בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בית המשפט העליון פסק לחלק משפחה ירושלמית

משפחת עטון גרה בשכונת ואדי חומוס, שחלקה נבנה מחוץ לשטח המוניציפלי של י-ם. לכן, התאומים אינם ממלאים את התנאי לתושבות קבע

45תגובות

"איבדתי תקווה", אומר אחמד עבד אל-חאפז עטון, אבי התאומים מוחמד ומחמוד מוואדי חומוס שבצור באהר. "הילדים שלי הם כמו אוויר", הוא אומר, "לא פה ולא שם".

מ-2008 נאבק עטון בבתי המשפט כדי שהתאומים יזכו למעמד של תושבי קבע בישראל, אולם מעט התקווה שנותרה לו התפוגגה בפסק הדין של בית המשפט העליון, שבו נחלקו דעותיהם של הנשיאה הפורשת דורית ביניש לנשיא המיועד אשר גרוניס. בראיון אתו אתמול אמר עטון: "עכשיו הילדים שלי יחיו בכלא בתוך הבית. הם לא יוכלו לצאת מהבית, לא יוכלו ללמוד, לא לעבוד, לא להתחתן. כבר עדיף שיישבו בכלא".

התיק שהביא למחלוקת ייחודי בנסיבותיו. לעטון שתי נשים; הודה, אחת מהן, נולדה בבית לחם ורשומה במרשם האוכלוסין הפלסטיני. להודה ולאחמד ארבעה ילדים. שניים קיבלו מעמד תושבות ממשרד הפנים - מעמד שנטען אחר כך שניתן "בטעות" - ואילו התאומים נותרו ללא מעמד.

מיכל פתאל

כיוון שהמשפחה גרה בשכונת ואדי חומוס, שחלקה נבנה מחוץ לשטחה המוניציפלי של ירושלים, התאומים אינם ממלאים את התנאי לתושבות קבע לפי משרד הפנים. לפי התנאי, מרכז חייהם של בני המשפחה חייב להיות בתחומי ישראל. כל זאת למרות שבית המשפחה בצדה הישראלי של גדר ההפרדה.

לפני פסיקת העליון קבע שופט המחוזי בירושלים נעם סולברג שתכלית התקנה שקובעת מתן מעמד היא להעניק לילד מעמד זהה לזה של הוריו, כדי שיוכל לחיות עמם מבלי שייאלצו להעתיק את מקום מגוריהם. מאחר שהתאומים גרים עם הוריהם מחוץ לישראל, אין לפיכך הצדקה להעניק להם מעמד. ביניש, שנותרה בדעת מיעוט מול גרוניס והשופט בדימוס אדמונד לוי, סברה כי לא ייתכן פיצול שכזה בתוך משפחה.

בשנתיים וחצי האחרונות חיו מוחמד ומחמוד בבית אחיהם החורג בצור באהר, שנמצא בשטח ירושלים, כדי לנסות לשכנע את משרד הפנים שהם מקיימים את התנאי לתושבות. בבית המשפחה ביקרו האחים אחת לשבוע. הודה מודאגת מזה שהמשטרה או הצבא יבקשו מהתאומים להזדהות: "לפעמים חיילים דופקים על הדלת ומחפשים פה פועלי בניין שמתחבאים. למה אני צריכה להחביא את הילדים?".

היא חוותה את אותו פחד לפני כחצי שנה, כשבבדיקה אקראית בירושלים נדרשה להציג מסמך מזהה וכשהתברר שהיא תושבת הרשות, הועברה לבית לחם. אחרי כמה ימים חזרה. היא לא רוצה שהילדים שלה יחיו באותו פחד.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק שלכם

בינתיים הם הולכים לבית הספר בצור באהר ורשומים בעזרת מספר הזהות של אביהם. מנהל בית הספר, סיפר אתמול עטון, הסכים להכניס אותם ללימודים לאחר שהבין שהם מנהלים מאבק משפטי שיוביל להכרה בהם. עכשיו, חושש עטון, המשך הלימודים בספק.

הודה חוששת שכשיצטרכו לגשת למבחני הבגרות של הרשות הפלסטינית לא יוכלו להיבחן כי הם חסרי זהות באופן רשמי. כשאחד מהתאומים נזקק לרופא, בהיעדר ביטוח בריאות הוא נלקח למרפאה בבית החולים אל-מוקסד במזרח העיר או לרופא פרטי.

אחמד אומר שהוא פוחד בכל פעם שהילדים מסתובבים בכפר. בכל רגע יכולים לעצור אותם ולדרוש מהם להזדהות. בגלל זה הוא לא נוסע אתם לישראל. הפעם הראשונה והאחרונה שהתאומים ראו ים היתה לפני כשנה, בטיול מטעם בית הספר.

עו"ד נועה דיאמונד, שמלווה את המשפחה מטעם המוקד להגנת הפרט, אמרה אתמול שפסק הדין הותיר שני ילדים ילידי ירושלים משוללים מעמד בעולם כולו. דיאמונד אמרה כי החשש מהשלכות קבלת הערעור, שיביא כביכול לגל בקשות דומות, אינו מבוסס שכן המקרה של ואדי חומוס ייחודי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו