בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתה הסופרת אידה פינק, כלת פרס ישראל

רוב ספריה של פינק עסקו בתקופת השואה, נכתבו כולם בפולנית ותורגמו לעברית ולשפות אחרות. הם זכו להערכה בעולם

8תגובות

הסופרת אידה פינק, כלת פרס ישראל לספרות לשנת 2008, מתה אתמול בגיל 89. פינק כתבה שישה רומנים וקובצי סיפורים, ושלושה ספרי ילדים. את כל ספריה, העוסקים רובם בתקופת השואה, היא כתבה בפולנית. הספרים תורגמו לעברית ולשפות אחרות.

פינק נולדה בשנת 1921 במזרח פולין, לאב רופא ולאם מורה. בזמן מלחמת העולם השנייה גורשה עם משפחה לגטו במזרח פולין, ובשנת 1942 הצליחו בני המשפחה לברוח באמצעות מסמכים מזויפים אל תוך גרמניה, שם המשיכו לנדוד ולהסתתר עד סוף המלחמה. על כל קורותיה באותן שנים כתבה בספרה "נלך בלילות נישן בימים", שיצא בהוצאת ספרית פועלים, ותורגם בידי דוד וינפלד, המתרגם לעברית של רוב ספריה.

לאחר המלחמה התחתנה פינק ונולדה לה בת אחת. מכיוון שאביה היה רופא, היא לא הורשתה לעזוב את פולין מיד עם תום המלחמה. פינק עלתה ארצה רק בשנת 57'. עם עלייתה התגוררה בחולון והחלה לעבוד ב"יד ושם", ברישום עדויות של ניצולי השואה. את ספרה הראשון פרסמה בשנת 1971.

"כשהכרתי אותה זה היה עוד כשהיא גרה בחולון", סיפר עליה העורך הספרותי משה (מוקי) רון, שערך את אסופת כל סיפוריה, שיצאה לאור לפני כמה שנים בהוצאת עם עובד. "תוך זמן קצר היא עברה לדירה עם אחותה ברמת אביב, ואחד הדברים ששמתי לב הוא שבדירה החדשה היא ויתרה על הפסנתר שהיה בדירה הקודמת. כששאלתי אותה, היא אמרה 'אני לא מנגנת יותר'".

לדברי רון, "כשהיא באה לארץ היא התחילה לכתוב הרבה, ושלחה סיפורים להוצאות. לא כל אחד התעניין. היא סיפרה לי שאיזה עורך באחת ההוצאות, שאליו הגיעו הסיפורים, אמר 'לא ככה כותבים על השואה'. היא כתבה סיפורים מאוד מדויקים, מאוד ריאליסטיים, סיפורים שכמעט אף פעם לא עוסקים בזוועה עצמה. במוקד הדברים היו התגובות של אנשים, בהתייחס לגזר הדין שגזרו האזרחים הגרמנים בשתיקתם והפולנים בשיתוף הפעולה שלהם".

"אני בדקתי וראיתי שמרבית הסיפורים נמצאים בשלושה ספרים שקיימים במלאי, אבל השתכנעתי שהאיסוף שלהם בספר אחד הוא חשוב", מפרט רון את הסיבות שהביאו אותו לערוך את הספר עם אסופת כתביה. "הספר הזה נתן לה איזה חשיפה חדשה, מאסיבית. במפתיע היא אפילו הגיעה לרשימת רבי המכר, לפרק זמן כלשהו. כעבור זמן לא רב, בשנת 2008, היא זכתה בפרס ישראל, וזה שימח את כולנו".

לדברי רון, "בתקופה ההיא כבר ניכרו בה סימנים שהיא מתחילה לאבד את החדות, שהבהירות שלה כבר לא מאה אחוז. היא אחד האנשים הגדולים שיצא לי לעבוד אתם. אני מרגיש נפעם ששמי בכלל מופיע על ספר מספריה. אני פשוט מרגיש שהיתה לי פריבילגיה לעבוד עם הסופרת הגדולה הזאת, ולו בשלב מאוחר כל כך של הכתיבה שלה. זו היתה זכות גדולה".

פינק זכתה להכרה וכבוד בעולם בכלל, ובפולין בפרט, שם פורסם קובץ של כל סיפוריה עוד בטרם ראה אור ספר כזה בישראל. עם ספריה נמנים "רישומים לקורות חיים", פיסת זמן", "סוף העולם הראשון שלי" ו"הגן המפליג למרחקים" - ספרה הידוע ביותר.

בשנת 85' קיבלה פינק את הפרס הבינלאומי לספרות על שם אנה פרנק, בהולנד. בשנת 1995 זכתה בפרס ההנצחה על שם יעקב בוכמן ממכון "יד ושם", ובשנת 2007 זכתה בפרס ספיר לספרות מתורגמת על אסופת סיפוריה.

בשנת 2008 זכתה להכרה רחבה בארץ, כשקיבלה את פרס ישראל בתחום הספרות. עם זכייתה פורסם כי מצב בריאותה מידרדר.

תצלום: ניר קידר


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו