בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל חוגגת עצמאות

צונאמי בתל אביב

תגובות

למחרת ההפגנה הראשונה, לפני שבועיים בדיוק, כתבתי כאן: "זאת הייתה ?הפגנת ה-400 אלף' החדשה של ישראל". את ה-400 אלף עוד שמתי אז במירכאות; אמש הוסרו המירכאות ואיתן נשברו השיאים. תל אביב איימה להתפקע על מפגיניה, זאת כבר לא היתה אם כל ההפגנות, זאת היתה סבתם. הרחובות התפוצצו מהמון אדם, עדנה היתה אפילו לרחוב ברדיצ'בסקי הקטן, רחובו של המשורר אבות ישורון, שגם הוא המה באלפי אנשים שניסו לעקוף את המפגן הגדול. פעם כתב כאן ישורון: "ברחוב בו אני גר, לא אוכל להחליף כותונת, לא אוכל להוריד מכנסיים, לחזק את הגומי בתחתונים". אילו חי, ודאי לא היה ישורון יכול להחליף כאן אתמול כותונת. רחובו מלא אדם, כפי שלא מלא מעודו.

תל אביב דמתה אתמול לסוערות בערי תבל. נחיל האדם זרם מכל הכיוונים, מי ברגל ומי ברכב. אוטובוסים ורכבות פלטו המונים, לא כולם הצליחו אפילו להתקרב לאזור ההפגנה. שלט מדהים בגודלו ומרעיש בתוכנו זעק, בעברית ובערבית, זו שעומדת להפסיק להיות שפת המדינה: "מצרים זה כאן". הן הייתם מאמינים? ואמנם התמונות אמש דמו להומים שבלילות תחריר. עכשיו ההשוואה למהפכת קהיר כבר אינה על דרך ההפרזה או משאלת הלב. עכשיו זה כבר באמת דומה, לא כולל האלימות, כמובן. ובאמת, כשהגודל מדבר, כפי שדיבר אמש, לא צריך אלימות. משטר שיישאר שווה נפש להתכנסויות הענק הללו יהיה משטר אטום וערל, שבלאו הכי סופו ליפול. משטר שיתעלם ממפולת השלגים הזו, שבוע אחר שבוע וכוחה רק הולך ומתעצם, שוברת את כל הגבולות ומנתצת את כל הנבואות, ייפול גם ייפול. בנימין נתניהו יכול להמשיך להתלוצץ עם שריו, גורלו נחרץ. הציניקנים יכולים להמשיך לצקצק בלשונותיהם ולדבר על המחאה ה"מבולבלת" וה"מפונקת" - ובכל זאת, מחאה היא, כזאת שלא נראתה כאן מעולם. על פי תכניה המוצהרים - אילו התקיימה כאן עוד מפ"ם, מפלגת הפועלים המאוחדת, היא הייתה עולה אמש לשלטון ויעקב חזן היה נבחר לראשות הממשלה.

אתמול חגגה ישראל את יום העצמאות שלה. ככה נראו לילות העצמאות של ילדותנו. ככה נראה יום העצמאות של עם שיצא לחופשי, שיצא לאור, שהתעורר מתרדמת החורף והקיץ שלו. אחרי כל שנות העצירות הללו, בא השיטפון. אהוד ברק דיבר על צונאמי בספטמבר? הצונאמי כבר כאן, בראשית אוגוסט, והוא שוצף מהכיוון הכי פחות צפוי. גם תורני החיישנים והרדארים של מגדל הקריה, רואי הכל, שלמרגלותיהם התקבץ אמש ההמון, לא יכלו לצפות את הגל הזה.

כך, מבלי משים, הפגנת הכוח הזאת נערכה אמש למרגלות אחד מסמלי השלטון ומרכזי הכוח של המדינה, הקריה. כאן עמד הקומץ בלילות הארורים של מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה הראשון ונשא לפידים בידיו ואיש לא שעה אליו. אתמול אי אפשר היה עוד לפלס דרך בהמון. בין שער ויקטור לשער רבין, שלנעשה מעבר לגדרותיהם מוקצה מרבית תקציבי המדינה, הרבה מעבר לצרכיה, התקבץ ההמון וזעק: "העם דורש צדק חברתי". נכון, הקריאה עוד לא הופנתה לקריה, כפי שהייתה צריכה להיות, ההמון עוד לא צבא על שערי הברזל, אבל אולי זה עוד יקרה. בינתיים מאיים הגודל המדהים הזה לא רק על שלטון נתניהו, אלא, באופן אירוני, גם על המחאה עצמה. האם ייתכן שהמון כל כך גדול מאוחד סביב מטרות ברורות ומוגדרות? האם אפשר שמי שבאו להאזין ליהודית רביץ, ריטה ושלמה ארצי, יכול עוד להיות כוח חתרני לוחם? אמש כבר נעצרו הזעם וההתלהבות שאפיינו את שתי הפגנות הענק הקודמות ופינו את מקומם לאווירת חג. פסטיבל ישראל, קרנבל בכרך. מפגינה אחת, תומכת ליברמן על פי עדותה, אמרה שבאה לחזות בפלא של אחדות ישראל.

זהירות, סכנה. אולי זה ביטחונה העצמי של המחאה, שאינה נזקקת כבר לזעם, אולי זה סימן מבשר רעות. אבל כשהנואמים נשאו את נאומיהם, כולל רב אורתודוקסי, פנתר שחור בדימוס ואינטלקטואל ערבי, היה ברור: את המנגינה הזאת כבר אי אפשר להפסיק. "שניים ממבנה חרדל - הלך. ארבע ממבנה אגוז - הלך". גם נתניהו ואולי גם שלטון הטייקונים ילכו. אבל אמש נזהרו, באופן תמוה, מרבית הדוברים, בכבודו של ראש הממשלה. אולי הגודל הבהיל אותם. אולי אלו מראות הכלוב בקהיר ואולי זו טראומת הפחד מהחזרה למחנאות השמאל-ימין בחברה הישראלית והרצון הנכסף לחבוק הכל. זה עלול לגמור אותם, זה עלול להיגמר בבכי. אבל עם ההצלחה לא מתווכחים. ואתמול זו הייתה הצלחה כבירה. ובכל זאת, המבחן הגדול עוד לפניהם, המבחן הגדול עוד לפנינו.



מאות אלפים בצומת הרחובות קפלן ואבן גבירול בתל אביב, אתמול. זאת לא היתה אם כל ההפגנות, זאת היתה סבתם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו