בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת חריפה על התוכנית לנוער בסיכון: לא הצליחה להציג שיפור

מומחים: שלוש שנים לאחר השקת התוכנית הלאומית, היא טרם הצליחה להציג שיפור של ממש

9תגובות

שלוש שנים לאחר השקת התוכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון, היא טרם הצליחה להציג שינויים של ממש בקרב הילדים והוריהם, ובכללם הקטנת אחוז הילדים החשופים להתעללות ולהזנחה פיזית ואחוז הקטינים הנחשבים לנוער וילדים בסיכון.

במארס 2006 הגישה הוועדה הציבורית לבדיקת מצבם של ילדים ונוער בסיכון ובמצוקה, בראשות פרופ' הלל שמיד, אז דיקן בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית וכיום המנכ"ל היוצא של מכון חרוב, את הדו"ח הסופי שלה שקבע בין היתר כי לממשלה אין מדיניות, אין חלוקת עבודה ואין הקצאת תקציבים מתוכננת בנושא זה. בין היתר ציין הדו"ח, לאחר שהגדיר לראשונה מהו "ילד בסיכון", כי 15 אחוזים מכלל אוכלוסיית הילדים בארץ, קרי 330,000 ילדים, נתונים במצבי סיכון ומצוקה. בעקבות זאת החליטה הממשלה לאמץ באותה שנה את עיקרי המלצות הוועדה הציבורית. כיום אותרו במסגרת התוכנית 151,000 ילדים בסיכון ב-72 היישובים שבהם היא פועלת. מהם, כ-60 אלף ילדים לא זכו כלל וכלל לטיפול מרשויות הרווחה עד להחלת התוכנית. אולם היום קובע פרופ' שמיר: "330 אלף ילדים בסיכון זה מספר שלא קטן ולא גדל. מה קרה איתם? האם הם יצאו מסיכון או לא? אני לא יודע לומר".

יעדי התוכנית הלאומית כיום מתחלקים לשניים: האחד מתייחס ליעדי תוצאה עבור השינויים הנדרשים בקרב הילדים וההורים, כמו הקטנת אחוז הילדים החשופים להתעללות או צמצום מספר הפעוטות הנמצאים בסיכון התפתחותי. השני מתייחס ליעדי המערכת ולשינויים בעבודת מערך השירותים, כמו הגדלת מספר הילדים ובני הנוער שנמצאו בסכנה וקיבלו הגנה וחל בהם שינוי ממשי ולו רק מעצם התחלת התוכנית.

אלי הרשקוביץ

"שלוש שנים זה אולי זמן קצר מדי לעשות הערכת אפקטיביות, אבל כדאי לבדוק מה קרה עם הילדים. האם חל שינוי דרסטי במצבם? אין מספיק מידע והתוכנית הלאומית צריכה לשנס מותנים ולדעת מה קורה עם אותם מדדים. כיום אין דו"חות שמודדים את ההצלחה ", אומר פרופ' שמיד.

לדברי טלל דולב, מנהלת התוכנית הלאומית, במערכת המידע מצויים 20 אלף ילדים ולמעשה מדובר באחוז קטן יחסית מתוך כלל הילדים הנמצאים בטיפול במסגרת התוכנית. "ההנחיה היא שנעשה אחרי כל ילד מעקב מרגע כניסתו ועד לרגע יציאתו מהתוכנית, ואם לא - אז בכל שנה. מצבנו פחות טוב ממה שרציתי, שכל הילדים יהיו במערכת ונוכל לדווח לעולם את התוצאות, אבל יחסית לעולם המידע אנחנו עושים טוב". יש לציין כי במסגרת דו"ח שמיד פורסמו בזמנו גם מדדי הצלחה שנקבעו כיעד להשגה עד 2010. בין היתר דובר על הקטנת שיעור הילדים בסיכון מ-15 אחוזים ל-12 ועוד.

נחום איצקוביץ, מנכ"ל משרד הרווחה, טוען כי "יש הבדל גדול בין ועדה שמתכננת לבין מציאות החיים. הקצב שנקבע על ידי דו"ח שמיד לא ריאלי וגם ההיקף התקציבי שלו היה יותר קטן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו