בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

25.10.1995/אחרי 28 שנות כיבוש, ג'נין עוברת לרשות

2תגובות

העיר ג'נין התקשטה בדגלים, כרזות ובלונים נושאי דיוקנו של יאסר ערפאת. חבל באורך מאות מטרים נמתח בין שני ההרים בכניסה הדרומית לעיר, ועליו נתלו שני דגלים ענקיים. בשעות הבוקר המוקדמות מאות צעירים פלסטינים הצטופפו ליד תחנת המשטרה בג'נין יחד עם עשרות עיתונאים מכל העולם.

הזמר האהוד אבו-נאג'י נישא על כפיים וחרז שורות: "למה שנחיה כפליטים מפוזרים, והרי אנחנו בעלי הבית"; "רוצים מדינה וזהות, רוצים לחיות בכבוד". החוגגים ענו לו בפזמון נרגש ואחר פרצו כולם במחולות דבקה. באותו יום, 25 באוקטובר 1995, החל תהליך העברת השליטה בג'נין מהממשל הצבאי הישראלי לידי כוחות הרשות הפלסטינית, תהליך שהושלם בנובמבר באותה שנה. 28 שנות כיבוש באו לסופן.

הצעד הראשון היה קטן למדי: פתיחת מינהלת תיאום וקישור בין צה"ל למשטרה הפלסטינית בצומת קבטיה שמדרום לג'נין ופינוי תחנת משטרת ישראל בעיר. אבל "בפי הפלשתינאים גילמו שתי התפתחויות אלה את 'תחילת הגלייתם של כוחות הכיבוש ובואם של חלוצי הכוחות הפלשתינאיים", דיווח מהשטח כתב "הארץ" אורי ניר.

בפתח בניין המשטרה, "שוטרים של משמר הגבול ביקשו (בדרך כלל בנימוס חגיגי) מן הצעירים שלא להתקרב יתר על המידה לתחנה שהלכה והתרוקנה משוטרים ומציוד", כתב ניר. "ביניהם לבין הצעירים התפתח דו שיח מוזר של עקיצות ופרגון, חיבה וטינה. חלק מהצעירים מכירים את שוטרי מג"ב בשמותיהם הפרטיים, והם לא חששו להקניט אותם מעט ברוח טובה. 'אנחנו לא שומרים להם טינה', אמר אחמד איבראהים, בן 32. 'אנחנו אומרים להם: בואו נעשה שלום בינינו, בלי אבנים, בלי אלות ומכות'".

קצין בכיר בגדה המערבית אמר לכתב "הארץ" איתן רבין שניתנה הוראה צה"לית חד-משמעית לא להפריע להפגנות השמחה בעת הפינוי.

גם בצומת קבטיה נוצרה "אנדרלמוסיה מוחלטת" עם בואה של שיירה קטנה ובה שני ג'יפים של משמר הגבול, שלושה קומנדקרים פלסטיניים וג'יפ פלסטיני ובו חמשת קציני הקישור. "התדהמה ניכרה בפניהם של הקצינים הפלשתינאים", כתב ניר. "מאות הנוכחים התנפלו עליהם במצלמות שלופות ובמיקרופונים זקורים, בקריאות גיל ובתשואות".

רק אחרי חגיגה מאולתרת מלווה בשירתו של אבו-נאג'י, ששר "ימי הכיבוש הם נחלת השיכחה", נענו הצעירים לקריאותיהם החוזרות ונשנות של קצינים פלסטינים וישראלים והתפזרו. לקראת הערב התקהלו שוב ליד בניין הממשל הצבאי והחלו "מתגרים בחיילי צה"ל שם. עד מהרה החלו מתעופפות אבנים, שפגעו בחייל אחד ובנער פלשתינאי". ראש ועדת המוסדות הלאומיים בג'נין וראש לשכתו של ערפאת בעיר, קאדורה מוסא, מיהר להצהיר על התנגדות פתח למעשים.

מסירת ג'נין, נכתב למחרת במאמר המערכת של "הארץ", מסמלת "את נכונותה של ישראל לוותר על אחיזתה ברוב הגדה המערבית". ראש האופוזיציה ח"כ בנימין נתניהו הזכיר שג'נין "במרחק יריקה מעפולה", וכעת "יבואו רוצחים מג'נין בלי שנוכל להיכנס אליה".

שבע שנים אחר כך, בעקבות שורה של פיגועי התאבדות בישראל שמקורן במפקדות ליד ג'נין, כוחות צה"ל כיתרו את העיר. בקרב שנערך בה ב-9 באפריל 2002 נהרגו 23

חיילי צה"ל ו-55 פלסטינים.

ב-2008 כתב אבי יששכרוף ב"הארץ": "ג'נין היא כעת התקווה הגדולה של כל מי שמתאמץ להפיח חיים מחודשים בתהליך השלום (...) היא מספקת את החדשות החיוביות היחידות בסביבה".

בר און דניאל


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו