טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בחזרה לימים שעוד ראו נשים בירושלים

ההחמרה בהדרת הנשים מהמרחב הציבורי הפכה לנורמה. אם בעבר הוסתרו נשים "לא צנועות", היום מעלימים כל זכר - וגם חרדים מודים: זה עבר כל גבול

תגובות

באחד מימי הפיגועים באוטובוסים בירושלים, בשלהי שנות ה-90, התקשר העסקן החרדי, הרב משה רז'מינסקי, אל זאב אברמסון, אז מנכ"ל פוסטר מדיה. "מוישה, מה שלומך?", שאל אברמסון את מי שכונה בקהילה החרדית "יו"ר הוועדה הארצית למניעת פרסומי שחץ ותועבה בארץ הקודש". לאברמסון היתה מערכת יחסים ארוכה וסבוכה עם האיש שמלחמתו בפרסומי נשים חשופות היתה לחם חוקו, והוא ידע שטלפון ממנו לא מבשר טובות. אבל ביום שהארץ רעשה ומניין ההרוגים עלה משעה לשעה, הוא חשב לתומו שזו שעת רצון. "איום ונורא", ענה האיש. "פיגוע איום", הסכים אברמסון. "לא. איום ונורא הפוסטר עם הכתף החשופה", העמיד אותו רז'מינסקי על טעותו.

"המאבק על הפרסום בירושלים הגיע תמיד לפסים אישיים", נזכר השבוע אברמסון, שהיה בשנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000 זכיין לוחות הפרסום בתחנות האוטובוס בירושלים. "ההתמודדות עם החרדים תפסה חלק גדול מזמני", הוא מספר. "הדינמיקה היתה כזו: הם היו דורשים להסיר פרסומות שנראו בעיניהם תועבה - בדרך כלל נשים עם מחשוף או כתף חשופה - ואנחנו חשבנו שזו חוצפה. ברוב המקרים אנחנו והלקוחות התעקשנו להשאיר את הפרסום המקורי".

אבל הדינמיקה החמירה משנה לשנה, אומר אברמסון. באחד המקרים, החרדים התאנו לפוסטר שהכריז על העונה החדשה של תיאטרון הבימה. "מה שהפריע לחרדים זה ששלמה בראבא נגע בשתי אצבעות בכתף של גילה אלמגור", הוא אומר. החרדים לא ויתרו. האצבעות הושחרו והבימה נאלצו להתקפל.

ליבק אלכס

המאבק גבה מאברמסון גם מחיר אישי. ב-1997, לאחר שקיבל איומים מרז'מינסקי ולפיהם החרדים ישרפו את כל תחנות האוטובוס ויפגעו בו באופן אישי, אם לא יסיר את הפוסטרים - התלונן אברמסון במשטרה. באותה השנה עברה המערכה לאולמה של השופטת נירה לידסקי בבית משפט השלום בתל אביב: רז'מינסקי הואשם בסחיטה באיומים, נקנס ונידון למאסר על תנאי. אבל האיומים, טוען אברמסון, המשיכו לבוא ממקורות חרדיים אחרים.

השבוע השתאה אברמסון למראה הקלות שבה חברת כנען, זכיינית הפרסום באוטובוסים בירושלים - חברה בבעלות פרטית - ולא החרדים - דרשה ממרכז ההשתלות אד"י להסיר נשים מפוסטרים שנועדו לעודד חתימה על כרטיס תורם. לא פחות הוא התקשה להאמין לכניעה של אד"י לדרישה זו, בלי ויכוח. "הזמנים השתנו, והחברות התקרנפו", אמר.

המפרסמים משתפים פעולה

מתוך אוסף פוסטר מדיה

בשנים האחרונות החמירה הדרת הנשים מהמרחב הציבורי בירושלים והפכה לנורמה מקוממת. לא מדובר עוד בהסתרה של נשים לא צנועות, אלא בהעלמת כל זכר למין הנשי משלטי החוצות. ההדרה הזו מצטרפת לתופעות אחרות המפלות ופוגעות בנשים כמו הפעלה של קווי אוטובוס "מהדרין", שבהם נדחקות נשים למושב האחורי, או הדרישה להפרדה בחגים ברחוב המרכזי של שכונת מאה שערים - וכן למרחבים אחרים כמו צה"ל באיסור על שירת הנשים.

בשונה מבעבר, כיום נראה שהחברות המסחריות משתפות פעולה עם תופעה זו, ולא עומדות בפרץ. ואולם, תושבים ירושלמים ואנשי פרסום ותיקים מספרים על תהליך זוחל של כניעה מתמשכת לקבוצה קיצונית של חרדים, שדרישותיה בלתי הגיוניות בעליל. "בתקופתי בירושלים המאבק היה לגבי צניעות ומידת החשיפה של נשים", אומר אברמסון. "אנחנו פרסמנו הכל - בגדי ים של גוטקס, פלפל. כל המותגים. החרדים בכלל לא העלו בדעתם לדרוש שלא יהיו נשים".

לדבריו, הלחץ הלך וגבר עם השנים, ולא תמיד היה ישיר. "החרדים ממילא לא קנו בגוטקס או קסטרו באותן שנים. הם השתמשו בחרם צרכני. הם פנו לתנובה ואמרו למנכ"ל: ‘אתם מפרסמים בפוסטר מדיה, נזרוק אתכם מהמדפים אם לא תפסיקו את הפרסום'".

שחר אילן, סמנכ"ל הסברה בעמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון, ירושלמי ותיק ועיתונאי, טוען שההדרה של נשים החלה כבר בשנות ה-80, כאשר הופיעו בתחנות האוטובוסים מודעות שהציגו נשים בבגדי ים. "אחרי כמה שנים החל גל השחתה של מודעות אלה והחברות הבינו שהן לא עוברות בירושלים", הוא אומר. לדבריו, היתה זו תגובה חרדית טיפוסית לתופעה חדשה במרחב, בעוד שהפרדה באוטובוסים וברחובות היא ביטוי להקצנה.

יהודה משי זהב, שהיה קמב"ץ העדה החרדית באותן שנים, מספר בנוסטלגיה על שליחת גייסות והצתת תחנות אוטובוס. לדבריו, החרדים מעולם לא הסתפקו רק בחזות השכונות שלהם, כי "לא הסכמנו שירושלים תהפוך לעיר ככל הערים. זו עיר הקודש. ולכן, כשהחלו בפרסום התועבה, זה היה ברור שנפעל נגדו". אבל גם אדם עם דעות קיצוניות כמשי זהב, מעולם לא חלם על שלב ההקצנה הנוכחית, שבו הנורמה בעיתוני המודיע ויתד נאמן תשלוט ברחוב. לדבריו, גם ההפרדה וגם האיסור על תמונות הנשים, הם "מעשים של אנשים משועממים שאין להם מה לעשות".

"שיקולים מסחריים לגמרי"

אוהד גיבלי, מנהל השיווק של חברת כנען, סופג את האש המופנית לעבר החברה, מאז שהתברר כי במודעות אד"י בירושלים מוצגים רק גברים. הוא בן 33, והיה רק ילד כשהחלו המאבקים בירושלים על פרסום החוצות. את הכלל שאומר שאסור להציג נשים במודעות הוא קיבל בירושה כשנכנס למקצוע, ולדבריו, השיקולים שמובילים להחלטה אם לציית לדרישה הם "פרגמטיים ומסחריים לגמרי".

"זה לא נובע מתוך איסור רשמי, אלא מתוך ידיעה שהציבור החרדי הקיצוני ייקח את החוק לידים ומה שלא נראה לו הוא ישחית", הוא אומר. "לאף חברת מדיה אין את היכולת להתמודד עם השחתה של אוטובוסים. אנחנו יודעים שאם נתעקש, הקמפיין לא ישיג את המטרה והכסף המושקע יירד לטמיון".

נכון להיום, אומר גיבלי, האיסור לפרסם תמונות נשים תקף גם לגבי תמונות של ילדות - ואפילו איורים של ילדות ונשים. במקצת המקרים, החברה למדה "בדרך הקשה", כדבריו, מה נכון ומה לא.

כך למשל בקמפיין לתרופה שהיה עליה איור של ילדה, וחמור יותר - בקמפיין קודם של אד"י, לפני כשלוש שנים, שבו נראו אמא עם בנה התינוק שהיה זקוק להשתלה. בשני המקרים הכרזות הושחתו. "חשבנו שהנושא אנושי ממדרגה ראשונה וזה יעבור בסדר", הוא נזכר, "אבל ראינו את ההשחתות והבנו שהם לא מבחינים בין מקרה חירום של ילד הזקוק להשתלה לקמפיינים מסחריים".

למפרסמים אין ציפייה שהמשטרה תמנע את ההשחתה. "המשטרה לא נמצאת באזורים חרדיים", אומר גיבלי. "אנחנו ריאליים. הציבור החרדי לוקח את החוק לידיים, ואפילו אם נשלח כמה פקחים לא נוכל למנוע את ההשחתה".

גיבלי מודה כי הוא חש שעם הזמן החרדים הולכים ומחמירים, אבל מקבל כעובדת החיים ש"בהתאם לכך אחנו צריכים להתנהג. זו הדרך. כי ברגע שנלך נגדם בסופו של דבר ניפגע".

"פעם הכל היה נורמלי"

גם הפרסומאי הוותיק אורי פרידן, שמלווה במשך שנים את המותג קסטרו, זוכר תקופות אחרות: "פעם הכל היה נורמלי. פרסמנו את כל המותגים, גם מותגי אופנה. אבל זה כבר שייך להיסטוריה". הוא הסביר, עם זאת, כי צנזורה קיימת גם בערים אחרות: "גם בתל אביב הפרסום מוגבל - על ידי העירייה", פרסומת בה נראים גבר ואשה מחזיקים ידיים ואוכלים גבינה ככל הנראה תיפסל, בגלל המגע. "זה לא יעבור", הוא אומר.

מי שתרם במידה רבה להחמרה בכל הנוגע לנראות של נשים במרחב הציבורי הוא מעצב האופנה גדעון אוברזון. ב-1987 נפרשו תמונותיה של הדוגמנית פזית כהן כורעת על החוף בבגד ים בעיצובו, בעל מפתח גבוה מאוד ברגליים. בתוך שלושה ימים השחיתו החרדים את הפוסטר שנתלה בכביש גהה, ליד בני ברק. "מלכתחילה לא פרסמנו בירושלים כי ידענו שבירושלים יותר מוגבלים", מסביר אוברזון. "וחוץ מזה, לא היו שם כלל שלטי חוצות ואנחנו רצינו לפרסם בגדול".

בעקבות השערוריה יצא חוק עזר עירוני כלל ארצי שאסר להציג נשים בבגדי ים. אוברזון טוען שהמרחב הישראלי הוא "פוריטני מדי", ולכן הפסיק לפרסם בכלל בחוצות. חוק העזר מכתיב כי הזכיין יתחייב כבר שבשלב המכרז שלא לאפשר פרסום שיש בו כדי לפגוע ברגשות האוכלוסייה. בירושלים יש פרשנות מרחיקת לכת ביחס לתקנה. כיום למעשה כל פרסומאי צריך להעביר את הפרסומים לעירייה לאישור. "לא כתוב במכרז שמדובר ברגשות האוכלוסייה החרדית, אבל לרוב מדובר בזה", אמר אורי נצר מחברת רפיד, הזכיינית של פרסום החוצות בירושלים.

פרידן סבור שהדרת הנשים מהפרסום מסמלת את חורבנה של ירושלים כעיר בישראל. "לא פלא שהמעמד הבינוני, צעירים חילונים נוטשים את ירושלים. מה שנשאר מהעיר המקסימה שהיתה צריכה להיות עיר מפוארת, הוא עוולה ושיממון ודיכוי האשה". גם פרידן, כמו גיבלי, סבור שמדובר בבעיה חברתית החורגת מהעניין המקומי בירושלים. הוא מזהיר שאם הפרץ לא ייבלם - ההדרה תגיע גם לעיר החופשית, תל אביב.

דרישה לבטל את הצנזורה העירונית

החילוניים בירושלים דורשים לבטל ועדת היסטורית, הבוחנת מודעות פרסום שעלולות לפגוע ברגשות הציבור. הוועדה, שהוקמה בימיו של אהוד אולמרט כראש העיר, כוללת כיום שלושה חברי מועצה מהקואליציה העירונית. שניים מהם חרדים - יוסף לוק מיהדות התורה ואלי שמחיוף מש"ס - ואחד הוא חילוני: יוסף (פפה) אללו מסיעת מרצ.

בעירייה מדגישים כי לוועדה אין כל סמכות לפסול מודעות והסמכות בכל מקרה מסורה לסגן ראש העיר. עוד מצביעים בעירייה על כך שבשנים האחרונות נפסלה רק מודעה אחת - שהכילה את המילה "תחת".

ואולם, בימים האחרונים נדרש מפרסם לשנות מודעה, הפעם משיקולים אחרים. המודעה המדוברת היא של ארגון הרבנים צהר, שתקפה בחריפות את שר הדתות יעקב מרגי, בשל החלטתו (ששונתה בינתיים) לבטל את הסדר הנישואין של רבני הארגון. בין היתר נכתב במודעה "מרגי יביא שמד" - ניסוח שעורר את חמתם של חברי הוועדה החרדים. עקבות הביקורת מצד העירייה הסכימו בצהר לשנות את הנוסח ל"מרגי תהיה יהודי".

בעקבות פרשת המודעה, דרש אללו מראש העיר לבטל את הוועדה. "אסור לנו לאפשר לחרדים לקבוע את חזות העיר", כתב. לטענתו, גם אם הוועדה לא פוסלת פרסומים, עצם קיומה מגביר את תופעת הצנזורה העצמית של המפרסמים. במחנה החילוני יש מי שתוקף את אללו עצמו, על כך שהסכים להיות שותף לוועדה שכזו. "מאכזב לגלות שנציג הציבור הפלורליסטי היה שותף בוועדה שעסקה בצניעות בפרסומי חוצות", אמר יוסי סעידוב, פעיל בתנועת "ירושלמים" שמובילה את הקמפיין להשבת הנשים למודעות. אללו טוען שחשב שהוועדה בוטלה זה מכבר, שכן במשך תקופה ארוכה לא קיבל מודעות לאישור.

שמחיוף מסר בתגובה כי לא מדובר בוועדה אלא בצוות התייעצות שנועד כדי להגביר את הרגישות לפרסומים העלולים לפגוע בתושבים. "עד היום לא היה מפרסם אחד שבא בטענות, אנחנו לא קיצוניים", אמר.

מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "לחברי ועדת המשנה לשילוט אין כל סמכויות החלטה באשר לפרסום שלטים בעיר. תפקידה היחיד הוא להציף רגישויות שונות באם קיימות כדי שיובאו לדיון. הסמכות לאישור השלטים נתונה אך ורק בידי מ"מ ראש העיר קובי כחלון שהוא כידוע אינו חרדי. כחלון מכריע בכל מקרה בו אין תמימות דעים מלאה בין כל חברי הוועדה. יש לציין כי העירייה לא פסלה את השלט של צהר, אלא המליצה בלבד שלא לעשות שימוש במילה ‘שמד' ואנשי צהר הסכימו עם ההמלצה".

ניר חסון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות