בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בני העדה האתיופית למודי המחאות מגלים שהם לא לבד במאבק

במאהל, שהוקם בעיקר ע"י בני העדה האתיופית, 25 אוהלים הניצבים על הדשא בצומת הסואן, בין שושנים דקורטיביות ממתכת ששתלה העירייה

63תגובות

במאהל בצומת סירקין בפתח תקווה אין סושי. הוא הוקם בעיקר על ידי בני העדה האתיופית, כחלק ממהלך הרדיקליזציה שעובר על העדה, בין השאר דרך הבלוג המרתק Young Ethiopian Students) Y.E.S), שמנסה לדון באופן ביקורתי בסוגיות המרכזיות שמעניינות אינטלקטואל אתיופי בישראל.

25 אוהלים ניצבים על הדשא בצומת הסואן, בין שושנים דקורטיביות ממתכת ששתלה העירייה. חצי מהיושבים הם בני העדה, וילדים אתיופים שרים "העם דורש צדק חברתי". על אף שעיר האוהלים קיימת רק כשבועיים, השלטים עם הכיתוב "אין תקווה בפתח" כבר דהו בשמש.

להפגנה הגדולה בתל אביב החליטה הקבוצה שלא להצטרף, אלא לערוך הפגנה עצמאית. זה לא נראה טוב בהתחלה. כמאה איש בלבד התחילו לצעוד לצלילי תופים במרכז העיר, וכ-500 סיימו את הצעדה בקניון. על הצעדה שלהם לא כתבו כמעט, כשהרחיבו בתקשורת על ההפגנות האחרות. "אנחנו אוויר בשבילם", אומרת מוריה עירון, עובדת בסטודיו סי, שעברה לגור בעיר האוהלים הקטנה, "השכונות כנראה לא מצטלמות טוב".

"אתה יודע מתי יכתבו עלינו?", אומר אחד היושבים, לא מהעדה, "כשאהיה קוקו, כשאבעיר צמיגים. אז כל הערוצים יצלמו אותנו תוך עשר דקות. עכשיו אני הולך להדליק את הצמיגים".

"אם תבעיר צמיגים, אתה תתעסק אתי", זועמת מוריה, שמנסה לשמור על הרוח הטובה.

אפרת ירדאי הצעירה, דוברת האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה ומי שהיתה בין כותבי הבלוג YES, גרה בבאר שבע. זו הפעם הרביעית שהיא מבקרת במאהל. ירדאי מדברת אתי, ומסתכלת כל הזמן בשעון כדי לוודא שלא תפספס את האוטובוס לבירת הנגב: "מארגני המאהלים הם אנשים עם מודעות חברתית. יש התחלה של התעוררות בעדה. להפגנה בתל אביב הוצאנו חמישה אוטובוסים".

אחד היוזמים הוא בני אקלום, בחור נאה בן 33 עם חולצת בוב מארלי, מורה למתמטיקה בפנימיית בן שמן. לדבריו, "העדה למודת מלחמות שלא יצא מהם כלום. הוצאתי הפגנות בעבר וזה תמיד מסתיים בכישלון. גם אם מבטיחים לנו, התכניות נשארות במגירה. אבל ביום שבת היה מפנה. תמיד נאבקנו לבד, עכשיו אני מבין שהמאבק הוא של כל החברה".

הפתיחה היתה מהוססת. האוהלים הראשונים הוקמו בגן יהונתן, בחירה שהיא סמל כפול. מצד אחד, הגן נקרא על שם יוני נתניהו, מצד שני, שם מוקמה מחאת האוהלים המקומית בתחילת שנות ה-90. "כאן עוברים כל האוטובוסים, רואים אותנו אנשים מכל האזור", מסכם בני.

אני שואל אם הם היססו להצטרף לעיר האוהלים. אבל נראה שהדיווחים שדיירי המאהלים מפונקים לא הרתיעו אותם. "לפני שנה אמרתי לחבר שאנחנו חייבים להקים עיר אוהלים של אתיופים", סיפר אמיר קסה, "כשהוקמה עיר האוהלים ברוטשילד, החבר הזה התקשר אליי ואמר לי 'תראה מה קורה. כולם יחד אתך'".

"אנחנו חברה אחת, אבל כשהולכים לישון, יש שוני מהותי בין העדה האתיופית ושאר הישראלים", מספר בני, "זה מחסום הצבע. אתה יוצא ללמוד, מגיע לתואר שני, ואתה דוגמה ומופת בשכונה. בטלפון אתה נשמע ישראלי, אבל אז מגלים בראיון העבודה מי אתה, ואתה חוזר לגטו. ואלה שהעריצו אותך, רואים שאתה עובד כמאבטח". מדוכדך מעט, אני מבקש רגע מרגש, ומשה נזכר בהפגנה בשבת במרכז העיר: "כשצעדנו עם השוטרים, לא היה בינינו חיבור אמיתי. אבל בסוף, עם ההמנון, גם השוטר וגם המוחה עמדו דום והתרגשו יחד. אני לא חושב שקרה לי דבר יותר מרגש. לדקה או שתיים השוטר שכח שהוא נמצא על מדים והתחבר אלינו".

אני שואל מה הם צריכים. משה אומר שהוא רוצה עמדת קריוקי: "זה יהיה נחמד. נוכל לשיר עד 11 וזו תהיה מחאה שמחה". דני ברוך, אחד מיושבי האוהלים בני העדה, אומר בסוף: "תדע לך שהמלחמה הכי קשה של ישראל זה לא הפלסטינים ולא איראן, זו מלחמת הקיום. אנשים אוכלים כאן אחד את השני בשביל לשרוד".



המאהל של בני העדה האתיופית, אתמול בצומת סירקין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו