בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

14.8.1979 / גל של אלימות בבתי ספר בתל אביב והסביבה

היום לפני 32 שנה:

תגובות

פריצות, הרס רכוש, סחיטה ואלימות נגד מורים - זו היתה מנת חלקם של בתי הספר בתל אביב וסביבותיה בשנת הלימודים תשל"ט, יותר מבשנים קודמות - דיווח ב"הארץ" גדעון אלון ב-14 באוגוסט 1979, לפי דו"ח משטרה פנימי שחיבר קצין הנוער במחוז תל אביב, רב פקד אברהם חמו, והצביע על "התגברות גל הפשיעה של תלמידים לממדים מדאיגים ביותר".

"הדו"ח מצביע על כך שבאחרונה התגברו ממדי הסחטנות של ילדים אלימים, המאלצים ילדים חלשים לספק להם דברי מזון, כספים וחפצי ערך", כתב אלון. בתי ספר נפרצו שוב ושוב ובין כותליהם ביצעו הילדים "מעשי הרס מדהימים": "באחד המקרים גילו המורים כי צבע שמן נמשח על הרצפות; גלילי נייר טואלט הוכתמו בדם ופוזרו בכיתות; עבודות של תלמידים הושמדו; וציוד יקר ערך, שכלל מערכת סטריאופונית ורשמקול נחבל". שני ילדים בני 11 ו-12 הודו בביצוע המעשה, וכשנשאלו מדוע ענו: "סתם ככה". ואכן, קצינת מניעה וסיעוד במשטרת תל אביב, אסתר רייטמן, העידה שברוב המקרים "הילדים המתפרעים אינם מעוניינים כל כך בהשגת הרכוש אלא יותר בביצוע ונדאליזם לשמו".

בשבועות הקיץ הנותרים ובחודשיה הראשונים של שנת הלימודים תש"מ היתה האלימות בבתי הספר עניין בוער בסדר היום של הציבור והכנסת: צוותים של מורים, מנהלים, שוטרים, חברי כנסת ואנשי שלטון מקומי ריכזו מאמצים ועיינו במחקרים אמריקאיים כדי להבין את הסוציולוגיה של האלימות ומה אפשר לעשות כדי להנחית לה מכת מוות. "סביר להניח ששביתות המורים בתשל"ט, שיצרו מצב חמור של אי סדירות, התגברות האלימות בחברה הישראלית בכלל, יחד עם התמעטות הסמכותיות והמשמעת בבתי הספר - כל אלה יש בהם כדי לתרום לעלייה במספר מקרי האלימות, התאונות והמקרים החריגים בבתי הספר", כתב מנכ"ל משרד החינוך, אליעזר שמואלי, בחוזר למורים.

המנכ"ל לא אמר זאת מפורשות, אבל עיתונאים ואנשי משטרה כן: הם חשדו שהאינטגרציה בבתי הספר היא האחראית לגל האלימות, מתוך עידוד של תחושות קיפוח עדתי וחברתי, אף שמחקרים מקיפים בארה"ב לא מצאו קשר בין אינטגרציה לאלימות. רב-פקד חמו ציין בדו"ח שלו כי "בכמה בתי ספר, שבהם הונהגה האינטגרציה, גבר הניכור בית תלמידים מעדות וממעמדות שונים. לעתים קרובות נשדדים שעונים יקרי ערך, נחטפים ארנקים, נעשים ניסיונות לפגוע במכוניותיהם של מורים ומאיימים על חייהם". בשכונת התקווה ובכפר שלם, כתב חמו, "קם דור חדש של צעירים עבריינים".

זאב יפת חידד במאמר ב"הארץ" את סוגיית הפער העדתי, כשטען שהאלימות אינה תוצאה של מצוקה כלכלית כי אם של "חסך תרבותי": "תלמידים צעירים אלה לא קלטו בבתיהם ערכים וגירויים... בבית שבו ההורים אינם קוראים ספר או עיתון, אינם מבקרים בתיאטרון וכמעט שאינם מקדישים תשומת לב לבניהם, בעיניי אותם בנים מזוהה המושג תרבות עם 'אשכנזיות'. להיות תרבותי פירושו, בעיניהם, להיות יורמי", כתב יפת, והמשיך בתיאור של אותם הורים - תוקפניים, אינם רוחשים אמון או כבוד לרשויות, "מודעים היטב לכל הזכויות המגיעות להם, אך מתעלמים ממילוי חובותיהם האזרחיות", נטולי "מסורת ומוטיוואציה לקדם את הילדים והציפייה הכמעט יחידה היא שלבן יהיה יום אחד 'באסטה' בשוק", מופיעים לחגיגות בתי הספר "לבושים מכנסיים קצרים וחפיסות סיגריות תקועות בכיסיהם ההדוקים", וגם שהם "זיהמו את סביבתם כפי שהם נוהגים לעשות בכל אתר ואתר". אם לא די בכך, הרי ש"ילדים רבים באים מרקע שבו מעמד האשה נחות במודגש", ולמורים, שרובן המכריע נשים, "אין הסמכותיות המספקת בעיניי הילדים".

במאי 1980 מסר מנהל אגף התלמידים במשרד החינוך, יצחק פרידמן, ש"דיווחים מבתי הספר והמחוזות המגיעים למשרד החינוך והתרבות מצביעים על כך, שבאחרונה פחתו מקרי האלימות בבתי הספר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו