בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ציפי ברנד, הלהט להיכנס להריון ייחודי רק לישראל, או שגם בעולם מתעקשים?"

3תגובות

מראיינת: גילי איזיקוביץ

בלילה שבין יום שני לשלישי, הפכה הבמאית ציפי ברנד ליוצרת התעודה הישראלית הראשונה שזוכה בפרס האמי הבינלאומי. ברנד זכתה בפרס האמי, פרס הטלוויזיה היוקרתי ביותר, על יצירה דוקומנטרית או עיתונאית, בקטגוריה "סרטי מדע וטכנולוגיה".

"גוגל בייבי", הסרט שביימה והופק עבור הטלוויזיה בלוויין "יס", הוא מסע המתחיל בישראל ונע בין שלוש יבשות, והוא מתאר את ההליך המודרני ל"הפקת" תינוק. זרע ישראלי מוטס לארה"ב בחבילת פדקס, שם הוא מפרה ביצית שתרמה אמריקאית. משם נשלחים העוברים המוקפאים להודו, מושתלים ברחמה של פונדקאית מקומית. כעבור תשעה חודשים, נמסר תינוק, שהוא פרויקט בינלאומי, להורים הנרגשים. המלה גלובליזציה נטענת משמעות מרחיקת לכת. מאז שהסתיימה הפקתו, הספיק "גוגל בייבי" לזכות בשלל פרסים, מהמקום הראשון בפסטיבל "דוקאביב" הישראלי ב-2009, ועד פרס מגנוליה החשוב בפסטיבל שנגחאי. הוא הוקרן בהצלחה ברשת HBO, שגם הגישה אותו לתחרות האמי, בערוץ ארטה ובערוץ 4 הבריטי. במהלך כל אותה תקופה, הספיקה ברנד, שבעלה, צבי פרנק, היה מפיק שותף בסרט, ללדת שתי בנות ולקטוף את האמי, כשהיא מצויה בהיריון מתקדם.

ציפי ברנד, חשבת שסרט ישראלי שמתחיל בלהט של ישראלים להרות יזכה באמי?

תצלום: מארק בריאן-בראון

"הסרט באמת התחיל בישראל, וכישראלית לא הייתי מודעת למעמדה של המדינה כאימפריית פריון. כל אשה ישראלית זכאית למימון טיפולי פוריות. בעולם המערבי, זה לא דבר מובן מאליו שנשים יעשו הכל כדי להיכנס להיריון, ועם זאת יש שוק, תעשייה תוססת שעוסקת בזה בעולם. מעולם לא שמתי לב עד כמה אנחנו מדגישים את הצד של ה'צרכן' ולא שמים לב לצד של ה'ספק'. כנראה שמבחינת העיתוי, זו תקופה שבה העולם מתעניין, והעניין הזה חזק מספיק בשביל להתגבר על הפערים. האפשרות להזמין לעצמך ילד בצורה טכנית כל כך, כמו לקנות ג'ינס באינטרנט, היא עניין שיש לו השלכות מוסריות".

איך הסרט שלך והרעיונות שעומדים מאחוריו מתקבלים בעולם?

"בעולם המערבי הילודה יורדת לילד למשפחה. בארץ הבון טון הוא שלושה. אנחנו חיים בחברה משפחתית מאוד. משפחה אמריקאית מחולקת ומתפזרת על פני המדינה כולה, ובני המשפחה יכולים להיפגש רק פעמיים בשנה.

בישראל אם פספסת ארוחת שישי, משהו לא בסדר. לישראלים זה טריוויאלי. לאחרים, במערב במיוחד, זה בכלל לא ברור שאם לא נכנסים להיריון בצורה טבעית ממשיכים להתעקש. באירופה המדינות ברובן קתוליות, ופונדקאות אסורה על פי חוק. בגרמניה, שאיננה קתולית, פונדקאות אסורה מטעמים של חשש לניצול ומוסר. אפשר להבין את העניין שהסרט עורר בכל מקום בעולם שהוא שודר בו".

ומה את מסיקה מהניסיון הזה לגבי ישראלים?

"ישראל היא חברה משפחתית מאוד. אפילו בקרב אוכלוסיית הגייז אנחנו במקום הראשון בעולם בילודה. מיזם תמוז, הפרויקט של דורון שאני עוקבת אחריו בסרט, שמגדיר את עצמו 'מפיק תינוקות' (חברה המקשרת בין כל קצוות המבצע הבינלאומי ומקלה על זוגות, גם חד מיניים, בתהליך. ג"א) הוא ההוכחה הכי טובה לזה. ילדים בישראל הם הדרך להתקבל לתוך המשפחה והחברה. הם הלכו ועשו ילד או תאומים, וגם הם משפחה ככל המשפחות, וזה מדהים. זה משהו שלא רואים בעולם המערבי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו