בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מפכ"ל המשטרה כבר לא יעזור

14תגובות

פגישה בין מפכ"ל משטרה לנכבדים ערבים היא לא משהו שנשמע אף פעם טוב. אני מגיע למתנ"ס היהודי-ערבי המטופח באיזור של השמות הצרפתיים בעג'מי, לא הרחק מבית השגריר הצרפתי. אני ואינספור צלמים ממתינים לכניסת המפכ"ל. כולם מתלוננים שהדוברים הזמינו אותם לכתובת הלא נכונה. אנחנו מוקפים גביעים של נבחרות הספורט במתנ"ס וכרכי אנציקלופדיה מכלל. מחדר המוזיקה הסמוך נשמעים זיופים חינניים של ילד שמתאמן על פסנתר. אני מדבר עם כמה ילדות ערביות מהתעמלות קרקע על ה"גלגלון" שלמדו לעשות, ואז שואל על הקברים, מנסה לחלץ איזו שורה. הן לא ממש שמעו על זה, והן מכחישות שעשו את זה, כאילו האשמתי אותם שקשקשו על הרצפה. בדלת עובר נכבד נוצרי עם צלב זהב ענק. כתבת גרדיאן מבררת אצל הכתב הגבוה מוויינט מה בדיוק קורה.

ואז נכנס מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, מלווה בשלל שוטרים בכירים. המפכ"ל מחייך ומהדוברות מנסים להוציא את העיתונאים והצלמים, "באתי לשיחה סגורה, לא לתקשורת", אומר המפכ"ל, כאילו לא מהות כל הפגישה הזו תקשורתית. העיתונאים רוטנים.

עיתונאי של "פורטל יפו" נותן לי כרטיס ביקור. "הכותרת שלי הוא מי שחסר לו סיפוק מיני רוצה סיפוק לאומני", הוא מדליף לי, וקורא למי שריססו על הקברים "זבי חוטם".

בחוץ עומד אחמד אבו כותוב, 30 שנה הוא עובד בהילטון, מנהל תפעול אירועים. הוא בא בשביל בנו, אדם, עיתונאי בפורטל ערבי בשם "יפו 48". "מה זה יעזור?", הוא אומר על ביקור המפכ"ל. אחמד נעלב מהכתובות על הקברים: "אלה דברים חמורים. גם הכתובות בבת ים היום. מה זה לא רוצים שחקנים ערבים במכבי חיפה? אנחנו גדלנו עם יהודים. אתה בן אדם בשבילי. ככה חינכו אותנו מהבית. בנאדם מת, מה אתה כותב על הקבר שלו כל מיני שטויות? הבנתי שגם הרבה רוסים כועסים כי כתבו גם על קברים שלהם".

"הכול גזענות. זו הממשלה והמשטרה", אומר אדם, המתון פחות. ואחמד מתקן: "מה אשמה המשטרה?" ומצטער על בקבוקי התבערה בבית הכנסת. "לא לימדו אותנו לשנוא. בית כנסת זה בית אלוהים".

מילרוד מוטי

בישראל, הבעיה הגדולה היא לא כמה ילדים שכתבו "מוות לערבים" על קבר, אלא הטיפול הגזעני היומיומי בערבים. העובדה שכל ההתייחסות למיעוט הזה כאן, בתקשורת או בהתנהלות המדינה, היא כאילו מדובר באויב שעומד להתפרץ עוד רגע קט, בעיה שצריכה איזה פתרון. לפני שבוע סיקרתי ב"הארץ" את סיירת ההורים בבאר שבע שמפרידה בין יהודיות ובדואים במימון העירייה, וזה לא הזיז לזבוב. חצי מהמגיבים הסבירו כמה הפרדת הבדואים נחוצה. קל לראות בילדוני תג מחיר שטנים, הבעיה הגדולה היא שיחס הממסד הישראלי לערבים כאן הוא יחס של אלימות וגזענות שמוסתר באלגנטיות גדולה או פחות.

אני ממשיך לקפה יאפא, פנינה של דו-קיום בלב יפו, שבו מוכרים ספרים בעברית וערבית. מה הבעיה הכי גדולה של יפו, אני שואל את מישל, הבעלים. "הבורות", הוא עונה. "זו הבעיה של היהודים והערבים ביפו. שיתחילו לקרוא, שיתחילו להבין, שידעו. אנחנו עמים של ספר, כמעט אותה תרבות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו