בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדרפור לתל אביב בסיוע הצלב האדום

מ' ברח מהתופת בסודן בהיותו בן תשע בלבד. שמונה שנים לא ראה את בני משפחתו. שלשום קיבל מ', היום בן 17, מכתב מאביו

8תגובות

בידיים רועדות ולא לגמרי מאמינות, פתח שלשום מ' את המעטפה שחיכה לה שמונה שנים. בתוכה המתין סימן חיים ראשון מההורים שהשאיר מאחור בחבל דרפור, כשהיה בן תשע בלבד. את הדרך ממולדתו ללוב ומשם למצרים ואז לישראל עבר לבד, בלי איש מבני משפחתו. בפעם האחרונה ששמע מאמו ומאביו הודיע להם שהוא מתחיל את המסע לישראל. מאז לא ידע מה עלה בגורלם ובגורל שמונה אחיו ואחיותיו, והם לא ידעו אם הגיע ליעדו.

לפני כחצי שנה הגיע מ' מיוזמתו למשרדי הצלב האדום בישראל וביקש את עזרתם באיתור המשפחה, במסגרת השירות שנותן הארגון ביצירת קשר עם מדינות ללא יחסים דיפלומטיים עם ישראל ועם אזורים שיש בהם קונפליקט צבאי. חצי שנה ערכו נציגי הארגון הבינלאומי חיפושים בסודן, בניסיון לאתר את הוריו, במבצע שפעמים רבות נכשל, לנוכח המצב בחבל דרפור.

שלשום חנה במפתיע ג'יפ של הצלב האדום מחוץ לגימנסיה הרצליה בתל אביב. "קיבלנו תשובה מסודן, אבא שלך כתב לך מכתב", בישרה בהתרגשות אנה ריבקין, הממונה על איתור בארץ מטעם הארגון. מ', היום בן 17, נקרא לחדר מנהל בית הספר, שבו החל ללמוד בסך הכל לפני שבועיים. את המכתב שקיבל מהבית בשפה הערבית, התקשה לקרוא ונאלץ להיעזר במורה לערבית. "אני רוצה לשמוע מה שלומך ומה מצבך בימים אלו, אני שולח לך את הדברים, ילד שלי". בהמשך מספר אביו כי כל בני המשפחה בריאים ושלמים וכי הם מקווים לעזוב בהקדם את האזור שבו הם מתגוררים ומבקש מבנו לעדכן אותו על מצבו.

דניאל בר און

"אני רוצה לקבל תמונות שלהם", קרא מ' לעבר אנשי הצלב האדום. ההתרגשות שהציפה את מ' החזירה אותו לאותה בריחה שנמשכה שנים, עד שהגיע לישראל לפני שלוש שנים וחצי: "אני זוכר שחיילים סודנים נכנסו לכפר שלנו, שרפו אותו והרגו הרבה מאוד אנשים. ההורים שלי ואני הצלחנו לברוח לכפר לא רחוק לשבוע-שבועיים, אבל אז הגיעו גם לשם החיילים. המבוגרים דאגו מאוד לילדים ואמרו שאם יתפסו אותם, יהרגו אותם כדי שלא יגדלו".

בשלב הזה, הציעו הוריו של מ' שיברח מדרפור. "כשהגעתי כבר למצרים פגשתי עוד חבר'ה מאריתריאה ומדרום סודן. הגענו לכפרי הבדואים ושילמנו כסף כדי שיעבירו אותנו את הגבול. כשהתקרבנו לגבול, ירו עלינו חיילים מצרים משני הצדדים והיינו חייבים לברוח בין היריות. בשלב כלשהו צעקו לנו בערבית לעצור, חשבנו שאנחנו עדיין במצרים, ושזה הסוף שלנו, אבל אז החיילים התחילו לירות באוויר. נשכבנו על הרצפה, זה היה צה"ל, עצרו אותנו ולקחו אותנו לכלא קציעות".

אחרי שלושה שבועות, שוחרר מ' ממעצר וניסה לפנות לנציגי האו"ם, כדי לזכות בהכרה כפליט. "עמדתי בתחנה המרכזית בבאר שבע ואמרתי לבחורה שראיתי שם שאני צריך להגיע לעיר שקוראים לה תל אביב. לא היה לי כלום והיא נתנה לי את מחיר הכרטיס". כשהגיע לתל אביב, מצא מחסה במקלט בו התגוררו עוד יוצאי דרפור. "גרתי במקלטים במשך שנה, עד שהסכימו להכניס אותי לפנימייה של משרד החינוך בנס ציונה".

לפני שבועיים עזב מ' את הפנימייה ועלה מיוזמתו לכיתה י' בתיכון התל אביבי, "כי החלום שלי זה תעודת בגרות". בלי משפחה וללא כל סיוע מהרשויות, מספר מ' כי הוא מתגורר אצל מתנדבים בעמותה המסייעת לפליטים. התעודה היחידה שברשותו היא כרטיס תלמיד. "אף אחת מהרשויות לא אחראית עליו", מספר מנהל בית הספר, זאב דגני, "בשבוע הבא נגייס כאן תרומות, לפחות השגנו הסדר לסנדוויץ' בהפסקות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו