בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

18.8.1946 / הפגנת ענק נגד גירוש המעפילים מן הארץ

היום לפני 65 שנה:

תגובות

"תהלוכות עצומות של רבבות בני תל-אביב" יצאו לרחובות ב-18 באוגוסט 1946. "כשלושים אלף איש, ביניהם המוני בני נוער מכל ארגוני היישוב", התכנסו בכיכר הבימה בתל אביב "שנתמלאה על גדותיה", וברחובות הסמוכים לה, דיווח "הארץ". "מכל כיווני העיר זרמו שורות המפגינים", ו"על הגגות והגזוזטראות הצטופפו מאות אנשים עד כדי חשש רציני להתמוטטות התקרות". כולם באו לאספת העם ההמונית כדי "להביע מחאת זעם על גירוש המעפילים מן הארץ" אל האי קפריסין. באותו יום הודיעו המעפילים באי שיפתחו בשביתת רעב במחאה על תנאי המחנה הירודים, דיווח ב"הארץ" שליח העיתון לקפריסין.

רק כמה שעות לפני כן החליטה העירייה להודיע על שבתון כללי והפגנה, מה שלא מנע מהמוני העיר להתארגן היטב. "בשעה 5 אחר הצהרים בדיוק נמרץ נסגרו כל בתי העסק, בתי החרושת, בתי המלאכה, בתי הקפה והשעשועים והקיוסקים, והמונים התחילו לזרום לעבר נקודות-היציאה של ההפגנות - בקרן הרחובות הקרן-הקיימת בן-יהודה, כיכר סמואל ורחוב לוינסקי. צעירים וזקנים נראו ממהרים למלא את חובתם הציבורית והיישובית בלב שלם". "דן" הפסיקה את שירות האוטובוסים וגם המוניות, המכוניות הפרטיות ואף רוכבי האופניים פינו את הכביש. בכיכר מגן דוד שבפינת הרחובות אלנבי וקינג ג'ורג' עמדו מכל כיוון צעירים שעצרו כל כלי רכב, ולפעמים גם אילצו נוסעים לרדת ולהמשיך ברגל. הקירות כוסו בכרוזים, אבל בתהלוכה לא נישאו כל דגלים או סיסמאות. מדי פעם עלתה מן הקהל קריאה בגנות הספר הלבן, השלטון הבריטי ומגרשי המעפילים, והקהל השיב ב"בוז" רועם.

כשהגיעו זרמי המפגינים לכיכר הבימה, קידם את פניהם בנאום ראש עיריית תל אביב ישראל רוקח. "כיום אין בפי בשורות טובות אלא עגומות מאוד על גורל אחינו הניצולים והנרדפים שם וכאן", אמר. "לא יכולנו להאמין שיגיעו הדברים לידי כך שאחינו הנודדים בדרך לא-דרך, עייפים ויגעים עד מוות, יהיו שוב קורבנות לגירוש בתנאים איומים שאין לשאתם עוד. ודווקא כשכבר הגיעו, לאחר עברם שבעה מדורי גיהנום, לארץ חלומם ולשארית תקוותם, כוח מזוין מרחיקם בלי רחמים מן המולדת לאי שייהפך, כנראה, לאי דמעות. לא האמנו שגם חרפה כזאת יכולה להתחולל בימים אלה כשמדינות אדירות נועצות מסביב לשולחן עגול על חופש, וצדק, ועל שלום עולמי לכל ולפרט (...) מהעיר העברית רב שלום לאסירינו, לעצורינו ולמעפילינו!", קרא רוקח. "עוד יקום גור אריה יהודה!". עשרות צלמים, דיווח "הארץ", "ביניהם צלם הקולנוע של חברת 'מטרו-גולדווין-מאייר', צילמו זמן רב את ההמון, הסביבה והנואמים. במקום היו לא רק נציגי העיתונות העברית אלא גם סופרי חוץ ובאי כוח סוכנויות טלגרפיות שונות".

אחדות האספה נבקעה כאשר הנואם השני, חבר הוועד הפועל של ההסתדרות ישראל מרמינסקי, הזכיר לגנאי את הפיגוע במלון המלך דוד. אנשי לח"י ואצ"ל בקהל צעקו בוז, ואחרי שסיים מרמינסקי לנאום קפצו על הבמה כמה צעירים ואחד מהם תפס את המיקרופון וקרא: "כאן שכחו להזכיר את גורל 18 הנידונים למוות. להם כנראה לא אכפת!" מרמינסקי ורוקח ניסו לעזוב את הכיכר אך צעירים חסמו את דרכם בקריאה להם לחתום על עצומה לשחרור חברי המחתרת הכלואים. בשעה תשע נפתחו שוב המסעדות ובתי הקפה "והעיר קיבלה את צביונה הרגיל", להוציא "המונים נרגשים" שעוד התהלכו ברחובות, וגם התפרעויות של "נערים וצעירים מהפרברים", שפרצו אל בתי קפה במרכז העיר ו"הפריעו לקהל ולמלצרים", וגם פלשו לבתי הקולנוע אלנבי, מוגרבי והמגדלור והפריעו להצגות. במשך כל אותן שעות לא נראה אף שוטר בריטי ברחוב, למעט השומרים בבנייני הממשלה וצוות אבטחה גדול בבנק ברקליס. השוטרים העברים פיזרו את המהומות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו