בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

31.01.1955 /היהודים מרזוק ועזאר הוצאו להורג בקהיר

היום לפני 56 שנה:

תגובות

בבוקר ה-31 בינואר 1955 הוצאו להורג בקהיר ד"ר משה מרזוק ושמואל עזאר, שהועמדו לדין בעוון הפעלת רשת ריגול ישראלית במצרים. "הארץ" דיווח כי "השניים נידונו למיתה על ידי בית דין צבאי מצרי, כאשר נמצאו אשמים, יחד עם שמונה יהודים אחרים, בהשתייכות לחבורת ריגול ציונית ובביצוע מעשי חבלה במצרים". הנאשמים הנוספים נידונו לתקופות מאסר שונות, אחד שלא בפניו, ושניים זוכו בדין.

ההוצאה להורג היתה אחד האירועים המשמעותיים בפרשה שזכתה לכינוי "העסק הביש", "פרשת לבון" או "הפרשה" שהחלה ב-1951, עוד בתקופת שלטונו של המלך פארוק במצרים. באותה שנה גויסו שני הצעירים היהודים לשירות במסגרת חיל המודיעין של צה"ל. מרזוק, שהיה בן 28 במותו, פיקד על מבצעי הרשת בקהיר, ועזאר, בן ה-26, פעל באלכסנדריה.

לאחר סילוקו של פארוק פעלה הרשת במטרה לפגוע ביחסי מצרים שבהנהגת גמאל עבדול נאצר עם מדינות המערב, בעיקר ארה"ב ובריטניה. עם הפעולות שביצעו אנשיה נמנו הצתה בסניף דואר באלכסנדריה, הנחת מטענים מתלקחים בספריות האמריקאיות באלכסנדריה ובקהיר, וניסיון כושל להצית בתי קולנוע בקהיר.

יממה לפני ההוצאות להורג התקיימו בתל אביב תפילות ואספות להצלת הנידונים. סופר "הארץ" דיווח כי "תל אביב הפגינה אתמול את מחאתה העזה נגד מעשה הרצח המשפטי שעומדים המצרים לבצע בשני היהודים ?המרגלים הציונים' שנדונו למוות". מחאת התושבים וזעמם נגד משפט הראווה התבטאו בתפילות, בישיבה מיוחדת של העירייה ובעצרות המוניות. "בתוך גשם שוטף וברקים ורעמים התכנסה אסיפת מחאה ביוזמת התאחדות עולי מצרים בכיכר ה-2 בנובמבר ליד קולנוע מוגרבי", דיווח סופר הארץ.

גם ברחבי העולם התקבלה הידיעה על ההוצאות להורג בזעם ותדהמה. שליח "הארץ" בארה"ב, א. סלפטר, כתב כי "הידיעות על העלאתם לגרדום של שני היהודים בקהיר כה מהר אחר הוצאת פסקי הדין נתקבלו כאן בהפתעה ותדהמה, מאחר שהיו אנשים שקיוו עד הרגע האחרון כי הבקשות לרחמים יצילו את חיי המומתים". עוד מסר סלפטר כי בנוסף לבקשות מסיבות הומניטריות, "היתה גם פעילות דיפלומטית בעניין זה, מכיוון שהמתת הנידונים עלולה להגביר את המתיחות במזרח התיכון".

יום לאחר התליות דיווח "הארץ" כי "בפאריס הזמין אליו מיניסטר החוץ הצרפתי אדגאר פור את שגריר מצרים בצרפת כדי למסור לו על ?הרגשות' שעוררה בצרפת ובטוניס הידיעה על הוצאתו להורג של ד"ר מרזוק, שהיה אזרח צרפתי". שליח "הארץ" בלונדון, ר. וואלטש, כתב כי "עתה ניתן לגלות שמדינאים ואישי ציבור בריטיים רמי מעלה התערבו אצל ממשלת מצרים כדי למנוע את העלאתם של מרזוק ועזאר לגרדום... ייתכן שמצרים רצתה להפגין את ריבונות ואת אי תלותה על ידי התעלמות מהתערבות חיצונית בענייניה הפנימיים".

מאמר מערכת שכותרתו "אחרי התליות בקהיר" דיווח על ישיבת האבל של הכנסת, שהיתה "קצרה ומכובדת". לפי הנאמר, לאחר נאומו הקצר של ראש הממשלה משה שרת, לא ביקש אף אחד מדוברי המפלגות את רשות הדיבור. "ההרגשה הכללית היתה כי הוספת מלים אינה עשויה בנסיבות אלה אלא לגרוע מרושם דבריו של ראש הממשלה". עוד ציין כותב המאמר כי "על ראש ממשלת מצרים הומטרו פניות מכל פינות תבל, ובין הפונים היו אישים רמי מעלה ביותר. מאמציהם היו לשווא, אך אין עובדה זו גורעת מהכרת טובתנו על רצונם לעזור ולמנוע את רוע הגזירה".

הדי הפרשה נשמעו בישראל שנים רבות לאחר יום העלייה לגרדום של קדושי קהיר, על אף שנעשה כל ניסיון אפשרי שלא לחשוף את עצם הפרשה ואת היקף המחדל. הצנזורה הטילה איפול מלא על האירועים, על שמות האנשים בישראל ועל התפקידים שמילאו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו