בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום אחרי הפגנת המיליון: המחאה החברתית על פרשת דרכים

ביום שאחרי הפגנת המיליון השאלה המרכזית היא האם היא תמשיך בדרכה הבלתי מתפשרת והבעייתית דפני ליף או בדרכו הריאליסטית של איציק שמולי שנראה כמי שמסוגל לסגור עסקה רצינית עם טרכטנברג

תגובות

"הפגנת המיליון" הצליחה מאוד. מספר האנשים היה מדהים, הגבוה ביותר בתולדות המדינה. המחאה החברתית גם היא הצליחה בגדול. היא שינתה את סדר היום הציבורי והוכיחה לשלטון שהציבור כבר לא מוכן לספוג הכל - ולשתוק. מתברר שהאזרחים כבר לא מסתפקים ב"פתק הבוחר" אחת ל-4 שנים, אלא מתכוונים להתערב באופן שוטף בהחלטות השלטוניות, שם למעלה.

זה שינוי פוליטי מהפכני, כי פוליטיקה היא כח שמתורגם לחלוקת תקציבים, והמחאה גרמה לתזוזה חדה במוקדי הכח. לא עוד הכרעות בירושלים בלבד ולא עוד חברי כנסת ושרים כשחקנים יחידים. עכשיו צריך יהיה להתחשב גם באוהלים ובהפגנות ברחבי הארץ. כלומר באזרחים.

המחאה החברתית הצליחה לשנות גם את המחירים. הרי ברור שבלעדיה, אף אחד לא היה אפילו חולם לקצץ את מרווח השיווק של חברות הדלק החזקות. בלי המחאה, מחיר הקוטג' לא היה מופחת ושופרסל לא היתה מבטיחה הוזלות של 20%. גם תנובה לא היתה מגדילה את נפח מוצריה ב-20%. וכל זה עוד לפני מסקנות טרכטנברג שיעסקו בשינויים בתחומי המיסוי, התחרות, המכסים, מחירי הדירות, החינוך, המונופולים והקרטלים.

אבל היום, לאחר הצלחת "הפגנת המיליון", המחאה ניצבת מול פרשת דרכים: האם ללכת בדרך של דפני ליף ולדרוש הכל או כלום או בזו של איציק שמולי - להיות מעשיים ולדרוש שינוי בסדר העדיפויות בכמה תחומים חשובים?

האם ללכת על "שינוי השיטה הכלכלית" ולנסות להכריח את נתניהו לשנות את גישתו ב-180 מעלות, כמו שרוצה ליף, או להמשיך בשיטה הקיימת של כלכלת השוק, תוך כדי הכנסת תיקונים, כדי למצוא את נקודת האיזון הנכונה בין "הכלכלה הדורסנית לכלכלה האנושית", כמו שאומר שמולי?

והאם להחרים את ועדת טרכטנברג, לקרוא לה "צינית, אכזרית ומטעה את הציבור ביודעין", או ליצור דיאלוג עם הוועדה ולהשפיע עליה כדי שתצא עם המלצות "שיספקו שינוי אמיתי" כמו שטוען שמולי?

זו הדילמה בין מי שרוצה רבולוציה, למי שרוצה אבולוציה.

ליף רוצה "שיטה כלכלית אחרת" אך לא מפרטת מהי. אולם ברגע שאתה נגד הפרטה, נגד תחרות חופשית, ונגד יוזמה חופשית, ומצד שני רוצה בממשלה גדולה שתגבה הרבה יותר מסים ותנהל הכל מלמעלה - הכיוון ברור.

הוא עולה גם ממסמך הדרישות המפורט של ליף וחבריה שמכיל עשרות סעיפים המשתרעים על פני שמונה עמודים. יש שם כל כך הרבה דרישות עד שהראש מסתחרר. נביא רק כמה דוגמאות: המדינה תהיה חייבת לספק לכולם דיור בר השגה, אם בבעלות ואם בשכירות; המדינה תספק חינוך חינם החל מסיום חופשת הלידה ועד סיום התיכון וגם תבטל את תשלומי ההורים; היא תבנה כיתות חדשות ותשכור עוד מורים, כדי להוריד את מספר הילדים הממוצע בכתה לרמה המקובלת במדינות OECD, 21 תלמידים בכיתה; המדינה תוסיף מיטות אשפוז ומכשור רפואי בכל הארץ כדי להגיע לרמה המקובלת במדינות OECD; היא תגדיל את כוחות המשטרה והכבאות בהתאם למקובל במדינות OECD; תאריך את חופשת הלידה לחצי שנה; תגדיל את ימי החופש הקבועים בחוק לרמה המקובלת במדינות OECD, ועוד ועוד ועוד.

אז האמת היא שגם אני רוצה בכל הדברים הטובים הללו. גם אני רוצה שרמת החיים בישראל תהיה כמו ב-OECD, אך מה אפשר לעשות שזה בלתי אפשרי. אנחנו ממוקמים רק במקום ה-27 בעולם מבחינת התוצר לנפש. אנחנו עניים יותר מאירופה, עובדים פחות, ומוציאים יותר על ביטחון. הגיע הזמן שנבין זאת.

את המצב העצוב הזה מבין היטב איציק שמולי. לכן הוא לא מציב מטרות בלתי אפשריות. הוא גם לא רוצה לשנות את השיטה. הוא מבין שכלכלת שוק היא השיטה הכלכלית הטובה יותר, אבל הוא רוצה להכניס בה כמה תיקונים. הוא רוצה שהממשלה תקבע סדר עדיפויות חדש בתוך גבולות התקציב ולכן הוא מסתייג מרשימת הדרישות הארוכה של ליף וחבריה. שמולי רוצה להתרכז בתחומי הדיור, החינוך והורדת עלות המחיה המופרזת שלנו.

שמולי גם לא מחרים את טרכטנברג. הוא ייפגש אתו השבוע, ונראה שאם יש שניים שמסוגלים לסגור עסקה, אלה השניים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו