בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נסיעה לא קלה ברכבת הקלה: מסביב לירושלים ב-80 דקות

המוני ירושלמים נסעו ברכבת הקלה ביומה הראשון ונאלצו להידחס בקרונות: "זה סיוט חבל על הזמן. זו רכבת הסרדינים", אמר אחד הנוסעים

42תגובות

חילונים, דתיים, חרדים, ערבים ותיירים - כולם מיהרו לנסות את הרכבת הקלה ביום נסיעתה הראשון. העובדה שהנסיעה אינה כרוכה בתשלום בשלב זה היוותה תמריץ לא מבוטל לנוסעים, כך שמשך הנסיעה, שעה ו-20 דקות מצפון הבירה להר הרצל, לא הרתיעה אותם.

"זו היסטוריה", הכריזו כמה מהנוסעים, ממהרים להצטלם למזכרת, חיוך מרוח על פניהם. אחרים התרגשו פחות, רק בירכו על כך שאחרי שנים של עבודות תשתית, הרכבת סוף-סוף משרתת את תושבי העיר ולא רק ממררת את חייהם.

הרכבת הקלה סמוך לעיר העתיקה (תצלומים: אמיל סלמן)

נחום כהן, תושב פסגת זאב, המתין לרכבת עצבני ביציאה מהשכונה. נהג אגד, סיפר, המליץ לו לרדת מהאוטובוס ולעלות על הרכבת. "זה יהיה מהיר יותר", הבטיח לו. ספק אם הוא צדק. רכב פרטי היה צולח את הדרך בפחות מחצי שעה.

נחום, בעל חנות בגדים ברחוב יפו, איבד את סבלנותו ככל שחלפו הדקות. עוד לפני נסיעת הבכורה, הוא גילה עוינות כלפי הפרויקט התחבורתי הגדול ביותר בירושלים מאז ומעולם. "אני לא ממורמר שהרכבת עובדת עכשיו, אני ממורמר על 11 השנים שעברו. כמעט פשטתי רגל בגלל העבודות", הסביר.

נסעתם ברכבת הקלה? ספרו איך היה בעמוד הפייסבוק של הארץ

אחרי עשר דקות המתנה הופיעה הרכבת. אמנם רק תחנה רביעית במסלול, אבל לנחום כבר לא היה מקום ישיבה פנוי. לצדו, עמדו ורד זכות ושלוש בנותיה: שני (12), בר (11) וגלי (5). ורד והבנות חיכו ליום הזה זמן רב. "הפעם הראשונה שהבטיחו שהרכבת תתחיל לפעול היתה ב-2000, כשהיא נולדה", אמרה ורד והצביעה על בר. "גלי נולדה בפעם השנייה שהם הבטיחו".

בדקות הראשונות ניכרה ההתרגשות על בנות משפחת זכות. "אנחנו שמחות שזה לא עושה בחילות כמו אוטובוס. זו חוויה אחרת, מרווח", אמרה ורד. בתוך כמה דקות התחלפה ההתרגשות בדאגה. הרכבת חצתה את בית חנינא ושועפאט. ורד ובנותיה גרות כבר 14 שנים בפסגת זאב הסמוכה, אך מעולם לא היו בשכונות הערביות. "אנחנו לא נכנסים לשכונות האלה, לא ברכב פרטי ולא באוטובוס. במצב הביטחוני קצת חוששים. אני מתוחה, מסתכלת בחשש, במיוחד אחרי האירועים של אתמול", אמרה ורד ובחנה את הסביבה בדאגה.

מאבטחים ועליהם אפודי מגן עמדו בתחנות בשועפאט, דרוכים. כמה נערים ערבים עלו לרכבת. "זה החשש שלי", הגיבה ורד. והיא לא היתה לבד. עיר אחת אמנם, אבל אפשר היה לראות את המבטים הבוחנים של רבים מהנוסעים.

תושב ירושלים ממתין לרכבת ביום שישי. תצלום: אמיל סלמן

"למה השילוט רק בערבית?", שאל ברוך לוי, בעת שהרכבת חצתה לאטה את צומת הגבעה הצרפתית. תקלה בכתוביות המעדכנות על התקדמות הרכבת גרמה לכך שהן לא התחלפו לעברית ואנגלית. ברוך, בן 61 מבית אל, בא לירושלים במיוחד כדי לנסוע ברכבת ביומה הראשון. "הזדרזתי כי ביום ראשון אני טס לשלושה שבועות", סיפר. "כשעליתי לארץ ב-68' היתה רכבת מירושלים לתל אביב. עכשיו כבר אין", אמר ונזכר כעבור רגעים שבעצם יש רכבת - ארוכה, אטית ומפותלת, דרך בית שמש.

בכריזה נשמעה בינתיים הודעה: "לכל התחנות לכיוון צפון צפוי עיכוב, אנו נעדכן בהמשך". נחום כבר הכתיר את הנסיעה ככישלון. "לתל אביב אפשר היה להגיע בזמן הזה, תאמין לי", אמר בתסכול. גם רמת ההתלהבות של ורד ירדה. "הצפיפות נהייתה גדולה, המזגן לא משהו ואין צליות לחלונות", אמרה.

הנסיעה היתה אטית. הרכבת אינה מקבלת עדיין קדימות ברמזורים ומהירות נסיעתה מוגבלת ל-40 קמ"ש. ליד גבעת התחמושת החלו ילדים להתיישב על הרצפה, נשים חרדיות עלו עם עגלות תינוקות. הצפיפות נהפכה בלתי נסבלת, גם המזגן כבר לא עשה את העבודה. הנהג התקשה לסגור את הדלתות והרכבת התעכבה. תינוקות כבר לא נהנו מהחוויה, קולות הבכי גברו.

"זה סיוט חבל על הזמן. זו רכבת הסרדינים", קבע נחום. "זו פעם ראשונה ואחרונה שאני נוסע ברכבת הזו", הצהיר כשהצליח להשתחל החוצה בקושי ברחוב יפו. במרכז העיר צבאו המונים על הרכבת. בשוק מחנה יהודה זו כבר היתה תמונה סוריאליסטית. מאות אנשים עם סלי קניות ניסו להידחק פנימה.

באזור התחנה המרכזית תוקנה התקלה בכתוביות. גם הצפיפות ירדה ככל שהרכבת התקרבה לתחנתה הסופית. הקולות נעשו חיוביים יותר. נחמה מבית הכרם קנתה בעשרה שקלים תמונה למזכרת מצלם הפולרואיד הוותיק, דמות מוכרת בבירה. "זה כיף לא רגיל. עשה לי את היום", אמרה, וסיכמה: "משהו טוב קרה בירושלים".

כעבור כשעה ועשרים דקות השלימה הרכבת את הנסיעה מפסגת זאב להר הרצל. ברכב זה היה שליש מהזמן. כמה עשרות נוסעים שבאו בשביל החוויה, חצו את המסילה לצד השני והמתינו לרכבת חזרה. אחרי 25 דקות היא באה סוף סוף, הדוחק שוב היה בלתי נסבל. בדרך נתקעה בשועפאט. "אין לנו חשמל", הסביר איש הרכבת וביקש מהנוסעים להתאזר בסבלנות. "זה מוגן ירי?", שאלה בבהלה אחת הנוסעות ונרגעה רק כעבור חמש דקות, כשהרכבת המשיכה. הדרך מפסגת זאב להר הרצל וחזרה ארכה שלוש שעות ורבע. "זה ישתפר", הבטיחו הדיילים, "תנו לה צ'אנס".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו