לילי גלילי
לילי גלילי

על פי הגדרתו של הד"ר ולדימיר-זאב חנין, העלייה של שנות ה-90 מברית המועצות לשעבר היתה פעולת הצלה הדדית: העולים הצילו את מדינת ישראל ומדינת ישראל הצילה את העולים.

מדובר לא רק בהצלה ברוח האתוס הציוני של העלייה, אלא בהצלה פיזית ממש: העלייה לישראל האריכה את תוחלת החיים של העולים, גברים ונשים כאחד. גיל התמותה של יהודים בברה"מ לשעבר, שהיה תמיד גבוה מן הממוצע שם, היה בכל זאת נמוך מאוד יחסית למדינות המערב: בשנת 1989 הוא עמד על 56.8 לגברים יהודים ו-60.1 לנשים יהודיות. בשנים הקשות שלאחר התפרקות ברה"מ, ירדה תוחלת החיים באופן שגרר תגובות אנטישמיות נגד היהודים; נטען נגדם שגרמו לנפילת האימפריה ואז לקחו את הרופאים שלהם וברחו.

בתקופה המקבילה בישראל עלתה תוחלת החיים של העולים, גברים ונשים כאחד, בשבע-שמונה שנים. "את הכסף שכבר הכינו לעריכת הלוויה מנצלים עתה הישראלים הרוסים לנסיעה לחו"ל", מתלוצץ חנין; "גיל התמותה של העולים עדיין נמוך יותר מזה של הוותיקים ושל ילידי הארץ, אבל הוא מתקרב לממוצע זה מהר יותר מממוצע השכר של העולים".

עבור חנין, בן 50, אין מדובר בנתונים סטטיסטיים בלבד. הוא עצמו עלה לישראל לפני 18 שנה, עבד כחוקר באוניברסיטת בר-אילן, וזה שלושה חודשים מכהן כמדען הראשי של משרד הקליטה. את המשוואה של "הצלה הדדית" הוא מבסס על ממצאים של מחקר מקיף שערך המשרד במלאות 20 שנה לגל העלייה הגדול.

ממצאיו של חנין יוצגו היום במושב מיוחד בכנס הרצליה שיוקדש כולו לעלייתם ולקליטתם של כמיליון איש ששינו את פניה של ישראל, גם במובן הדמוגרפי, הם שינו את פניה של הפריפריה בישראל, את המבנה החברתי של הצבא ושימרו את הפרופורציה הפנימית של 80% אוכלוסייה יהודית ו-20% אוכלוסייה ערבית - שעמדה טרם בואם בפני שינוי דרמטי.

מנגד, תהליך הישראליזציה של העולים בא לכדי ביטוי גם בשיעור הילודה. אם בברה"מ לשעבר עמד שיעור הילודה במשפחות יהודיות על ילד אחד למשפחה, הרי שב-20 שנות חיים בישראל הוא השתווה לשיעור הילודה בציבור החילוני הוותיק - 2.1 ילדים למשפחה. על פני שנים אלה הלכו לעולמם 110 אלף עולים; בתקופה המקבילה, נולדו 160 אלף תינוקות למשפחות שמוצאן בברה"מ לשעבר. במדינה שבה משתלט השיח הדמוגרפי גם על השיח הפוליטי והמדיני, אלה בהחלט נתונים בעלי משמעות.

ניתוח הממצאים מפריך את המיתוס על ירידה מסיבית של העולים מחבר המדינות בחזרה לארצות המוצא שלהם. "סיפור הירידה הוא שקר מוחלט", פוסק חנין בכעס; "מאז החל גל העלייה, עזבו את ישראל 87 אלף מאלו שעלו אליה; מחציתם חזרו לרוסיה, מחציתם נדדו למדינות אחרות. מספר זה מהווה פחות מ-10% מכלל העולים, שיעור הנמוך אף מאחוז המהגרים העוזבים את ארה"ב". הנתונים אכן שונים מאד מהלכי הרוח: שיעורם של העולים היורדים מקרב יהודי חבר המדינות קטן בהרבה משיעורם של העולים מארה"ב ומצרפת שבחרו לשוב לארצות מוצאם. אלא שבעוד תופעה זו מתקבלת בהבנה, התנהגות דומה של העולים מרוסיה זוכה לגינוי מיוחד.

בניגוד לנטייתם הטבעית לבנות חיים בערים גדולות, רובם של העולים של שנות ה-90 השתקעו בפריפריה. הרבה ביקורת הופנתה אז כלפי שר השיכון, אריאל שרון, שיצר עבורם דיור זמין דווקא בפריפריה, שנחשבה כלא הולמת את אורחות חייהם. ההנחה שרווחה אז היתה כי לאחר שישלימו תהליכי קליטה ראשונים ויתבססו מעט כלכלית, יזדרזו העולים לעקור לערים הגדולות. זה לא מה שקרה. 60% מהעולים מעולם לא שינו כתובת מאז שהגיעו לישראל; 90% מהם מביעים שביעות רצון ממקומות מגוריהם.

פיזורם של העולים בערים בינוניות וקטנות בדרום ובצפון שינה את פני הפריפריה, הגדיל את ההשקעות באזורים אלה ויצר מקומות תעסוקה חדשים בשל השוק שהתרחב. חנין טוען כי בניגוד לשנים הראשונות, שהתאפיינו בתחרות קשה על מקומות עבודה ואבטלה גדלה של ותיקים בגלל העסקת העולים, הנתונים המאוחרים יותר מצביעים על היפוך המגמה, כאשר ב-1998 גדלה השתלבות העלייה הרוסית בשוק העבודה. עם זאת, הפערים במשכורות נותרו. "מאז 1998 יש דווקא עלייה מסיבית במשכורות הוותיקים בזכות פריחה בתחומים חדשים והשקעות פרטיות", אומר חנין, "דווקא העולים הם שנותרו מאחור עם משכורות הנמוכות בכ-30% משכרם של הוותיקים".

אלא שלהתיישבות בפריפריה, קרוב לרשת החברתית ולרשת המשפחתית הראשונית, יש גם השפעה חברתית רחבה ומורכבת יותר: מגמה זו מקבעת את התת-תרבות הרוסית הסגורה, המכונה לעתים, בטעות, "גטו רוסי".

את תרומתם של העולים למה שמוגדר כחוסן הלאומי של ישראל אומדים גם על פי חלקם בשירות הצבאי. העולים החדשים מהווים רבע מכל החיילים המשרתים בצה"ל, וייצוגם ביחידות הקרביות והטכניות גדול מחלקם באוכלוסייה. רק לאחרונה, בכנס אשדוד לעלייה וקליטה, התהדר שר החוץ אביגדור ליברמן בעובדה שיחידת הצלפים של צה"ל מורכבת ברובה מחיילים דוברי רוסית. "אולי עניין של אופי או אישיות", התלוצץ ליברמן מעל במת הכינוס.

אלא שהאופי הזה מביא עמו גם סגולות אחרות. שלא במפתיע, בשיחה עם "הארץ" מביעה שרת הקליטה סופה לנדבר הערכה גדולה לתרומתה של העלייה הזאת לביטחונה ולחוסנה של מדינת ישראל; שכן במפתיע, היא גורסת שזו עלייה שבעצם קלטה את עצמה. "הצלחתה המדהימה של העלייה נובעת בעיקר מאיכותה", טוענת לנדבר; "זו עלייה שקלטה את עצמה כמעט בעצמה, בעוד המדינה והחברה בישראל לא עשו די עבורה. גם היום, 20 שנה אחרי, יש התבטאויות גזעניות המכפישות ציבורים שלמים. החברה הישראלית צריכה להבין כי העלייה הזאת מצילה את ישראל בתחומים רבים, ולכן אנו חבים לה תודה גדולה".

מסמכים סודיים: העלייה הרוסית מיתנה עמדות אש"ף

מסמכים סודיים מתקופת השלטון הסובייטי שהותרו באחרונה לפרסום מראים שעוד בסוף שנות ה-70 וה-80, חששו מנהיגי אש"ף מהתגברות העלייה מברית המועצות לישראל מחשש שזו תקשה עליהם להשתלט על כל שטחה של ישראל. על בסיס חשש זה, הם פנו לפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית של ברה"מ בבקשה להפסיק את עליית יהודי ברה"מ לישראל.

חוקרים העוקבים אחר תהליכים בתקופה זו מעריכים שאי יכולתם של הסובייטים להפסיק את העלייה, היתה אחד הגורמים החשובים ביותר שהביאו את מנהיגות אש"ף לקבל ב-1988 את הרעיון של פתרון שתי מדינות.

המסמכים הנוגעים בדבר נמצאו בארכיון אש"ף בזמן מלחמת לבנון הראשונה והוצלבו שנים מאוחר יותר עם המסמכים הסובייטיים, המצוטטים בספרו החדש של הד"ר בוריס מרוזוב מאוניברסיטת תל אביב על ההגירה היהודית מברה"מ.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ