בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המחאה החברתית בצל הפיגוע: מאהל המחאה באילת נשאר מאוכלס, אך התמלא בחששות

בזמן שבטלוויזיה דיווחו ללא הפסקה מהפיגוע ליד אילת, הטסים לעיר באו לכייף

17תגובות

הפיגוע ליד אילת הרעיד את תל אביב. דיברו עליו באוהלים, בבתי הקפה, בטוויטר. אי אפשר היה להתכחש לשקט הרע באוויר, לפחד שהפיגוע הזה, נוסף על המוות, ימחק את התחייה שעוברת על ישראל וישאיר את הניצול עוד כמה שנים.

דווקא בשדה דב, שדה התעופה הנעים והמשפחתי, לא היתה אווירת פיגוע. המקום היה צפוף. הטיסה שלנו נדחתה ב-40 דקות, בגלל האירועים הביטחוניים. "הכי בטוח באוויר. לדעתי, הרבה אנשים ביטלו נסיעות והחליטו לטוס", אומר לי איש בחולצת פסים. "אשתי נסעה באוטו עם הילדים. כשסיפרו לי על היריות, חטפתי סחרחורת. התקשרתי אליה תוך שנייה. מזל שענתה מיד".

שני צרפתים, האחד שזוף והשני שרוף, יושבים לידי. הבחור השזוף משחק בכדור של ספיידרמן. הוא לא חושש לנסוע לאילת: "יש ככה פיגועים בכל ישראל. אבל יש בשמיים את השם בשבילי. אני לא פוחד". אף אחד מסביב לא מדבר על הפיגוע, חוץ ממני. כולם נראים מאושרים.

מאהל המחאה באילת, אמש. מתנדבים לצה"ל מאנגליה, אוקראינה וארה"ב מנסים להסביר להורים מה קרה (תצלום: מוטי מילרוד)

באוטובוס הפנימי של שדה התעופה, הרדיו מצרצר על הפיגוע. הישראלים עוברים בכוונה לאחורי האוטובוס, מקום שבו אי אפשר לשמוע את הקריינים הנלהבים. הם באו לכייף. אני יושב ליד שלוש בחורות עם טאץ' של פריס הילטון. בניגוד למה שאמרה דיילת הקרקע, המטוס ריק למדי. דיילת האוויר אומרת שלדעתה חצי מהנוסעים ביטלו.

באילת, יש שני מאהלים. זה שליד הקניון, נחשב סטודנטיאלי ושמאלני יותר. והשני, בעיר למעלה, נוטה ימינה. לשמחתי, האוהל שבעיר מלא ואופטימי למרות הפיגוע.

ז'ק פדידה, טכנאי מחשבים פרילנס כבן חמישים שמתקשה למצוא עבודה, אומר לי שהמאבק לא נחלש. ז'ק מספר לי שבשבת האחרונה היתה הפגנה של שלושת אלפים איש בעיר. "הפיגוע אולי יסיט לזמן מה את תשומת לב. מה עושים? מחכים בסבלנות. אם ישראל מתקיפה, אתה יודע מה יהיה. יכול להתגלגל לעופרת יצוקה 2 ואז הלך על ההפגנות. כל פעם שקורה משהו ביטחוני לא מתעניינים בדברים אחרים, אתה לא מדבר עם ילד. יש פיגוע, מי חושב על הבעיות הכלכליות? אין מה לעשות. אבל גם אי אפשר לשתוק".

אסתר מקליפורניה אומרת באנגלית: "צריך לשטח את עזה. זה מה שאנחנו היינו עושים". אני שואל מה היא חושבת על המחאה. "אני מתה עליה", היא מפתיעה. "הכול כאן עולה פי שלושה מקליפורניה. הממשלה פשוט דופקת את האזרחים אצלכם ולוקחת את הכסף לכיס. למרות שביבי מאוד חמוד ונאה. אני חושבת עליו הרבה. אבל צריך להיפטר משרה. אני ציונית. אני חולמת לישון עם ראש הממשלה".

כל הגברים מסביב מתלהבים מהווידוי. האווירה מתלהטת, אני ממשיך.

אני ישן מול עיר האוהלים, באכסניה זולה בשם קורין. יש פה מתנדבים לצה"ל מאנגליה, אוקראינה וארצות הברית דרך ארגון שר-אל. אחד הבחורים, ג'ובאני, איחר להסעה הבוקר. אם היה מגיע בזמן, היו יכולים להיות באזור הפיגוע. כולם הודו לו שניצלו. עכשיו הם מנסים להסביר להורים מה קרה.

בעיר, בקיוסק ריק ועלוב יושבים שני אילתים ומביטים במסיבת העיתונאים של נתניהו בטלוויזיה גדולה, שלט של צה"ל מאחוריו. נתניהו מבשר על חיסול שולחי המחבלים. אני שואל מה הם חושבים. "צריך למחוק את עזה", אומר לי אחד מהם.

אני עובר בעיר, מביט על האנשים ומקווה שלא יאבדו את האומץ והגאווה שהחזירו בשבוע האחרון, אותם גברים אילתים שמביטים בפניו מלאות הזעם של רוני דניאל בקיוסקים, בבתי הקפה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו