בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שנה חדשה זה כבר לא מספיק

הצורך להתחדש ולהתרגש, התפתח בשנים האחרונות לכדי אובססיה. 5 ישראלים מסבירים במה הם מתחדשים דרך קבע, ולמה זה שווה את האנרגיה

7תגובות

> זיו קיטרו > 32 > מפתח משחקי מחשב

> חולון > מכור לחידושי טכנולוגיה

לא חייב את הכי טוב, אלא את הכי חדש

"אם אני זוכר נכון, הכל התחיל כשהייתי ילד בגיל חד ספרתי. זה היה כשיצא הסרט השני של ‘מלחמת הכוכבים'. הרובוטים, חרבות האור והחלליות פשוט עשו לי את זה. הפעם הבאה שממש התלהבתי מגאדג'ט היתה בגיל 11, כשקיבלתי מההורים מעין משחק בקופסה, שהיה בעצם מין ארקייד קטן - מכונת משחק כמו באולמות משחקי וידיאו של פעם. שיחקתי עם זה והתחלתי לפתוח את זה ולהרכיב את זה בחזרה. ומאז התלהבתי מכל דבר שהגיע, בדרך כלל בעזרת קרובים שבאו מחו"ל. אבל התפנית הגדולה הגיעה בגיל 21, אחרי שחלמתי הרבה מאוד זמן על מחשב נייד, וממש קניתי אותו. הרעיון הזה, שאתה יכול לקחת אתך את המחשב לכל מקום, ואתה יכול לעבוד ולשחק או משהו זה, היה הדבר הראשון שקנה אותי. נייד. הם שקלו פאקינג שישה קילו אז. באותו רגע קיבלתי החלטה שאני צריך את הדברים הכי מגניבים והכי חדשים. הפער בין לראות את זה ובין זה שיש לך אחד, עשה לי סוויץ' במוח.

"אשתי אומרת שאני סובל מפרוגרוסיס, או קדמת בעברית. זה לא שאני חייב את הכי טוב אלא את הכי חדש. למשל כשאורנג' נכנסו לשוק ועברתי אליהם, היו להם מכשירים שלא בהכרח היו טובים יותר, אבל הם היו חדשים יותר. כך זה היה גם עם הפאלם פיילוט הראשון שלי, שהיה מעאפן ואי אפשר היה לעשות אתו כמעט כלום.

ניר כפרי

"דווקא על האייפד ניסיתי לוותר, בניסיון לחסוך כסף. אבל אשתי הבהירה לי שאני צריך את זה, וכשדוד שלה היה בארה"ב, הוא כבר חזר איתו. כל הזמן שואלים אותי: בשביל מה אתה צריך את זה?', ואין לי תשובה הגיונית. אני רוצה את זה ואני אקנה את זה כי אני צריך את זה. "אני מודה שיש לי בעיה מסוימת. אני אולי לא אמכור את הבית או אדרדר את הילדה לזנות (בין השאר כי היא בת חמש) אבל אני כן צריך להגיד לעצמי, זיו, תחשוב על זה קצת, תסתכל על החשבון בנק. אבל אני לא יכול להגיד שזה באמת באמת עובד".

>מאיה ליטמן > 46 > מדריכת פלדנקרייז

> מיתר > שבעה ילדים ב-12 שנים

ילד מביא אנרגיה חדשה ומשנה את המשפחה

"אני אוהבת את ההפתעה. לא רוצה לדעת מה ייצא, בן או בת. בכל אחד מההריונות שלי ביקשתי לא לדעת את המין. אני אוהבת לחכות ולחכות. ואז, אחרי החלק הקשה, יש לך הפתעה נהדרת. זה כמו להיות ילדה קטנה ולחכות למתנה שלך.

"לפני שבועיים נולד לנו בן. קראנו לו ארז יגל. המתנה שלי לשנה החדשה. תמיד חשבתי עלינו כעל משפחה של בנות. כי אחרי הראשון, ארי, נולדו לי ארבע בנות ברצף. אבל בלידה הקודמת וגם עכשיו נולדו בנים. גברים הם אנרגיה לגמרי אחרת. זה משנה את כל המשפחה.

"כמו את כולם, גם את ארז ילדתי בבית, עם מיילדת. כמו פעם. זו היתה הלידה הכי מהירה שהיתה לי. רציתי את זה ככה, מהיר. יש לי עוד שישה ילדים בבית ואין לי זמן ללידות ארוכות. אין לתאר את התחושה כששמו אותו על החזה שלי. אחרי כל לידה, התחושה שלי היא שאין משהו יותר משמעותי ומרגש מללדת תינוק. "מגיל חמש רציתי משפחה גדולה. במשפחה שלי הרגשתי בודדה. ההפרשים ביני ובין אחי הגדול ואחותי האמצעית היו גדולים. אבי ניצול שואה, ותמיד היה בדיכאון. במשפחה שלי כל אחד היה בחדר שלו. הסתכלתי בקנאה על המשפחה של חברתי הטובה ביותר. הן היו חמש בנות. איזה כיף ובלגן זה היה. חיפשתי את זה. זה פשוט יותר שמח, כששבעה אנשים יושבים סביב השולחן.

דודו בכר

"התחלתי בגיל 34. לא תכננתי את זה, אבל קיבלתי אותם תמיד בשמחה. ארי הוא היום בן 12. כשנולדה טליה אחרי 16 חודשים, לא ידעתי איך אסתדר. אבל הסתדרתי. ואז אחרי שנתיים קיבלתי את לירון. עברו שנה וחצי ובינתיים עלינו לארץ מקנדה, ורציתי ילד-צבר. אז נולדה תמר. אחר כך, די מהר, ילדתי את אליה, ואחרי שנה את עקיבא שהוא היום בן שנתיים. ועכשיו יש לנו את ארז.

"לפעמים כשאני מתעוררת בבוקר, זה מכה בי - ‘את אמא לשבעה ילדים'. זה לא יאומן. רוב הזמן אני במרוץ, להאכיל אותם, לעשות סנדביצ'ים, להסיע, ימי הולדת. כאוס מושלם. אחת לכמה זמן אני לוקחת אוויר, בדרך כלל בשישי בערב, בשולחן השבת, כשכולם מדברים ביחד מעל החלות והעוף, אני עוצרת לדקה בתוך הדמיון, מנסה ליהנות מהרגע. לא לחשוב על הלחץ, הקושי, הכסף. רק להסתכל עליהם. הם לא שמים לב. ואז אני חושבת ‘וואו איך עשיתי את זה', ואז הדמעות יורדות".

תמר רותם

ישן מפני חדש תוציאו (כי יש גרסה חדשה)

פעם, התחדש העולם לפי עונות. היום הוא מתחדש לפי קצב השקת המוצרים של אפל

"המטרה היא לגרום ללקוח להרגיש שהעט הנובע הישן שלו, כלי המטבח, הרהיטים בחדר השינה או המכונית כבר לא מספקים אותו, מפני שהם מיושנים, לא מעודכנים. המונח הטכני לרעיון הזה הוא אובסוליטיזם (Obsoletism). אנחנו כבר לא מחכים עד שדברים ישחקו. אנחנו מחליפים אותם בדברים אחרים שאינם יעילים יותר, אלא מושכים יותר".

81 שנים חלפו מאז שהפרסומאי (אמריקאי כמובן) ארנסט אלמו קלקינס כתב את הדברים האלו. בינתיים חייהם של מיליארדי בגדים, מכוניות ומחשבים נגדעו בטרם עת לטובת המודל הבא, ורק התכסיס הישן של קלקינס עדיין מבהיק מנעורים נצחיים. בני דורו של קלקינס עוד זכרו זמנים בהם העולם התחדש לפי קצב חילופי העונות. העולם שלנו מתחדש לפי קצב השקת המוצרים של אפל.

הרעיון שהאושר טמון בקניית שמלה חדשה או בהחלפת דגם של מכונית הוא אכן בעיקרו אמריקאי, אולם נראה שהישראלים אימצו אותו בחום. ואכן, באיזו שפה אחרת מתחלפת ברכה לקונית על רכישה חדשה לברכה מלאת משמעות, הממזגת באופן מושלם בין נושא למושא שלו כמו עברית, שבה אנחנו אומרים באופן אוטומטי לחברינו המציגים מערכת סלון חדשה, "תתחדשו!", ואיש לא יראה בכך הוראה מוזרה למדי?

כבר התרגלנו לכך שלמחרת הופעה של סטיב ג'ובס, כיעור פתאומי קופץ על אייפד 1 ונפערת תהום בינינו שרק אייפד 2 ימלא. אבל איך להסביר את התרפויטיקה של הקנייה? את התרוממות הרוח האנדרנלינית ביציאה מהחנות שמתפוגגת עוד לפני שחזרנו הביתה? או במילים של להקת הדג נחש, "קונה כמעט כל גאדג'ט קורא על כל פטנט / בכל טיפול באוטו מחליף ברמקול אלמנט / אני קליינט של פלאפונים יש לי 4 מטענים(...)", אבל "כל מה שאספתי זה לא מספיק".

עשרות המחקרים שהתפרסמו עד כה על הקשר בין מצבו הנפשי של האדם להרגלי הצריכה שלו תומכים במסקנות של "הדג נחש". מחקר של הפסיכולוג פרופ' רוברט ארקין מאוניברסיטת אוהיו סטייט מצא ב-2002 שאנשים חסרי ביטחון נוטים לחומריות יותר מאשר אלה הנינוחים עם עצמם ועם סביבתם; אבל הפיצוי החומרי, הוא טוען, לא ייטיב עמם ואפילו עשוי להעמיק את הפגיעה ברווחתם ובאיכות חייהם.

אל תמהרו למכור את הפרארי שלכם. רוב המחקרים מראים בברור שחומריות ואומללות מופיעות יחד, אבל הקשר הסיבתי ביניהן, אם בכלל קיים, הוא תיאורטי בלבד. כסף אולי כבר לא יביא לי אושר, אמרה פעם בריז'יט בארדו, "אבל הרבה יותר נעים לי לבכות בקדילק מאשר במטרו".

מכאן היופי שבהתחדשות: החלפת מודל בסמרטפון או במכונית אינה נחשבת במקומותינו לחומריות, שהרי היא בסך הכל ביצוע מדוקדק של הביטוי המקראי "וישן מפני חדש תוציאו". וכך, בכל חג אנחנו נוהרים לחנויות ומחליפים ישן בחדש, משאירים לעמים אחרים לשפוט אם בחומריות מבישה מדובר. הדרך לאושר שאינו קשור בשופינג הרבה יותר מדי ארוכה, בוודאי בתקופת התצוגה של חגים.

ליטל לוין

> ד"ר אתי בנבנסטי > 55 > פסיכולוגית

> חיפה > אצל הפלסטיקאי כל חודשיים

כל חידוש בתחום האסתטי עובר דרכי

"טיפוח המראה החיצוני זה נושא שמלווה אותי כבר מגיל צעיר, מנעורי בוונצואלה. הצורך להיראות טוב, מושרש בתרבות הדרום אמריקאית. אלא שאז זה התבטא בדיאטות והתעמלות ועם הגיל הפך להיות גם טיפולים אסתטיים.

"אני הולכת בקביעות לאותו פלסטיקאי, כדי לבדוק את החידושים האחרונים בתחום. טיפולים אסתטיים ופלסטיים הם חלק משגרת החיים שלי, ואני אוהבת להתנסות בחידושים הטכנולוגיים בתחום. התנסיתי במהלך השנים בטיפולים אסתטיים ופלסטיים מסוגים שונים, החל מניתוחים פלסטיים בגוף ובפנים וכלה בטיפולים מקומיים לשאיבת שומן. בפברואר האחרון למשל עברתי טיפול פילינג פנים עמוק, שעזר מאוד. הייתי צריכה להיות כמה ימים בבית, וגם אסור לי עד היום לצאת הרבה זמן לשמש, אבל אני מסתדרת עם ההגבלות ומרוצה מאוד. אמנם אני אוהבת ים, אבל יותר מדי שמש עושה לי נמשים, ונמשים זה חמוד, אבל לא על הפנים והידיים שלי.

ניר כפרי

"אני מעבירה סדנאות בתחום הפסיכולוגי ההוליסטי, וכל הזמן נמצאת באינטראקציה עם אנשים, אני יודעת שכשאני נראית טוב זה נותן לי תחושה טובה יותר. ההתמדה בטיפולים אסתטיים היא משמעותית. לא מספיק לשטוף פנים פעם אחת, צריך להתמיד בטיפולים עוד ועוד כדי לראות תוצאות. מדי פעם אני מתייעצת עם הרופא שלי, הפלסטיקאי ד"ר רונן גלזינגר, וגם נוסעת למרפאות שלו שבתל-אביב ובבאר שבע כדי להתעדכן. אני מתעדכנת בכל חידוש, בחומר מילוי, בשיטה חדשה לשאיבת שומן. אני בודקת את המוצר, את שיטת הטיפול ואת הנאמנות של הרופא. אני לא נותנת את הגוף שלי לידיים של אף אחד מבלי לבדוק היטב מראש. עם הרופא יש לי רומן ארוך, ואני יכולה לפגוש אותו פעם בחודשיים, יותר או פחות, תלוי במה שאני צריכה באותו הזמן.

"אני מאמינה שאנשים צריכים כל הזמן להיראות טוב, ואם יש התפתחויות טכנולוגיות בתחום, למה לא לנצל את זה? גם אם אני מקפידה על עבודה רוחנית ועל יוגה, יש דברים שלא נעלמים בשיטות האלה, וצריך עבורם את הפלסטיקה. אני קוראת להם ‘התנחלויות' שכאלה, שנשארות בגוף ולא עוזבות, וצריך להשתדל כדי לטפל בהם. זה נכון לכל אישה, וגם לגברים. אם יש משהו שמפריע לך, אז כדאי ללכת ולטפל בזה. המאה ה-21 עוזרת לכך מאוד".

דן אבן

> יעל ענבר > 29 > מאמנת אישית לנשים

> רמת גן > עשור של שינויי קריירה ולימודים

הגל הבא תמיד נמצא בדרך

"אני לא בן אדם של עשייה אחת. זה משעמם אותי, אני צריכה גיוון. היו תקופות שתפסתי את זה כתזזיתי ולא-מפוקס, כאשר הביקורת הגיעה בעיקר מתוכי, מאיך שתפסתי את הדרך שבה צריך לחיות. עשיתי תהליך ושיניתי את התפיסה שלי: ממקום ביקורתי, אל מה שנכון עבורי, וזו הסקרנות והגיוון בדרך שבחרתי.

"אם אני מסתכלת על סיפור החיים שלי בעשור האחרון, הוא הולך במסלול של רכישת ידע חיצוני: למדתי תסריטאות, אימון אישי, בודהיזם, והיום אני לומדת חינוך ומוזיקה. קדם לזה מגוון אקלקטי ביותר של עבודות. היה מגוון דברים שפרנסו אותי: הייתי ספרנית, מאמנת כדורעף, רכזת משלחות בארגון ג'וינט ישראל, הייתי פקידה בחברת כוח אדם, עבדתי בבאסטה של לחם בשוק האיכרים, הייתי לקוחה סמויה של חברות גדולות, עבדתי בשיווק, בהדרכה של ילדים. אלה, מבחינתי, היו התנסויות וגם פרנסה.

"הרצון בהתחדשות בהחלט מוביל אותי. אני כל הזמן מחפשת מה עוד. איך אפשר עוד לגדול ולצמוח. מבחינתי, התחדשות היא תהליך של נכונות לשים סימני שאלה למשהו מוכר וידוע - להתנסות בחוויות חדשות.

ניר כפרי

"שנתיים אחרי שהקמתי את העסק שלי לאימון אישי, הייתי בנקודה שבה לא הרווחתי מספיק ופקפקתי באופן מתמיד ביכולות שלי לתרום ללקוחות שלי. הבנתי שאני לא מאושרת ביום-יום, והרגשתי שהסנדלר הולך יחף: שאני לא חיה את מה שאני מטיפה לו. החלטתי לעצור את הכל, נפרדתי מבת הזוג שלי, סגרתי את העסק ועברתי לגור בחוות אלפקות מבודדת בדרום הארץ. במשך שנה חייתי שם. במהלך התקופה הזו המוזיקה חזרה לחיים שלי, חזרתי לנגן ולשיר ולהלחין. מאוחר יותר גם חזרתי לאמן, אחרי שנתיים שבהן לא עסקתי באימון בכלל, והיום אני משלבת בין האימון - ובו אני מאמנת נשים בתהליכי התעצמות, לבין הלמידה והעבודה עם המוזיקה. אני כרגע מרגישה שאני במנוחה ובנחלה, אבל אני יודעת שהמשמעות של זה היא שהגל הבא עוד לא הגיע, או שאני פשוט עוד לא מרגישה אותו. החיים דינמיים, ואני תמיד נמצאת בעבודה".

גילי כהן

> גד פלר > 64 > עורך דין > אשקלון

> מכונית חדשה כל 18 חודשים

חייב לראות את הקילומטרז' על אפס

"מעולם לא קניתי מכונית משומשת. אני לא יכול ליהנות ממכונית שמישהו אחר נהג בה. אפשר להגדיר אותי כמחליפן סדרתי. כל 18 חודשים אני מחליף את המכונית, ובשנתיים האחרונות זו סקודה סופרב. בעבר נהגתי במכוניות כמו מרצדס ואאודי אבל בסוף עברתי לסקודה. אנשים הרימו גבה, אבל באאודי צריך להוסיף 150 אלף שקל למחיר הבסיסי כדי להגיע לאבזור שבסקודה מקבלים בסטנדרט. אני לא מסתפק באבזור הסטנדרטי, אלא מתקין במכונית ג'נטים בגודל 19 אינץ' וצמיגים מיוחדים, פנסי קסנון וכנף אחורית קטנה. קבלת מכונית חדשה היא טקס. אני לא מסכים שיביאו לי את המכונית אלא נוסע בעצמי ליבואנית.

אני יודע שקניית מכונית חדשה היא לא נכונה כלכלית. ברגע שהיא עולה על הכביש, אני מאבד 20% מערכה. אבל אני אוהב לראות את הקילומטרז' באפס. זה לא חכם, אבל זה עושה לי טוב על הנשמה.

"המכונית הנוכחית שלי בת חודשיים בסך הכל, אבל אני כבר מתכנן את הבאה בתור: זו תהיה מכונית קופה ספורטיבית שסקודה עומדת להציג. אני אוהב את החדש ביותר - ולא רק במכוניות. למשל, כשקניתי את מצלמת המיני DVD הראשונה שיצאה, זה היה אחד מסלעי המחלוקת עם אשתי דאז. תמיד הייתי עם הסלולרי החדש ביותר. אני מנוי לכל אתרי הגאדג'טים, וקונה כל מה שמעניין איתו. אבל לא כדי להרשים, אלא כי לי זה חשוב. לדעתי גם העובדה שבאמצע החיים עזבתי הכל ועברתי מירושלים כדי לגור בפנטהאוז על החוף באשקלון קשורה לצורך בחדשנות. אני לא מכיר הרבה אנשים בגילי, שיעזבו את הכל.

דודו בכר

"העובדה שאני גרוש פעמיים, דווקא לא קשורה לנטייה לחדש. כשאדם צעיר נורא חשוב לו שיהיה עם בחורה צעירה ויפה, אבל כשאדם מתבגר הבחירות שלו משתנות, והוא זקוק לעזר כנגדו. בגילי, להתגרש פעמיים זה לא נורא. אנחנו בעידן בו מחליפים מקצוע וגם נשים לפעמים".

דניאל שמיל

היזהרו מלהתחדש

יש אומרים שהברכה "תתחדש", הנאמרת למי שלובש בגד חדש, למשל, היא מסוג הברכות המפוקפקות הקיימות רק בעברית. מפוקפקות, מפני שיש יותר מקורטוב של חוסר דיסקרטיות וחטטנות או אף צרות עין בברכה זו, המתפרשת פעמים רבות כ"שמתי לב שקנית משהו חדש, אז אל תבכה לי שאין לך כסף".

יש סברה שמקורה של "תתחדש" ביידיש: "מע זאל באנייען". אבל שם אין זו ברכה נפוצה כמו בעברית. לעומת זאת, מקובל מאוד לאחל בערבית "נעימן" למי שהסתפר, או התגלח או לובש בגד חדש. ב"נעימן" אין מן הרעל האירוני שיש ב"תתחדש", כפי שאין שום זדון בברכה האנגלית "enjoy" שמפטיר הזבן בחנות, כאשר הוא מוסר לידיכם את החפץ החדש שקניתם.

ממילון אבן שושן הישן, מתברר שהברכה "תתחדש" היתה חדשה בעת כתיבת מהדורותיו הראשונות של המילון, ושהביטוי העממי המקובל לפני "תתחדש" היה "תבלה", או "תבלה ותחדש". כלומר: השתמש בדבר החדש עד שיתבלה, ואז שוב תקנה חדש.

הנה אם כן, עוד אפשרות לרעל אירוני בברכה "תתחדש". למשל: אני רואה את חברי במכונית שלעולם לא אוכל להרשות לעצמי. "תתחדש", במקרה זה, טומן בתוכו את הרמיזה שמכונית היא בסך הכל דבר שמתבלה, וכעבור כמה שנים היא תהיה גרוטאה.

אין גם לשכוח שהניואנסים השונים להבעת רשעות סמויה ב"תתחדש" העברי עומדים על האינטונציה של הגיית המלה. "תתחדש" עם נגינה מאורכת על ההברה האחרונה משמעה: "השתגעת? מה הכיעור הזה שקנית?". ויש "תתחדש" הנאמר באגביות, ומבטא את הרעיון שהשמלה החדשה כלל אינה מתאימה לך, אבל שיהיה לך לבריאות אם זה הטעם שלך. בקיצור, היזהרו מלהתחדש.

בני ציפר

features@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו