בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום לפני 50 שנה: תרבות היידיש מתעוררת בברית המועצות

תגובות

בידיים ריקות חזר אנדריי בלימל, לשעבר ראש הפדרציה הציונית בצרפת, מפגישתו עם שרת התרבות הסובייטית יקאטרינה פורצבה בינואר 1961. אנדריי ביקש שתעשה להחייאת תרבות היידיש בארצה, נאחז בתוצאות המפקד הסובייטי האחרון בו הצהירו חצי מיליון תושבים ששפת אמם יידיש. אך פורצבה הסתפקה בהבטחה מעורפלת ש"תעיין בדבר". "למעשה, היא קיבלה את פניו בסבר פנים יפות ביותר, אך מטרתה היתה, כפי שנתגלה, לנסות לנצל את מר בלימאל כמכשיר של פרסומת שיפיץ את השמועה בעולם המערבי כולו (...) עד כמה טוב מצבם של היהודים בברית המועצות", דיווח סופר "הארץ" בפאריס מוריס קאר.

אבל עצם קיומה של פגישה כזו העיד שבריה"מ, ששלחה אל מותם סופרי יידיש ומאלו ששרדו מנעה מלפרסם את כתביהם, מוכנה לשחרר את טבעת החנק שכרכה סביב התרבות היהודית בטיהורים בשנות השלושים ומאוחר יותר ב-1952. השלטונות הסובייטיים לא הסתירו שבמפקד האוכלוסין האחרון שנערך במדינה כחצי מיליון הצהירו ששפת אמם היא יידיש. ואכן לא יצאה השנה ורוסיה הסובייטית פרסמה הודעה על דו-ירחון חדש שיופץ רשמית על ידי השלטונות: "סובייטיש היימלאנד" (מולדת סובייטית), כתב עת לתרבות וספרות יידיש.

כבר ב-1956 החלו להיראות סימני רהביליטציה של סופרי יידיש, כאשר ביטאון איגוד הסופרים הסובייטיים הודיע רשמית על החזרת כבודו של איזי חאריק, שנחשב לגדול משוררי היידיש שאחרי מהפכת אוקטובר ונעלם ב-1937. אז גם יצאה הודעה על הופעתו הקרובה בבריה"מ של כתב עת ספרותי ביידיש. עם הופעתו של היימלאנד חמש שנים אחר כך, אמר עורכו ארון ורגיליס ל"ניו יורק טיימס" שההחלטה היתה בידי אגודת הסופרים, שביקשה קודם לוודא "אם יש עניין בפרסומים בשפה היידית".

הגיליון הראשון הופץ בדוכני העיתונים ברוסיה בסוף השבוע האחרון של אוגוסט, ב-25 אלף עותקים. ב-130 עמודיו הודפסו בין היתר יצירות של משה טאיף ואברהם גונטאר, שניהם חברי מערכת יחד עם ורגיליס ונחום אויסלנדר; ושירים על קובה וקונגו, וביקורת על האוטוביוגרפיה של יורי גגארין, הקוסמונאוט הראשון.

ב-30 באוגוסט 1961 דיווחו "משקיפים הבקיאים בהלכי הרוחות של הגורמים הסובייטים על התעניינות רבה בציבור היהודי בברית המועצות ובעולם בכתב העת החדש", כתב למחרת חביב כנען ב"הארץ". "לפי שמועות נרשמו אלפי חותמים בוילנה, בריגה ובמינסק".

אבל ההתעוררות היידית, אף ששימחה רבים, העלתה ספקות באחרים. שנת 1956, שבה נראו סימני ההתאוששות הראשונים של היידיש בבריה"מ, היתה גם שנת כיבוש חצי האי סיני בידי ישראל, ו"הארץ" טען אז שבריה"מ משתמשת ביידיש כדי לנגח את ישראל והציונות. באורח נדיר נתנו במה לסופר יהודי שכתב שיר יידי "נגד המרצחים" הישראלים, והסופר הזה היה לא אחר מארון ורגיליס, שהופקד על עריכת "סובייטיש היימלאנד". ורגיליס היה מפורש במתקפות על הציונות ודחה מכל וכל טענות על אנטישמיות בבריה"מ. ב-1962 הצדיק משפטים שנערכו נגד יהודים בחשד ריגול, והודיע שלא יפרסם בבטאונו את השיר "באבי יאר", שנודע כהתקפה על אנטישמיות בבריה"מ, כיוון שהשיר "סובל מחולשות רבות והוא פורש שלא כהלכה". מאוחר יותר הצטער על שבייתו של ביאליק בידי ציונים. ב-1977, כאשר ורגיליס הודיע שיבקר בישראל, פנה ארגון אסירי ציון מבריה"מ לממשלת ישראל בתביעה שלא להתיר את ביקורו בטענה ש"ידיו מגואלות בדם סופרים יהודים ואסירי ציון". אם בכל זאת יגיע לישראל, אמרו, "הרי מתרים אנו כי חייו יהיו תלויים לו מנגד, משום שידיו לא רק נוטפות דם של סופרים ואסירי ציון, אלא משום שידיים אלה הורמו גם נגד חירות מדינת ישראל ועצמאותה". ורגיליס המשיך לערוך את הבטאון בדבקות עד נפילת הגוש הקומוניסטי וגם לאחריו, ועד למותו ב-1999.

ליטל לוין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו