בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לחובות אני עבד

היא גננת ומדי בוקר היא מקבלת את פני הילדים בחיוך שמסתיר חרדה גדולה. בעלה חלה, הם הסתבכו בחובות לבנקים ולקחו הלוואות בשוק האפור. מאז החיים הם סיוט

7תגובות

ספק אם מישהו מההורים המביאים את ילדיהם מדי בוקר לגן הקטן של לאה (שם בדוי), יכול לדמיין אפילו מה מסתתר מאחורי הבעת הפנים החמה שאתה היא פותחת את הדלת. יותר מעשרים שנה היא גננת, וכבר יודעת להסתיר את מצוקותיה כדי לנסוך ביטחון בזאטוטים ובהוריהם. אך בלב פנימה אין רגע מנוחה. המוח טרוד בצרה שאליה היא ממשיכה לשקוע, וימיה ולילותיה חולפים בתפילה נואשת לנס.

האסון שפקד את לאה הוא אסון כלכלי. כל מי שחווה אסון כזה יודע שהוא קשה לא פחות מהטראומה של מחלה או מוות של אדם קרוב. החרדה כובשת כל חלקה טובה. לאה מבקשת להסתתר מאחורי שם בדוי מחשש שיבולע למשפחתון שהיא מנהלת בדירה שכורה באחת הערים הגדולות בארץ. היא פוחדת שהורים שיידעו יוציאו את ילדיהם מהגן, שהוא הדבר היחיד היציב בחייה.

היא בת 50 יש לה שלושה ילדים ושלושה נכדים. את חייה היא מגדירה כסיוט מתמשך. היא נישאה בגיל צעיר לבחור שכמוה בא מבית דל אמצעים. בעמל רב הצליחו לקחת משכנתה ולרכוש דירה, קיוו שיזכו לביטחון בחיים, כזה שלא היה להוריהם. אלא שבעלה חלה. פעמיים הוא לקה בשבץ מוחי. כיום הוא עובד כנהג מונית, אבל מצבו הבריאותי לא טוב. בתקופה שעבדה כמפרנסת יחידה היא לא הצליחה לעמוד בתשלומי המשכנתה, והם איבדו את הבית. מאז הם לא מצליחים להשתקם. כרגע הם חייבים 120 אלף שקלים בשוק האפור, והסכום הולך וגדל במהירות מסחררת.

למה השוק האפור, אני שואלת, איך לא הבנתם את עומק התהום הכרוכה בעסקים אתם? "כשאין ברירה, כשההוצאה לפועל נושפת בעורף, כשהבנקים לא מוכנים לתת שקל הלוואה ובמקרר אין אוכל, זה המקום היחיד שאליו אפשר לפנות", היא אומרת. 4,000 שקלים בחודש היא משלמת שכר דירה. היא לא יכולה לעבור למקום זול יותר, מפני שהיא זקוקה לדירה בגודל הזה כדי להפעיל גן. האוכל שיש במקרר הוא מה שהיא נותנת לילדים, גם אם המשמעות היא שלא נותר דבר לה ולמשפחתה. ועוד לא דיברנו על הכתרים שנשרו מפיה, על החיוך נטול השיניים שהיא מסתירה, ועל צערה על כך שגם את ילדיה סיבכו היא ובעלה בחובות. הם היו ערבים ועכשיו גם חייהם משועבדים.

"המשפחה שלי, שלושת ילדי המוצלחים והמלומדים, זה הדבר היחיד שיש לי, אבל גם את חייהם הפכתי למרור", היא אומרת. "כבר כל כך הרבה זמן שאנחנו עובדים קשה אבל משלמים רק את הריביות, לעולם לא נצליח לשלם את הקרן, ושאר הדברים שיש לשלם עליהם עומדים לפני ניתוק". לסיוע בשכר דירה מהמדינה לאה אינה זכאית שכן היא עובדת לפרנסתה. היא משלמת לביטוח הלאומי אבל לא זכאית לקבל דבר. רוב החובות נצברו בעקבות ניסיון כושל של בעלה לפתוח מכולת לפני 15 שנה. החובות לבנקים רודפים אותם עד היום, אך בניגוד לטייקונים, איש לא ימחק להם אותם. לא מסקנות ועדת הריכוזיות וגם לא הישגי מחאת האוהלים, לא ישנו את מצבה של לאה. במדינת רווחה אמורות להיות רשתות שיסייעו לאנשים במצב כזה, אבל בפועל הם לבד לגמרי. "החגים קרובים ואין לי שקל לעשות חג", היא אומרת. "המקרר מקולקל. אין לי במה לחדש. אני מרגישה שאני חיה לחינם. רוצה למות. אני עובדת כמו חמור, נותנת לקטנים את הנשמה. לא יודעת במה להתחיל ובמה לסיים. רק כשאני אסיים את השוק האפור נוכל לנשום".

מיכל פתאל


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו