בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחאת הדיור: חולשה היא כוח, עמימות היא לכידות

מומחים וחוקרים מאמינים כי הכאוס שבו מתנהלת המחאה וחולשת ההנהגה, הם מקור כוחה. הקושי יתחיל כשיצטרכו לומר דברים ברורים

5תגובות

הכאוס והבלבול שאופפים את המחאה החברתית הם דווקא מקור כוחה - כך מאמינים חוקרים ומומחים למשא ומתן. "יחסית ברור באוויר מהי המטרה, וזה לא דבר שכיח מאוד", אמר ד"ר עירן הלפרין, המתמחה בפסיכולוגיה פוליטית שסבור כי הכוח של המחאה נובע מהשילוב של הנהגה חלשה לצד מחאה עממית חזקה. "כל עוד כוח המחאה יישמר - דווקא ההנהגה החלשה מחזקת אותם. הם לא הולכים להרוויח שום דבר מלבד שכר דירה נמוך יותר, הם לא הולכים להיות ראש ממשלה", אומר ד"ר הלפרין, וחוקר היבטים פסיכולוגים בקונפליקטים ובמשא ומתן בבית הספר לממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה.

ההפגנה בתל אביב, אתמול. תצלום: טל כהן

הלפרין אינו היחידי שמאמין כי החולשה לכאורה של הנהגת המפגינים היא בעצם מוקד כוחם. פרופ' מוטי מירוני מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, מסביר כי "כרגע הם נהנים מהערפול, כי יש תמיכה גדולה מצד תסכול של תושבים שהצטבר במשך שנים, ולכן צריך לחפש את הרעיון המשותף של כולם".

"הרי אין כאן שיח צרכים אמיתי - מי שיושב באוצר חושב שהוא לוקח בחשבון את הצרכים שלנו, אבל הוא לא שאל אותנו מה הם באמת רוצים, והיה מוכן להקשיב להם, אלא אמר: 'אני יודע מה טוב בשבילך ומצאתי עבורך פתרון'", מסביר פרופ' מירוני.

מה הקו האדום שלכם במחאה? ספרו לנו בפייסבוק

ניסים דואק, יועץ תקשורת שליווה מספר קמפיינים ציבוריים בשנים האחרונות, מאמין בבלגן הטבעי שמנוהלת דרכו המחאה. לדבריו, היעדר התבניות המובנות של המחאה, אפשר להם להוציא את המאבק מחוץ למגרש הפוליטי המוכר, ולמעשה הכריע את התנהלות הממשלה בניסיון למצוא פתרונות למצוקה. "ההצלחה הענקית הייתה בכך שהם לא נשמעו לעצות, ושהמחאה התנהלה בצורה מאוד כאוטית ובכך שמרה על הרוח האותנטית.

"מתי התחילו הצרימות?", שואל דואק ועונה, "כשהם התחילו לייצר מסיבות עיתונאים ולדבר על אסטרטגיה ולנהל משא ומתן. הציבור צריך לבוא ולומר, משהו עקום מקצה אל קצה קורה כאן, והפוליטיקאים תפקידם לייצר את הצידוד החדש לו אנחנו זקוקים. בלי פתרונות טקטיים של מיליון שקל לפה או לשם, אלא איך עוצרים את הטיסה האוטומטית הזו שלוקחת אותנו לשום מקום. לנו אין את היכולת או הניסיון לנהל משא ומתן".

הסכנות שבבהירות

עם זאת, חוקרים נוספים מאמינים כי העמימות של המפגינים אינה יכולה להימשך, אם הם רוצים להגיע להישגים ברי קיימא. "התמיכה של העם עובדת לטובתם גם מבחינת תחושת הכוח שלהם, אבל זה יכול ליצור בעיות בדרך להשגת דברים קונקרטיים", קובע פרופ' אפי יער, ראש תוכנית אוונס ליישוב סכסוכים וגישור באוניברסיטת תל אביב.

"יש כאן אנרגיות רבות אך הן לא מתועלות וחסרות מנהיגות", אומר יער. "כרגע זה נראה שהתנועה הזו, היא כמו מעין לבה כזו שעוד לא ברור לגביה והיא רחוקה מלהיות מגובשת". לדבריו, מחקרים אודות תנועות חברתיות שנעשו במשך השנים גילו כי כדי שתופעה המונית תתגבש ותהיה בעלת השפעה והמשכיות, עליה להיות בעלת לגיטימיות, מנהיגות, וארגון. בהיעדר שני האחרונים, הוא אומר, המאבק ידעך.

ד"ר רנן קופרמן, מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה שעוסק בעיקר בנושאי קבלת החלטות וכלכלה פוליטית מסביר כי "הסיבה שהם מדברים בצורות אמורפיות נובעת מכך שככל שהם יחשפו יותר את הדעות שלהם, הפירוד יגדל", הוא קובע. "ברגע שזה מגיע לאותו רגע שצריך לקבל את ההחלטות, אנשים יצטרכו לחשוב על מטרות חשובות יותר ופחות ואז מתחילות הבעיות. בדרך כלל, בהיסטוריה, תנועות חברתיות לא קיבלו את מה שהן רצו, אבל הן בהכרח התחילו תהליך".

פרופ' מירוני, שגישר בין המדינה לרופאים בשנת 2000, אומר כי עצם תחילת העיסוק ושמיעת הבעיות אותן משמיע הציבור הוא חלק לא פחות חשוב מאשר אותו משא ומתן מיוחל. "אני מנסה לזקק חלק ממה שאומרים בתנועת המחאה וממנו עולה: לא סופרים אותנו. אנחנו לא נראים, אנחנו שקופים. ובגלל ביום אחד אנחנו מתפוצצים", הוא אומר.

ד"ר הלפרין משווה בניהול המשא ומתן בין יוזמי המחאה לממשלה, לבין זו שניהלו אהוד ברק ויאסר ערפאת בשנת 2000. "במשא ומתן עצמו החולשה שלהם היא כוח. כשברק ישב מול ערפאת, הוא לא יכול היה להגיד לו: 'אני לא יכול להעביר משהו בציבור שלי', בעוד ערפאת אמר 'לי אין את הכוח', ובהקשר הזה המצב מאוד דומה", מסביר ד"ר הלפרין. לדבריו, גיוסה של הקבוצה הישראלית שהייתה עד כה אפאטית לנושאים חברתיים-כלכליים, יכולה להשפיע גם על ההיבטים הפוליטיים. "אם אנשים יצאו לרחובות כל שבוע ובסוף התהליך הם יקבלו שינוי קוסמטי וישלמו את אותו שכר דירה ואותו מחיר על הקוטג' - יהיה מאוד קשה להוציא אותם החוצה למחאה חברתית עוד חצי שנה", הוא אומר אך טוען כי "יש פה אפשרות להצלחה גם במקומות אחרים, דוגמת המשא ומתן המדיני".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו