בר ביצוע ויהיה בו משום ערך לסטודנטים עצמם", קבעה הוועדה.

הבעיה המרכזית השנייה בעיני מחברי הדו"ח היתה ההשפעה הפוליטית של המפלגות העבריות על החינוך. כמה חודשים לפני פרסום הדו"ח, כשחברי הוועדה סיימו את סיורם במערכת החינוך העברי, ביקש סופר "הארץ" מסר ליאון סימון לשמוע על רשמי המבקרים. לדברי הסר, מעבר לתדהמה שבה חזו הבריטים בתלמידים "עוזבים את הכתה ברעש והמולה ואף בלי דרך ארץ כלפי המורה, כשהם קופצים מעל הספסלים, אינם נזהרים מלפגוע באחרים ובלבד שיהיה שמח", עמדה הוועדה על "פגם רציני בין תלמידי בתי הספר העממיים", והוא "התעניינותם והתעסקותם בפוליטיקה ובעניינים פוליטיים מסובכים ואף מסוכנים". "הרי ביישוב יש כיום בני 10-12, העוסקים בפוליטיקה, מי להלכה ומי למעשה", הלין סימון באוזני סופר "הארץ". הסבירו לחברי הוועדה שזו תולדה של העיסוק היומיומי והדחוף של היישוב בעניינים פוליטיים, אבל סימון דיווח שחבריו סבורים ש"לא ייתכן שגם התלמידים יסופחו לקלחת זו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו