בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ש"סניק, ראפר ופילוסוף בחגיגות הסכם ז'נווה

למה נסעתי לאירוע הזה? כמו רוב הנוסעים, אני מניח שהרבה מזה היה בגלל הטיסה במחלקת עסקים והשוקולדים לצד המיטה במלון

22תגובות

החגיגות בשווייץ לציון שמונה שנים ליוזמת ז'נווה היו מדכאות. נראה שלאף אחד אין היום כוח להסכמים האלה, שכאילו לא שייכים לעידננו. אירועי הקיץ הראו שהאנרגיה נמצאת במקומות אחרים, החברתיים, ושאופנת המדינה הדו-לאומית תופסת תאוצה. את הטקס שהתקיים השבוע באוניברסיטת ז'נווה, שבו ניסו כולם להגיד על הבמה מלים מעודדות על שלום ותקווה, סיכם תומך גדול ביוזמה, ראש העיר ראשון לציון דב צור, ב"סתם עשינו הצגות, זה היה אירוע בלי תובנות". יוזמת ז'נווה אמנם הפסידה, עייפה ומרוטה, אבל גם ניצחה. נתניהו דיבר על שתי מדינות לשני עמים. אולי יום אחד יילך על זה בכנות, הרי אין אופציות אחרות על השולחן.

למה נסעתי לאירוע ציון שמונה שנים להסכם ז'נווה? כמו רוב הנוסעים, אני מניח שהרבה מזה היה בגלל הטיסה במחלקה ראשונה בחברת התעופה "סוויס" והשהות בחדר במלון קמפינסקי, שמשני צדי המיטה בו מונחים שוקולדים קטנים.

אתי באו כ-20 ישראלים ופלסטינים, החל בח"כ יצחק וקנין מש"ס ועד הראפר שאנן סטריט מלהקת הדג נחש; מראש העיר ראשון לציון הפעלתן (שהתעקש שיש בעירו פיורד) ועד ראש העיר בית סחור (שהתעקש שאלמלא בית סחור, ישו לא היה מתפרסם). תוסיפו לפונדו הזה את ברנאר אנרי-לוי וזה ייראה כמו בדיחה על רב, ראפר ופילוסוף בחולצה פתוחה שנוסעים לשווייץ.

לחצו לייק וקבלו את מיטב כתבות "הארץ" אליכם לפייסבוק

לנוכח השעה, ניסו נושאי הנאומים לקחת קצת אבק כוכבים מהמחאה החברתית. גם במצבה המוקפא של המחאה, כולם מנסים לקחת ממנה איזה רמץ. חבר חובב יידיש רצה שאסייע לארגן רב-שיח על יידיש והמחאה החברתית. אבל הדיונים המנומנמים והעקרים בקומת הכנסים של מלון קמפינסקי היו רחוקים מאוד מהדיבורים מלאי הזיעה והתשוקה ברוטשילד. הייתי מחליף את כל הנאומים והדיונים בכנס בצעקה אחת של נער ברוטשילד על משהו שהוא לא ממש מבין בו.

האמת היא שגם אנשי יוזמת ז'נווה הסתייגו מהתנאים הטובים של המשלחת, והסבירו שהדבר קשור לשווייצים, שמימנו את המשלחת כדי לחגוג את פרישת סנדקית היוזמה, נשיאת שווייץ מישלין קאלמי-ריי, מהנשיאות. "זה נורא", אמר לי מנכ"ל היוזמה, גדי בלטיאנסקי, על הבחירה במלון הזה, וסיפר שבמפגשים בירדן נתן הוראה לבחור בכל מלון חוץ ממלון של הרשת המפוארת הזאת. אנשים במשלחת ביקשו מחבר שהעלה לפייסבוק תמונות של הפאר לנסות לסנן את העניין.

יש כאן כמובן צביעות מסוימת שלי: נהניתי מארוחת הבוקר מול האגם, נהניתי מהכורסה במטוס שהפכה בלחיצה על כפתור למיטה, הייתי מרוצה מאוד מהכרית. זה לא בא על חשבון אף ישראלי או פלסטיני. נסיעתי היתה על חשבון המארחים. אבל כשראיתי את חבר המשלחת, ראש עיריית חולון מוטי ששון, ידעתי שהוא ישן על הכרית הזאת כשלא ברור איפה ישנים עכשיו בגשם אנשי המאהלים של ג'סי כהן בחולון.

נזכרתי בלילה הלח שעמדתי בג'סי כהן, לפני נשים חסרות תקווה שהרגישו לשנייה תקווה ואהבה. אשה אחת סיפרה לי על השנים הארוכות שהיא מחכה לדיור ציבורי ושהרשימה לא זזה כי אף אחד לא מת ומפנה לה מקום. אני לא זוכר את שם האשה, במיוחד עכשיו במלון קמפינסקי. והנה, ראש העיר שקשור בעיניהם לפינוי המבנים על ידי כוח משטרתי ענק, יושב בצד שלי, הצד הישראלי, בשולחן. גם אם הוא ראש עיר שעשה רבות למען התרבות בחולון, למה שלא אעבור לצד השני, הפלסטיני?

נציג המאבק היה ידידי שלמה קראוס, שניסה להביא לשווייץ משהו מהשפה של רוטשילד. אבל אמירות שלו, שאין הבדל בין ימין ושמאל ושצריך לפתוח את ההגדרות מחדש, לא ממש עבדו באולמות הרחבים עם הנברשות. קראוס רק עורר כעס אצל אנשי השלום הוותיקים. דוד גלס, המקורב לעובדיה יוסף, שהסביר שכדי להבין את נתניהו צריך להביא מומחים לחקר הנפש (ועורר את כעסו של ראש עיריית חולון), לא ממש הבין מה קראוס רוצה. אם יש לי עצה לאנשי המאבק החברתי, העצה היא להתרחק מכנסים בינלאומיים כאלה, למרות הפנקייק בבוקר ושני סוגי הסבון לידיים בשירותים. החיבוק החמים הזה מסוכן יותר מטרכטנברג.

אבל חשוב לזכור שיוזמת ז'נווה היתה קרן של אור בתקופה חשוכה מאין כמוה. איני מקנא בעושים במלאכה הזאת, אלה שמפגישים ראשי ערים משני הצדדים, להיכרות ראשונה לפעמים. אבל בשווייץ לא היתה לי שיחה אמיתית עם אף פלסטיני. היתה רק החלפת דברים על איך שהיום לא מתקדם.

הישראלים נסעו משדה התעופה באוטובוס אחד, הפלסטינים באוטובוס אחר, איכשהו בגלל שהפלסטינים מעשנים. בזמן הכנס, כל צד התבצר בקלישאות שלו וניסה לדכדך את הצד השני, בהצלחה רבה. רק יומיים לפני הנסיעה טיילתי עם חבר פלסטיני בירושלים העתיקה ובעיר המערבית. פשוט סימסתי ונפגשנו. והנה, כששולחים אותנו למקום כל כך רחוק ומבזבזים כל כך הרבה דלק, כאשר העמים יושבים במרחק שעה וחצי נסיעה באוטובוס זה מזה, אנחנו מדברים בקלישאות מול המתווכים השווייצים, שמהנהנים בנימוס.

היו רגעים כמה נעימים. הנשים הפלסטיניות התעניינו מאוד לדעת מה יש בתוך התפילין, וח"כ וקנין מש"ס, שהפתיע לטובה במסע (וגם הסכים להחליף אתי מקום במטוס), פתר את תעלומה. אחד המשתתפים הישראלים התבדח אחר כך, שבזמן התפילה מתנדנדים כי מאבדים את שיווי המשקל בזמן הברית המילה. המשתתפות הפלסטיניות התאהבו בבדיחה הזאת וסיפרו אותה לכל מי שיכלו, כולל יוסי ביילין, שנאלץ לצחוק בלבביות.

"יוזמת ז'נווה עשתה בהתחלה טעות במיתוג", מודה היום בלטיאנסקי. "היו שם ביילין, אברום בורג - שמאל אשכנזי. אבל המיתוג הזה מאחורינו. אני רוצה להעביר את הסכם ז'נווה לירוחם. מתסכל אותי שהיום ח"כים מש"ס וראשי ערים ישראלים בחדרה ובדימונה, כולם מסכימים, וכלום לא קורה".

לפני הטקס החגיגי, בחדר צנוע באוניברסיטה, המתנו לנשיאת שווייץ הפורשת כדי לשוחח אתה. היא נכנסה בבגד שחור נוצץ. על כיסאות בית ספר ישבו ביילין ויאסר עבד רבו, כשני תלמידים, החברים הכי טובים והכי מבריקים בכיתה, שהנה עולים היום לכיתה ח'. ביילין תמיד נראה כמו הילד השובב של הפוליטיקה הישראלית. כמו אצל דן מרידור, השיער שלו תמיד העיד על תכליתיות. עכשיו הוא מכסיף ועם רגל אחת בעסקים. למרות השהות הרבה בקוקטיילים והדיבור באנגלית, יש לו מבטא מזרח אירופי, ששם אותו בתקופה של גולדה או פרס. דוד גלס שהחמיא לנשיאת שווייץ על כך שהיא פורשת, אומר שבישראל וברשות הפלסטינית אף אחד לא עוזב את הכיסא. "אתה מתכוון לפרס?", מתבדח יאסר עבד רבו. כדורה פארס, שמדבר עברית מעולה אחרי שישב בכלא הישראלי שבע שנים, שואל שאלה ארוכה באנגלית. יאסר עבד רבו הכריזמטי אומר בצחוק, אולי בעצב, "כשהתחילה יוזמת ז'נווה, כדורה ידע שתי מלים באנגלית. עכשיו הוא כבר יכול להרצות".

בזמן נאומי הטקס הלכתי לשירותים באוניברסיטה, ועל האסלה הלבנה השווייצית כתב סטודנט "ישראל = שטן". זה אמר אולי יותר מכל הנאומים על הבמה, שהאזנתי להם באוזניות. זה מסמן שאם הסכם שלום לא ייסגר במהירות, מצב ישראל לא יהיה מזהיר.

בסוף הטקס הגדול, מול נשיאת שווייץ הפורשת, העניק לה יאסר עבד רבו עוד עתיק מטעם הפלסטינים, והסביר שזהו אבי הגיטרה. ביילין, בהומור מוזר, העניק לה שעון, מודע לכך שמשונה לתת לשווייצים שעון. הוא הסביר זאת בכך שממילא אסור לקחת מתנות אחרי הפרישה, ועל השעון לא יהיה לה קשה לוותר. כזה הוא ביילין, לטוב ולרע: חושב צעד אחד יותר מדי קדימה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו