בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

23.08.1955 / דרישה לביטול הסלקציה בעליית צפון אפריקה

היום לפני 56 שנה:

תגובות

"יהודים נהרגים, רכושם נשרף ונשדד, בבנות ישראל מתעללים בחוצות, התחרישו?" - קראו כ-500 מפגינים, יהודים ממוצא צפון אפריקאי, שנאספו בירושלים ב-23 באוגוסט 1955 בדרישה לבטל את מדיניות העלייה הסלקטיבית שהנהיגה ישראל, ולהתחיל מיד בעליית הצלה דחופה נוכח ההתנכלות המתהדקת של ארצות צפון אפריקה כלפי האוכלוסיות היהודיות בהן.

את עקרונות העלייה הסלקטיבית הציג ראש מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, יצחק רפאל, במארס 1952, במסיבת עיתונאים שכינס. "ההחלטות בעניין העליה קובעות כי לישראל יועלו רק אנשים בריאים", אשר נבדקו לפני עלייתם על ידי משרד הבריאות. "80% מהעולים צריכים להיות מתחת לגיל 35 ו-20% יכולים להיות נלווים למפרנסים בריאים וצעירים. כל עולה מתחייב שלפחות במשך שנתיים יסכים להתגורר בכל מקום אליו יישלח על ידי מחלקת הקליטה", אמר רפאל לעיתונאים והוסיף: "ההחלטות האלו אינן נוגעות לארצות מזרח אירופה וארצות ערב". ב-2009 חשפה לילי גלילי ב"הארץ" את תגליתו של ההיסטוריון הפולני פרופ' שמעון רודניצקי - מכתב מאפריל 1958 ובו מבקשת שרת החוץ גולדה מאיר להפעיל עקרונות סלקציה גם בעלייה מפולין. אבל במחצית הראשונה של שנות ה-50, ככל הידוע, הסלקציה חלה רק על עולים מתוניסיה וממרוקו.

במסיבת העיתונאים הודיע רפאל גם כי יבקש להשתחרר מתפקידו, מבלי לפרט מדוע. אבל הוא המשיך לכהן בו עד ראשית 1954, ובנובמבר 1953, כאשר פירט בכנסת את עקרונות הסלקציה ואליעזר שוסטק מחרות שיסע אותו בשאלה אם הסלקציה מקובלת על כל חברי ההנהלה, ענה רפאל שהוא, כיתר חברי הנהלת מחלקת העלייה, "נאלץ להודות בתנאים אובייקטיבים: למעשה שוב אי אפשר להמשיך בשיטת הפעולה הקודמת; כי אחרת ההנהלה היתה נאלצת לחסל קיבוצים שלמים ולהעלותם ארצה, עם כל החולים והמקרים הסוציאליים שבהם".

אבל לא חלפו חודשים ספורים, ורפאל הכריז ש"שיטת העלייה הסלקטיבית לא עמדה במבחן: "המשפחות אינן מוכנות להיפרד ממפרנסיהן הצעירים, בנים ובנות. הורים, גם כשהם זקנים ובעלי כושר עבודה לקוי, רוצים לעלות עמהם - וכשאין עליית משפחות אין גם עליית צעירים ונוער". מדי פעם הבטיח רפאל כי "חוק העלייה הסלקטיבית יומתק". בדצמבר 1953, כשפרסם אלף שרמן ב"הארץ" מאמר שחשף כי הסוכנות אינה פועלת לפי תנאי הסלקציה שקבעה לעצמה, עלתה האפשרות שרפאל מעולם לא השתכנע ב"תנאים האוביקטיביים", ושהודעת התפטרותו מ-1952 היתה ניסיון למחות על התוכנית שזה עתה הציג. שרמן דיווח שבעשרת החודשים הראשונים של 1953, "כמחצית העולים שמחלקת העלייה הביאה ארצה זקוקים לטיפול רפואי ממושך לאחר עלייתם". את הסיבה לכך נעץ בראש וראשונה ברפאל, המתנגד לתוכנית: "הוא בעד עלייה מן הארצות הנחשלות".

רפאל לא היה יחיד המתנגדים, וכמו שציין "הארץ" ביולי 1953, "גם מפי אנשי קואליציה" נשמעה טענה כי הסלקציה "אינה הולמת את חוק השבות", הואיל ואפילו אלה מבין "מועמדי עלייה" מצפון אפריקה שרצו לעלות לישראל בלי עזרת הסוכנות, כי אם ביוזמתם האישית - לא נענתה בקשתם. גם הבא אחריו בתפקיד, ראש עיריית ירושלים לשעבר שלמה זלמן שרגאי, ביקש להתיר עלייה ללא סלקציה. לבסוף, באוגוסט 1955, יצאו מפגינים לרחובות. מאמר המערכת של "הארץ" הגיב בדרישה לנהוג זהירות: "המצב במארוקו קשה מאוד (...) אם נשקפת סכנה ממשית לקהילות אלה, אין להסס בעניין העלאתן", קבע המאמר, אך הסתייג מממדי הסכנה והפנה לקוראים את השאלה אם ייתכן שאינה אלא "פרי דימיונם של גורמים שונים, המעוניינים בהעלאתם של יהודי צפון אפריקה מסיבות פוליטיות כיתתיות... עלינו לבדוק היטב את המצב האמיתי בטרם נחליט על העלאת מספר יהודים שיכול להכביד ויכול לעכב את התפתחותנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו