בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתניהו והטייקונים יכולים לנוח בלא דאגה

אולי זו צינת הסתיו שהחליפה את להט הקיץ, אולי החודשיים שחלפו, אבל משהו כבה, כבה מאוד. כיכר רבין אמש מלאה אדם, אבל היא התרוקנה ממחאה

175תגובות

ההמונים שבו אתמול לכיכר העיר, אבל הרוח כבר לא הייתה אותה הרוח. אולי זו צינת הסתיו שהחליפה את להט הקיץ, אולי אלו החודשיים שחלפו בלא הפגנה, ספק אם היו אלו החדשות מהדרום ששוב התגלה אמש כה מרוחק ומנותק מהכרך, אבל משהו כבה, כבה מאוד. פלופ לא נרשם, וטוב שכך. הפיאסקו שחששו מפניו לא התממש, לא כישלון מהדהד ואפילו סוג של הצלחה מספרית: הכיכר מלאה אדם. אבל היא התרוקנה ממחאה.

כיכר רבין המשופצת חנכה אמש את עצמה ברוח נכאים. למרצפות הגרנוליט החדשות, זהות לקודמותיהן, לא נשקפה כל סכנה: איש לא רקע ברגליו לסדקן. לכיכר באו בעיקר תל אביבים אשכנזים וחילונים, כאלו שבסך הכל די טוב להם בחייהם; אמש הם באו לכיכר להרגיש עוד יותר טוב עם עצמם. הם היו בהפגנה, הם יספרו לחבריהם שהיו בהפגנה; הם היו שם, הם בעד צדק חברתי. מה יפינו. הזעם היוקד וההתלהבות הסוחפת שאפיינו את הפגנות הקיץ, שונות כל כך מכל עצרות הכיכר המסורתיות, שככו כלא היו. איפה הפגנת אמש ואיפה "הפגנת המיליון", על חצי מיליון משתתפיה, לפני כחודשיים בכיכר המדינה הסמוכה. איפה הרוח ששרתה בכל הפגנות הקיץ לעומת הרוח שפסה אמש. אז היה חשמל באוויר, אתמול כמו נותק הזרם.

רוח המחאה באמת דעכה? עשו לנו לייק והצטרפו לדיון בפייסבוק

זו הייתה אמש התכנסות שדמתה, דמתה מדי, לעצרות לזכרו של יצחק רבין. לכנסי רבין הולכים התל אביביים כדי להגיד לעצמם שהם בעד מדינת שלום, אמש הם באו לכיכר כדי להגיד לעצמם שהם בעד מדינת רווחה. בינתיים אין לא שלום ולא רווחה. בנימין נתניהו והטייקונים יכולים לנוח בלא דאגה: ממחאה כזאת, כפי שנראתה אמש בכיכר, לא צומחות מהפכות. לכל היותר, ההמונים הללו, שרובם בטח הצביעו קדימה בבחירות הקודמות, יצביעו בפעם הבאה עבודה. מהפכה? נא לא להגזים. מנחה נלהב ניסה לארגן זעקות בציבור, "העם דורש צדק חברתי", אבל כמו בערב חלש במיוחד במועדון שירה בציבור, הקהל הגיב בקול ענות חלושה. "יותר חזק" ניסה המנחה, "תנסו יותר חזק: העם דורש חינוך חינם". אבל גם זה לא הצליח יותר, קול ענות החלושה בשלו, גם כשזה נגע לחינוך חינם. אולי שירה?

עופר וקנין

"להגדיל את התקציב", הוא ניסה לאלתר לחן עממי, וגם זה לא הרעיד, לא את הלבבות ולא את החלונות של בתי הכיכר. בערב שגרתי במועדון הגנקי בתל אביב נרשמת התלהבות סוחפת יותר והרוחות סוערות הרבה יותר. אין דבר כזה, אין עצרות מחאה אמיתיות, בהן המנחה נדרש להתחנן כך בפני המוחים להרים קולם, לזייף זעם, לפברק מחאה. אחרי שניסה לשווא להיות עינת שרוף, ניסה המנחה גם להיות G.O. בקלאב מד: "הרימו ידיים", הוא קרא להמונים, והידיים אמנם הורמו בצייתנות, אבל בלא מעט לאות. "תשאירו את הידיים באוויר: עכשיו אנחנו דורשים דיור ציבורי", ניסה השתדלן והידיים נותרו באוויר, באותה לאות אוטומטית, והפנים נותרו בהבעתם המשועממת והשאננה. בינות למפגינים היו שסבבו עם כוסות קפה בידיהם, במקום שלטי המחאה של ההפגנות הקודמות. קוקטייל פארטי של המחאה, מסיבת סיום לקיץ אחד של אושר (וזעם).

כשהחלה העצרת עוד נותר השלט הענקי שקרא להגדלת התקציב המדינה מבויש ושמוט מהרוח שקרעה אותו ממקומו, ומתחתיו נתגלה שלט אחר, זה שמברך את משתתפי מרוץ הלילה של תל אביב שעתיד להתקיים בקרוב. רק בעיצומה של ההפגנה טיפס מישהו אל-על, הצליח להחזיר את השלט על כנו, והכיכר שוב דרשה את הגדלת התקציב. תנוח דעתה של הממשלה: גם התקציב לא ישתנה בקרוב, ודאי לא בעקבות ההפגנה הזאת. גם הסאונד טרק שליווה את תחילת ההפגנה היה שונה אמש לבלי היכר: את שירי המחאה של ג'ון באאז מאחת ההפגנות הקודמות החליפה מוסיקת פופ סתמית, כמעט מוסיקת מעליות, ששיאה: "סאמר אין דה סיטי", קיץ בעיר של ג'ו קוקר. הו, הקיץ שהיה בעיר, הו, הקיץ, שחלף-הלך לו. להתראות בעצרת ה"מחאה" במוצאי השבת הבאה: העצרת ה-16 לזכר הירצחו של יצחק רבין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו