בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוף עידן האוהלים: חודשיים וחצי של שכרון חושים

אוהל שהקימה צעירה אלמונית באמצע יולי הפך במהרה לערי אוהלים בכל רחבי הארץ ולמחאה החברתית הגדולה בתולדות המדינה. סיכום ביניים

22תגובות

"יכול להיות שזה יהיה לילה מאוד בודד, אבל אם מספיק מאיתנו יהיו שם, יהיה הרבה יותר קשה להתעלם. בכל זאת, זאת כן העיר שלנו", כך כתבה דפני ליף, צעירה אלמונית, בעמוד פייסבוק שפתחה במחאה על מחירי הדיור בתל אביב. כמה ימים מאוחר יותר, 14 ביולי, הגיעה עורכת הווידאו בת ה-25 לכיכר הבימה, ללילה שהסתבר כהפך המוחלט מבודד. מאות צעירים הקימו עשרות אוהלים בשדרות רוטשילד והחלו לפרוס את בעיותיהם. צעירים ירושלמים נקטו בצעד דומה, גם הם לא האמינו שהאוהלים שהקימו יחזיקו מעמד חודשיים וחצי, והרעיון שמאחוריהם כנראה הרבה יותר.

יומיים חלפו, חברת הכנסת מירי רגב הגיעה להביע תמיכה וסולקה בבושת פנים, התאחדות הסטודנטים הצטרפה למאבק, והמאהל הצנוע החל להתרחב. גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא יכול היה להישאר אדיש וקרא למפגינים "בואו לירושלים, עזרו לי להעביר את רפורמת הנדל"ן". מארגני המחאה, מעודדים מהתעניינות התקשורת והציבור, הכריזו על הפגנה.

בצהרי יום שבת, 23 ביולי, איש עדיין לא ידע למה לצפות, המארגנים קיוו להוציא לרחובות כמה אלפי אנשים, התווכחו ביניהם אם להתמקד בדיור או לעסוק במגוון נושאים רחב יותר וחששו מהיענות נמוכה שתוריד את עניינם מסדר היום הציבורי. עשרות אלפי מפגינים שגדשו את רחבת מוזיאון תל אביב במוצאי שבת העניקו למחאה חיים חדשים, והבהירו כי היא חזקה משחשבו, וגם רחבה הרבה יותר מבעיית הדיור.

בכר דודו

בניסיון לעצור את הסחף, הציג ראש הממשלה את תוכניתו לפתרון מצוקת הדיור, כמו גם שורת הצעות לסטודנטים. מארגני המחאה הבהירו מצדם כי "עם ישראל יצא לרחוב בגלל בעיית הדיור, אבל הוא נותר בגלל כל השאר, ויישאר עד שיהיה פתרון למצוקה החברתית". גם הסטודנטים הכריזו שלא יתנו לנתניהו "לשחד אותם" ובשטח החלו ההכנות להפגנה נוספת, שבת שנייה ברציפות.

להפגנה השנייה כבר הגיעו 150 אלף ישראלים, שיצאו לרחובותיהם של 12 ערים ודרשו "צדק חברתי" באחד ממפגני הכוח הגדולים בתולדות המדינה. "הגענו לפה לומר לנבחרי הציבור, בצורה הברורה ביותר, שלמדינה יש אחריות כלפי אזרחיה. אנחנו לא רוצים להחליף את הממשלה, אנחנו מבקשים יותר מזה: אנחנו רוצים להחליף את כללי המשחק", אמרה דפני ליף הנרגשת מעל הבמה המרכזית. חבריה הציגו שורת דרישות הנוגעות בתחומי החינוך, הבריאות והחברה, והבהירו כי כבר לא מדובר ב"מחאת הדיור" אלא במחאה עממית המקיפה את כל תחומי החיים במדינה.

ככל שעבר הזמן התרבו המאהלים בכל רחבי הארץ. ממרכזים שונים בתל אביב ועד לראש פינה בצפון. פעילי המחאה אימצו שפה מיוחדת, קיימו דיונים והרצאות והקימו פורומים לניסוח דרישות קונקרטיות מממשלת ישראל.

לאחר שבועיים של הצלחות, הגיע המשבר הראשון: מסיבת עיתונאים שקיימו מארגני המחאה ובה הציגו שורת דרישות לראש הממשלה, בהן דיונים לעיני המצלמות, עוררה ביקורת וחילוקי דעות בשורות המאבק. המארגנים הואשמו כי הם פועלים ממניעים פוליטיים וההיענות הציבורית להפגנה נוספת, שלישית ברציפות, כבר לא נראתה ברורה כל כך.

ולמרות זאת, 300 אלף בני אדם פקדו את הרחובות, רובם בתל אביב ו-20 אלף מהם בירושלים, באחת ההפגנות הגדולות שידעה המדינה, ובה השתתפו מיטב האמנים הישראלים. איציק שמולי, יו"ר אגודת הסטודנטים שהפך לאחד ממנהיגיה, אמר כי "אנחנו וכל מאות האלפים בכל הארץ מוחים רק בגלל דבר אחד - כי אין לנו תקווה אדוני ראש הממשלה, כי אתה לא נותן לנו תקווה", וזכה לתשואות ההמון.

הממשלה, שרובם המוחלט של חבריה הביעו תמיכה במטרות המאבק החברתי, החליטה על הקמת ועדת טרכטנברג לשינוי חברתי-כלכלי, צעד שהביא לפילוג נוסף בין הסטודנטים שהביעו את הסכמתם להשתתף בדיוניה לבין מארגני המחאה הראשונים שהביעו את התנגדותם וקראו ליושב ראש, מנואל טרכטנברג, להתפטר מתפקידו. הם גם פרסמו מסמך דרישות מפורט ובו עשרות דרישות שיקלו עם הציבור.

ב-27 באוגוסט יצאו עשרות אלפי אנשים לרחובות במה שנראה כדעיכת המחאה, שבוע לפני מה שהוגדר כ"הפגנת המיליון" ופיגוע הטרור ליד אילת דחק את המחאה מראש הכותרות לקראת מבחנה הגדול. פרטים מעברה של דפני ליף החלו לצוץ, אולם ב-3 בספטמבר סימני השאלה הוסרו, כשיותר מ-400 אלף בני אדם יצאו לרחובות במה שהיתה ככל הנראה הגדולה שבהפגנות שידעה ישראל. "הישראלים החדשים" כינה איציק שמולי את המפגינים והמארגנים הבהירו שאחרי הפגנת הכוח המרשימה, המחאה תחפש כיוונים חדשים.

מאיר פרטוש

ביום שאחרי, החלו חלק מהפעילים לפרק את האוהלים וגם ראשי הערים חיפשו דרכים לסלק את המטרד. המוחים טענו כי אלו שנשארו ברחוב הם אלו שבאמת אין להם לאן ללכת, והמאבק על עתיד האוהלים החל להתנהל בבתי המשפט.

היום, שבוע אחרי פרסום דו"ח טרכטנברג שאמור היה לענות על דרישות המוחים, אולם נדחה על ידי רובם, הגיע קצם של האוהלים, שבמשך חודשיים וחצי כבשו את הרחוב ואת דעת הקהל, ואולי סימנו את תחילתה של תקופה חדשה.

מילרוד מוטי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו