בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המחאה החברתית | רצים לצדק חברתי

הפייסבוק הוציא עוד קבוצה לרחובות: 300 בני אדם התקבצו אמש בת"א ויצאו לריצת FUN RUN בת 8 קילומטרים כתמיכה במחאה

23תגובות

כל מה שהיה צריך זה להסיר את האות ו'. וכך במקום "רוצים צדק חברתי" נוצר הסלוגן של "רצים לצדק חברתי". תנועת המחאה שמציינת את השבוע הרביעי לכינונה ראתה כבר הפגנות, צעדות, שיירות ומאהלי הזדהות - אך זו הפעם הראשונה שהמזדהים לא הלכו ולא נסעו אלא רצו. עד היום הגיעו להזדהות קבוצות וסקטורים מוגדרים: רפתנים וגמלאים, נכים וניצולי שואה, נהגי מוניות ורופאים. את שלוש מאות המפגינים, שנקבצו אמש בשעה שמונה ושלושים, ברחבת תיאטרון הבימה, בפאתי מאהל המחאה ברוטשילד, קשה להגדיר כקבוצה ברורה. היו שם נשים וגברים וכמה ילדים. צעירים ומבוגרים. המכנה המשותף היחיד היה שכולנו רצים למרחקים ארוכים. מי יותר ומי פחות.

ההתארגנות היתה ספונטנית וכמנהג הימים האלה נעשתה באמצעות תופי הטם טם של זמננו: פייסבוק ואימיילים. המארגן היה דניאל קרן, מייסד ומאמן ראשי של מרת"א ראשי תיבות של מועדון רצי תל אביב. לפרנסתו הוא עוסק בשוק ההון ונחשב מומחה למיזוגים. לכאורה פעורה תהום בינו לבין מארגני המחאה ומטרותיה.

הרצים אמש במאהל ברוטשילד. תצלום: ניר קידר

אך קרן מפתיע בראייתו. "בין צדק חברתי וקפיטליזם חזירי נמצא שביל הזהב - זהו הצדק הקפיטליסטי" הוא מדגיש, "מחד, חברה הבנויה על תשתית תחרותית המתגמלת את הנועזים והמוכשרים, המעודדת קידמה, התחדשות ומאבק על אמונו של הצרכן, ומאידך מערכת כללים שתמנע ניצול החלשים ועושק מעמד הביניים. "מגע הקסם" של ראשי המשפחות התברר להיות אחיזת עיניים. ה -2.5 מיליארד שקלים שנוחי דנקנר הפסיד בהימור פיננסי חסר אחריות לא יחזירו גם 10 שנות רווחיות של החברות היצרניות שבקבוצתו, את הכספים שקבר לבייב בהשקעות נדל"ן כושלות במזרח אירופה בשנות הבועה ייקח שנים רבות להחזיר, אילן בן דב הפך מפיננסייר מתוחכם לפושט יד ומעצב שיער, ואת אוצרות הטבע של ים המלח גם אלף סרטוני תדמית מניפולטיביים לא יחזירו. אין מנוס מרגולציה נוקשה שנאכפת בקפדנות וללא משוא פנים".

קרן, גבה הקומה והשדוף הוא מושא להערצה בזכות הישגיו הספורטיביים מעוררי ההשתאות. הוא כבש את פסגת האוורסט, חצה בריצה את מדבר סהרה, רץ מרתונים וריצות אולטרא מרתון. הארוכה שבהן 120 קילומטרים. "הרצים למרחקים ארוכים כשמם כן הם, לא מאמינים בפתרונות קסם, לא קונים הבטחות שווא ומבינים שכל שינוי וכל התפתחות לוקחת זמן ומאמץ" הוא אומר. "זהו טבעה של ריצה וזהו טבעו של מאבק: נחוש, מתמיד, עקבי וצודק".

המטרה של רוב המתכנסים היתה כפולה. להזדהות עם המאבק לצדק חברתי ולשובה של מדינת הרווחה, ולרוץ ריצת לילה נחמדה וקלילה של כשמונה קילומטרים ברחובות תל אביב. ריצה שהאמריקאיים מכנים FUN RUN. ריצה כייפית.

לבושים בבגדי ספורט יצאנו בריצה קלה מרחבת התיאטרון הלאומי במעלה שדרות רוטשילד ללחות הבלתי נסבלת של לילה שגרתי בחום אוגוסט תל אביבי. הרעש היה מחריש אוזניים. בליל של משרוקיות, זמבורות, מחיאות כפיים וקריאות קצובות של "העם רוצה צדק חברתי" נשמע מפי מאות הרצים בכל מהלך הריצה. שוכני המאהלים מקבלים אותנו בקריאות שמחה, בחיוך רחב ובמחיאות כפיים.

ליד אחד המאהלים בפינת בלפור, אפשר היה לשמוע את יושב ראש מועצת יש"ע דני דיין הבלתי נלאה, ממשיך במאמציו, שהחלו בבוקר, לנסות ולשכנע שיש"ע זה כאן, גם ברוטשילד. אני מקווה שהם לא השתכנעו. בסוף רוטשילד אנו ממשיכים לכיוון מגדל שלום ומשם יורדים בסמטאות הציוריות של נווה צדק וחולפים ליד בתי קפה ומסעדות מלאות בסועדים ובליינים.

הרצים אמש במאהל ברוטשילד. תצלום: ניר קידר

משם אנו יורדים לטיילת של תל אביב, רצים צפונה עד לכיכר אתרים כעורת הבטון. אנו מטפסים במדרגות הכיכר, נעצרים לתמונה קבוצתית וממשיכים הלאה בשדרות בן גוריון. בשדרה אני מוצא עצמי רץ ליד מיכל רם. היא הגיעה לחופשת מולדת מרומא. מיכל, ירושלמית במקור, לומדת שנה חמישית רפואה בבירת איטליה. "אני מזדהה כמובן עם מאבק הרופאים" היא אומרת בין נשימה כבדה אחת לשנייה, "אך גם עם המאבק הכללי למען מדינת רווחה".

בחלוף כמה דקות מגיע גוש הרצים לשדרות ח"ן ואני פוגש את קרן גולדבלט מלווה בשלושת ילדיה, שתי בנות ובן. "מה עם שאר המשפחה?" אני שואל. "בן נוסף בצבא, ובעלי נשאר בבית כדי לעבוד. מישהו", היא אומרת בחיוך, "הלא צריך לפרנס משפחה של ארבעה ילדים". קרן היא עוד דמות נערצת בסצנת הריצה. בבעלותה חנות לספורט בתל אביב אך נראה כי זהו רק תחביב. העבודה האמיתית שלה היא ריצה. קשה להאמין כי האישה הזו, הרגילה למראה, אם לארבעה ילדים, סיימה רק לפני כחודש, בהרי סיירה נבאדה בארצות הברית, ריצה למאה מיילים - 160 קילומטרים ברצף אחד, בלי הפסקה, במשך כיממה.

"מה לרצים ולמחאה?" אני מקניט אותה, "הרצים נחשבים לאנשים שבעים שיכולים להרשות לעצמם לרכוש ביגוד ונעלי ריצה שאינם זולים". קרן מתקוממת, "מה פתאום. בקהילת הרצים יש ייצוג לכל סוגי האוכלוסייה בישראל: עניים ומעמד בינוני ועשירים. אני מזדהה עם המאבק ולכן באתי לרוץ. וחוץ מזה מה רע בעוד ריצת אימון נחמדה?".

כמה עשרות מטרים לפני הסיום אנו חוצים את גן יעקב והיכל התרבות ואני נזכר כי ריצת הלילה היא עבורי גם מעין סגירת מעגל. ב-2003 רצנו ששה רצים בריצת הזדהות דומה. רצנו כדי להזדהות עם מחאתה של ויקי כנפו, שצעדה ממצפה רמון לירושלים והקימה שם אוהל מחאה. אם כי היה בכל זאת הבדל אחד קטן. אז, לפני שמונה שנים, רצנו את כל הדרך מתל אביב לירושלים מהלך של כשישים וחמישה קילומטרים שנמשך כשמונה שעות ברציפות. אפילו הסיסמא היתה דומה. קראנו לעצמנו "רצים לצדק חברתי".

ללמדך שהמחאה שהחלה ברוטשילד לא המציאה את הגלגל. היא המשך ישיר לגלי המחאה של ואדי סליב בחיפה, תנועת הפנתרים השחורים, תנועת האוהלים וויקי כנפו. ובכל זאת יש הבדל אחד חשוב. הפעם זו מחאתם של מאות אלפים ואולי מיליונים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו