בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בוואדי אלנעם יש מתח גבוה אך אין חשמל

40תגובות

הכפר ואדי אלנעם נמצא כקילומטר מהצחנה של מפעלי רמת חובב בצפון הנגב וכמה מטרים ממתקן חברת חשמל. קווי המתח הגבוה מטילים פסים דקים של צל על בתי הפחונים. באירוניה לא מצחיקה, למרות שמתקן החשמל ממש בתוך הכפר, הבתים לא מחוברים לחשמל.

בניגוד לרוב הכפרים הלא מוכרים שנאבקים על הישארות בשטח, אנשי ואדי אלנעם מתים לעזוב למקום נורמלי, שבו לא ייאבקו עם הפקחים על כל פחון וינשמו את עשן רמת חובב. לטענתם, דו"ח פראוור, שנועד לפתור את בעיית הכפרים הלא מוכרים בנגב ולהזיז אותם ממקומם, לא נותן להם אפשרויות הגיוניות. הוא דורש מהם לעבור לשגב שלום, יישוב עירוני. והם אנשי כבשים ותיישים. אהוד פראוור, מחבר הדו"ח, אפילו לא פגש אותם. על פי התקנות, אנשי הוועדה הם גברים ונשים, אבל איש לא חשב שצריך שביניהם יהיה בדואי. עכשיו פראוור מנסה להשיג בדואים בטלפון כדי לקבל לגיטימציה לדו"ח מעורר המחלוקת שבישל.

כשאתה בכפר לא מוכר, כל דבר דורש עתירה לבג"ץ או הפגנה. בתחילת שנת הלימודים, הילדים הפגינו בכביש הראשי ודרשו צומת, כדי שיוכלו להגיע לבתי הספר שלהם. כביש 40 הורחב ושכחו את התושבים בוואדי אלנעם. לא ברור אם זה נעשה ממש מרוע. המהנדסים כנראה לא הבחינו שיש כפר המכיל עשרת אלפים איש, כי אין אזכור למקום על המפות. השלט לכפר הגדול מציע רק שתי מלים - "חברת חשמל".

אליהו הרשקוביץ

בנוסף לתשתיות הרעועות במקום, ישנו בית הספר המקומי שנראה כאחד ממוסדות החינוך המוזנחים בעולם המערבי. סביב הגדר לכלוך רב ובכניסה דגל ישראל שנראה כסמרטוט קרוע.

כשאני מגיע למאהל, על כריות ותה, פוגש אותי ראש הכפר השייח אברהים אבו עפאש. מעל 20 שנה הוא מנהל משא ומתן עם השלטונות על מעבר מקום. תמיד כשסוגרים עסקה, ההסכמים נמחקים. "אם נסכים למשהו - זה יבוטל. אין כוונות להסדיר את הבעיה. גם אנשי משטרה ושב"כ שדיברתי איתם אמרו לי שלעבור לשגב שלום זה לא פתרון. לא נכניס את העדר שלנו לשגב שלום. באיזה קומה נשים את העדר? שימו אותנו במקום עם גוון חקלאי. ויתרנו גם על מים להשקיה אפילו, רק שייתנו לנו להיות יחד. אנחנו רוצים להיות בדואים".

בשנות השבעים, כשרמת חובב התחילה להיבנות, בוואדי אלנעם צהלו לקולות הבולדוזרים. אבו עפאש: "שמחנו שתהיה עבודה, ועוד קרוב לבית. אבל זה היה מוקדם. משרד הבריאות עשה מחקר שיש כאן הרבה יותר סרטן. הפלות, מומים מולדים, מחלות, אין פה ילד בלי אסתמה. פעם היו באים מהצפון להבריא כאן. עבדתי 22 שנים ב'תרכובות ברום'. הייתי מפעיל, אחראי מתקן. עד שקיבלתי מחלה".

- איזו מחלה?

הוא צוחק, "איזו מחלה? המחלה. קיבלתי גידול בגב. אז יצאתי מברום. ואני מקבל את התנאים של פנסיונר של החברה, שתי מתנות בשנה, וטיולים".

- והריח?

"המצב עכשיו טוב מאי פעם. פעם היינו סובלים מריחות אדירים, היו שופכים את השפכים לוואדי. היום השקיעו במשרפות והמצב השתפר. יש את מפעל קופולק שהוא מה זה מסריח. וגם טבע מסריח. אני סובל את רמת חובב עם כל הבעיות בתנאי שיעזבו אותנו. מנג'סים את החיים כל יום. באים והורסים".

קשה לי לחשוב על מקום יותר עצוב בישראל, שילוב של פשע אקולוגי, גזעני וסתם אבסורד, ובכל זאת - אבו עפאש תמיד נראה מאושר. "תמיד אצחק. זה הטבע שלי. זה לא כי אני צריך להיות מבסוט", הוא מסביר.

- מה אתה מרגיש כלפי המדינה?

"המדינה לא מאכזבת. היא מקום טוב. אני מאוכזב מבעלי התפקיד שמונו לטפל בבדואים".

בהמשך אנחנו פוגשים את ד"ר ת'אבת אבו ראס מעדאלה, גיאוגרף באוניברסיטת בן גוריון, שטוען שמשמעות דו"ח פראוור היא פינוי כ-40,000 בדואים ולא 30,000. שכן בדואים רבים שלא גרים בעיירות רשומים בהן כדי שיוכלו להצביע למועצה. כך שלמעשה, מ-15 הכפרים הלא מוכרים, שהגדול בהם הוא ואדי אלנעם, יפונו כפי חמישה מתושבי גוש קטיף. אבו ראס: "האנסים בכלא באר שבע חיים יותר טוב מתושבי ואדי אלנעם. יש להם מזגן, אוכל ומים חמים. למה יש עקרונות התיישבות אחרים לבדואים וליהודים? איך אפשר שילדי עומר ישכשכו בבריכות, כשלילדי אום בטין אין מים נקיים לשתות?".

- אומרים שהימין רוצה אינתיפאדה בדווית.

אבו עפאש: "מישהו אמר לי, אני בטוח שיש אנשים שרוצים לראות אתכם דרך הכוונת. לדעתי המדינה מדרדרת את היחסים השבירים. בעיתונות המקומית בדרום מפרסמים ממש הסתות נגדנו. אני בן 58 וכל עוד המנהיגות בידיים שלנו, לא תהיה שום אינתיפאדה. השאלה מה יעשה הדור הצעיר".

אבו ראס: "אין תכנון לאלימות, אבל קם דור צעיר שמחויב למאבק אזרחי למען שוויון זכויות. הם לא כמו ההורים שלהם. הם התערו בחברה הישראלית, יודעים מה זה זכויות וייאבקו בכלים אזרחיים. הממשלה מחכה להבעיר את השטח. זה לא ייגמר טוב".

פניתי אל אהוד פראוור וניסיתי לברר איך בוועדה שלו שעוסקת בגורל הבדואים, אין בדואים, והוא אמר ש"בוועדת גולדברג היו בדואים". כמו כן טוען שהיה בוואדי אלנעם בסיור, רק לא פגש את האנשים. אורי שחר מהרשות להסדרת הבדואים מאשים את חוסר האמון של הבדואים בתרבות: "יש הרבה פערים פסיכולוגיים. בעיה של חוסר אמון לממסד".

כשאנחנו עוזבים את הכפר בדרך העפר, אני שואל את אבו ראס אם הגיע לכפר אי פעם שר בממשלה. הוא צוחק: "איזה שרים יבואו לכאן? יש אבק כאן, אדוני".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו