בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

יושבי המאהלים האמיתיים נשארו ללא כלום

פרופ' טרכטנברג תיאר את חוליי המשק כרופא משוכלל וסיפק לו סמים כרופא אליל. כדי שקיץ 2011 לא יהפוך לזיכרון משכר ורחוק חייבים לשוב לרחובות

45תגובות

אמנון צור לא היה אמש במכון ון ליר. הוא נשאר במאהלו שבגן העצמאות בירושלים. גם משה דבוש לא בא - הוא בג'סי כהן. כמותו מוריס אוחנה - הוא בבית שאן. אם שלושת האנשים הרהוטים, המרשימים והזועמים הללו טרחו בכלל להאזין אמש למסיבת העיתונאים של ה"ועדה לשינוי חברתי", כי אז נכונה להם אכזבה מייאשת. מה יוציא אותך מהאוהל, שאלתי לפני כמה שבועות את צור חסר הדיור בגן העצמאות הירושלמי, והוא השיב: "ארבעה או חמישה שוטרים". החשש מתגנב ללב: מחאת הקיץ, אם רצינית היא היתה, עלולה (וצריכה) עכשיו להפוך למנומסת הרבה פחות. קיץ אחד של קריאות נלהבות, הפגנות תוססות ומאהלים שוקקים הסתיים אמש בקול דממה דקה, דממתו של הפרופסור שוחר הטוב, מנואל טרכטנברג, שהפליא לתאר את חוליי המשק, כרופא משוכלל, ומיד אחר כך סיפק לו סמי טשטוש והרדמה, כרופא אליל. הר השאיפה, כתרגום שמו של טרכטנברג, נותר הר השאיפה, הר העצה הטובה אולי, אבל לא כזה שיחולל שינוי אמיתי. בסד שהוקצה לו, טרכטנברג חייב היה להתפטר מזמן.

והשאר עוד יסופר בתולדות ישראל, התפייט טרכטנברג, אבל ספק אם יהיה מה לספר. אם הקיץ הזה ייגמר בוועדת הסתיו הזאת, אם סתיו שפיר ודפני ליף יסתפקו בקומץ העצמות היבשות שהושלכו אמש לעברן, כי אז היה לנו קיץ אחד של אושר, אושר בן חלוף ובר שכחה. טרכטנברג הגיע אתמול מצויד בשתי בשורות למחאה, בדיוק כמו הגנרל הרוסי מהמעשייה: התחתונים יוחלפו, הוא בישר, אבל החיילים יחליפו אותם בינם לבין עצמם. אין דוגמה בהיסטוריה למחאה יעילה שנגמרה בוועדה, אין ועדה שיכולה לספק מחאה אמיתית. לכן אם השקט שהשתרר בשבועות האחרונים יימשך גם עכשיו, קץ הקץ על הקיץ. אם במוצאי השבת הקרובה שוב לא ניפגש ברחובות, כי אז הכל היה לשווא.

לא רק צור, אוחנה ודבוש, אנשי מאהלי ה"אין ברירה", לא מצאו אמש שום מזור לפצעיהם החברתיים והכלכליים המוגלתיים, גם חייה של ה"שדרה המרכזית" של החברה לא ישתנו מעכשיו שינוי של ממש. השדרה הזאת דרשה צדק חברתי ולא קיבלה. חינוך חינם מגיל שלוש והוזלת הדלק בכמה אגורות זה נחמד, אבל זה לא שינוי חברתי. השארת התקציב באותה מסגרת, כולל התקציב הדו-שנתי, והשארת חוק ההסדרים על כנו הן לא רק החלטות אנטי דמוקרטיות, הן גם לא יכלו לאפשר לוועדה לחולל שינוי. השארת תקציבי הביטחון וההתנחלויות על כנם, פחות או יותר, גם היא חונקת כל סיכוי לשינוי. הוסיפו לכך את איומי הסתיו וקריאות המלחמה של מערכת הביטחון: געוואלד, אנחנו במצב של ערב מלחמת לבנון - כאילו שכישלונה של המלחמה ההיא נבע מבעיות תקציב, וכבר יש לכם את אותה גברת בלי שינוי אדרת, דמוקרטיה פוטינית, שמבטיחה שינוי עם אותו השליט עד שנת 2024.

בר און דניאל

יש רק מסקנה אחת מאירוע ליל אמש: אין זאת אלא שהמחאה התקפלה מוקדם מדי. החוטא הקדמון: מנהיג הסטודנטים, איציק שמולי, שמיהר לשתף פעולה עם הוועדה, ובכך חנק כליל את המחאה שחולל במו ידיו. שמולי יהפוך יום אחד לעוד מנהיג סטודנטים ממוסד בדימוס, כמו צחי הנגבי, ישראל כץ או גלעד ארדן, קודמיו בתפקיד. שמולי נתן ושמולי לקח, יהי שם שמולי מבורך: האיש שעורר במידה רבה את תנועת הקיץ הזאת, גם גזר עליה מיתה - משת"פיות עם ועדה, שהוקמה בידי הממשלה, במטרה לחסל את המחאה, היא קטלנית ובלתי נסלחת. הנטל נותר אפוא על כתפיהן של דפני ליף וסתיו שפיר, גיבורות הקיץ שעבר, אבל הוא יעבור עד מהרה גם לאמנון צור ולחבריו. להם באמת אין דבר להפסיד, זולת את אוהלי האין ברירה שלהם, והם לא הרוויחו אמש דבר. כלום. אם הם יצאו לרחובות ואיתם רבבות מוחי האין-ברירה, בתמיכת מאות אלפי מוחי השדרה המרכזית, שצריך רק לקוות שלמדו משהו בקיץ האחרון, כי אז ייראו החורף או הקיץ הבאים שונים בהרבה מקיץ 2011 שהיה, כך הסתבר אמש, קיץ משכר מאין כמותו. בוקר טוב, הנגאובר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו