בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאוכזבי טרכטנברג יקברו את ההישגים

הצעקה של הקיץ נשמעה מצוין, אבל לא חייבים להמשיך לצעוק בכל הכוח. דו"ח טרכטנברג אינו קובר את המחאה אלא מגדיר מחדש כמה היא היתה מוצלחת

62תגובות

ייתכן שהבלוף הכי גדול שהופרך בספטמבר, והיו לא מעט בלופים שהופרכו בספטמבר, היה הצונאמי שהבטיחו לנו הבטחוניסטים סביב הכרזת המדינה הפלסטינית. התגייסות בפייסבוק, טיפוס על הגדרות, צעדות מיליונים לירושלים. הצבא נערך, המשטרה מתגברת כוחות, המתנחלים מתאמנים.

שנייה אחרי שהתברר ששום דבר לא קרה הם פתחו במסע הפחדות חדש. אין ברירה, צריך למנוע קיצוצים. עכשיו פתאום כיפת ברזל בסכנה. וגם האימונים וימי המילואים. "מה, אתם רוצים שנחזור למצב שהיינו במלחמת לבנון?", "דו"ח טרכטנברג יוביל לדו"ח וינוגרד 2". איזו חוצפה, מערכת הביטחון המנופחת והבזבזנית שמוציאה אנשים עם פנסיה ענקית 25 שנה מוקדם מדי מפחידה את תושבי שדרות, אשקלון ויישובי עוטף עזה, בגלל קיצוץ של 2-3 מיליארד שקלים.

ואולם דו"ח טרכטנברג שפורסם השבוע חטף לא רק מאנשי הצבא. הבאזז עכשיו הוא נגדו. שימו לב לכותרות בעיתונים, שימו לב להתבטאויות של שרגא ברוש ועופר עיני. שימו לב להתנפלות של שרי ש"ס ושימו לב להתנגדות של חברי הכנסת. זו רק ההתחלה. ברית המאוכזבים מדו"ח טרכטנברג תהיה אפילו יותר גדולה מברית מחבקי מחאת האוהלים.

האכזבה לא מפתיעה. המחאה היתה נוחה להכלה: היתה לה תמיכה ציבורית גדולה, היא הצטלמה מצוין, ובכלל היה קשה להתנגד לרעיונות היפים שהיא העלתה. הבעיה מתחילה כשמגיע החשבון. עשרות שנים לא היה כאן שינוי כי המגזרים החזקים וקבוצות האינטרס לא רצו שינוי. היה להם נוח.

וטרכטנברג הוא לא דו"ח נוח. הרי אי אפשר לעשות שינוי אמיתי מבלי לפגוע באף אחד. חלוקה מחדש מחייבת גם פגיעה בחלק מהאנשים. פתאום בש"ס מבינים שחלק מההטבות יילכו למשפחות חילוניות, ושאולי גם החרדים צריכים להשתתף בנטל. פתאום בהסתדרות מבינים שהוועדים הגדולים והמונופולים שחונקים את המשק עלולים לשלם חלק מהחשבון. הפארסה של עובדי הרכבת ורשות שדות התעופה השבוע רק מראה כמה הכוח שלהם מזיק לציבור. פתאום הפוליטיקאים מבינים שאף אחד לא הולך לעזור להם להיבחר בפריימריז הקרובים באמצעות שפיכת כסף וחלוקת הטבות. פתאום במגזר העסקי מבינים שתחרות זה טוב לצרכנים אבל לא למי שיש לו חברות גדולות שחולבות את הציבור. מאות אלפי אנשים יצאו לרחובות כי לא שמעו את קולם, כי הם לא היו מחוברים לאף אחד. ועכשיו כולם ינסו לסחוב להם את המחאה.

כמובן, לא חייבים להגיד "וואו" כמו שטרכטנברג רוצה, ואפשר למצוא נקודות שליליות בדו"ח שלו, אבל ההתנגדות המאסיבית היא אינטרסנטית. ועדת טרכטנברג קיבלה משימה כמעט בלתי אפשרית מבחינת הזמן והיקף הנושאים - ועמדה בה בהצלחה. היא דנה ברצינות בנושאים ולא התעלמה מבעיות קשות. מקסימום, היא טענה שבחלק מהעניינים דרוש טיפול יסודי יותר באופן נפרד. יש היגיון בזה.

אומרים שחלק גדול מהפתרון טמון בזיהוי ובהסכמות לגבי הבעיות. טרכטנברג זיהה באופן מדויק את הבעיות בכלכלה ובחברה בישראל, והגיש דו"ח מרשים בגודלו ואיכותו. בכותרת, לקראת עיצובה של חברה ישראלית צודקת יותר, כותב טרכטנברג כי שורשי המחאה נובעים משלושה מקורות: המצוקה הכלכלית של משפחות עובדות צעירות בעלות השכלה וכישורי תעסוקה והחשש מהאופק שמחכה להן; תחושת האי צדק; והגדלת אי השוויון. מצד אחד שכבה של עשירים מופלגים שנהנים מריכוזיות יתר, מריבוי של מונופולים, מניצול אוצרות טבע, משכר מנהלים גבוה מדי וקרבה לצלחת. מצד שני השתתפות מועטה של רבים מדי בנטל המסים והשירות הצבאי. המקור השלישי של המחאה הוא הירידה של ההשקעה הציבורית וצמצום השירותים שמעניקה הממשלה לציבור בתחומים רבים כמו חינוך, בריאות וכדומה.

זהו ניתוח חשוב שלא נעשה כאן אולי מעולם על ידי ועדה ממשלתית. וגם אם הוא לא היה מלווה בהמלצות לביצוע היתה בו חשיבות. מה עוד שהוא יתקבל על ידי הממשלה. טרכטנברג שם את הכל על השולחן. זוהי נקודת מוצא מצוינת. מכאן אפשר להמשיך את המאבק.

אז למה גם מנהיגי המחאה מתנגדים? אולי בגלל רמת הציפיות הגבוהה, אולי בגלל הצורך שלהם לשמר את המחאה ואת מנהיגותם. זה בסדר, אבל הם צריכים להבין שהבעיות של ישראל מורכבות ולא ניתן לטפל בהן בשנייה. רפורמות ושינויים מבניים לוקחים זמן. הדרישה "להרגיש הכל בכיס באופן מיידי" היא מטומטמת. לשפוך כסף זה לא הדרך לבנות כאן מדינת רווחה. טרכטנברג מציין בדו"ח כי לישראל חוב לאומי גבוה וכי מי שיצטרכו לשלם אותו הם הדורות הבאים. הוא מזכיר שחצי מהאוכלוסייה אינה משלמת מסים, ולכן העלאת מסים כדי לממן תוספות תקציביות תיפול שוב על אותו מעמד בינוני שנושא בנטל.

המחאה הביאה רוח חדשה של הקשבה, ושל קבלת האחר. מותר גם למנהיגיה ולפרופסורים שמקיפים אותם להקשיב לאחרים גם אם מדובר בנציגים של הממשל. הרי לפני שקראו את 300 עמודי הדו"ח הם כבר הודיעו שהם מתנגדים. אחריות היא גם אחת התכונות הנדרשות ממנהיגות. אחריות לבטחון מדינת ישראל, ולשמירה על קופתה. אחד ההישגים המזהירים של כלכלת ישראל בשני העשורים האחרונים הוא השמירה על גירעון נמוך, מה שאפשר לה להמשיך לשגשג ולגייס חובות גם בתקופה משברית, אולי הקשה שידע העולם המודרני.

הצעקה של הקיץ נשמעה מצוין, והיא עושה את שלה. כדאי להמשיך לעמוד על המשמר, אבל לא חייבים להמשיך לצעוק בכל הכוח. דו"ח טרכטנברג אינו קובר את המחאה אלא מגדיר מחדש כמה היא היתה מוצלחת. היום ברור שהיא שינתה את השיח הציבורי והפכה את הכיוונים שאליהם הולכים הפוליטיקאים. זוכרים באילו חוקים מטופשים עסקו חברי הכנסת ביום שהחלה המחאה? בוועדת חקירה לארגוני זכויות אדם ובאיסור חרם על מוצרים מהתנחלויות.

תצלום: תומר אפלבאום


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו