בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השחזור של כ"ט בנובמבר: באמריקה עושים זאת טוב יותר. צפו

תלבושות לא מדויקות, נערות מאופרות בבגדי גוף זרחניים ואמהות שמצלמות בסמארטפונים, כך נראה השחזור של כ"ט בנובמבר שנערך בירושלים

5תגובות

באחד הימים ביקר יעקב חגואל בארכיון הציוני בירושלים ועל דרך מקרה ראה "תמונה מדהימה" שצולמה בחצר בית המוסדות הלאומיים. "מול חזית הבניין הקעורה עמדו עשרות יהודים מריעים, הוא מספר, "ראשם מופנה מעלה אל המרפסת הארוכה שהיתה מלאה במנהיגי היישוב היהודי: גולדה מאירסון, דוד בן גוריון, שני הרבנים הראשיים לישראל. חגואל, ראש המחלקה לפעילות בישראל ולמאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית העולמית, הצטמרר מעונג למראה מאות רבות של אנשים צוהלים וחוגגים. "איך שראיתי את התמונה הזאת, ראיתי את השחזור מול העיניים". כך קרה שהשבוע, ב-29 בנובמבר 2011, נערך שחזור של כ"ט בנובמבר 1947, היום שבו הצביע האו"ם בעד החלטה 181 לחלוקת ארץ ישראל וסלל את הדרך להקמת המדינה היהודית. למה דווקא שחזור? "קראתי על שחזורים, אבל לא משם זה בא לי. אני בא מהתחום של הלב והרגש, מהעניין הציוני".

גם אם לא התכוון לכך, האירוע שיזם חגואל מצטרף למסורת מכובדת של שחזור היסטורי על סמך עדויות, זיכרון ופרוטוקולים - reenactment של רגעים היסטוריים בתולדות עמים ולאומים. גם המסורת היהודית כוללת מדי פעם הוראות במה לשחזור אירועים, כמו למשל ההגדה של פסח, לפיה "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ולפי הרמב"ם "להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא, ובהתאם להסב ולאכול דרך חירות.

אבל שחזורים נערכים גם בתקופת חייהם של אלו שהושפעו מהאירוע המקורי, ולפעמים בהשתתפותם: ב-1913, היובל לקרב גטיסברג במלחמת האזרחים האמריקאית, לוחמים משני הצדדים חזרו לזירת הקרב ושחזרו חלק ממנו ככל שהתירה להם זקנתם. בישראל ב-1958, עשור אחרי שהסבו את מוזיאון תל אביב לאולם יאה להכריז בו מדינה, נקראו אוטו וליש, ישראל דימנט ושלמה שיוביץ לבנות מחדש את התפאורה הישנה. בשחזור הטקס בה' באייר תשי"ח, בן גוריון גילם את עצמו.

"כשאנחנו עושים שחזור אנחנו משחקים בהצגה ריאליסטית שמתרחשת במרחב הציבורי, ועניינה אירוע היסטורי או מציאות תקופתית כלשהי", אומר עומר קריגר, המנהל האמנותי של "מתחת להר פסטיבל לאמנות ציבורית חדשה". "אנחנו חוגגים מדומיין פוליטי כלשהו, משתתפים בריטואל של דת חילונית, רוקדים את המיתולוגיה. זה בעצם משהו שאפשר לקרוא לו 'תיאטרון מדינה'. שחזור הוא פרפורמנס של זהות, משחק תפקידים שבו אנחנו מציבים את עצמנו במצב היסטורי אחר, בתוככי קולקטיב שדומה או שונה לזה שאנו חיים בו בהווה, על פי הצורך הפוליטי העכשווי של מארגני השחזור".

מיסות לטיניות באוהלים מהמאה ה-19

קהילות של שחזור היסטורי נוקדני בארצות הברית ובאירופה משגשגות בעשורים האחרונים. הקיץ, למשל, מלאו 150 לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית; לשחזור הקרב הראשון בין הכוחות בא קהל של 25 אלף בני אדם שישנו באוהלי בד מהמאה ה-19, השתתפו במיסות בלטינית והקשיבו למוזיקה תקופתית. סקר של רשות הגנים הלאומיים האמריקאית מגלה שרובם המכריע של משחזרים עושים זאת כדי להנציח את גיבורי המלחמה ולחנך לידיעת ההיסטוריה האמריקאית. "עבור הרבה משחזרי היסטוריה, שחזור אינו 'רק' זיכרון והנצחה אלא האירוע המתמשך עצמו", כותבת רבקה שניידר, חוקרת שחזורים היסטוריים מאוניברסיטת בראון האמריקאית, בספרה החדש Performing Remains: Art and war in times of theatrical Reenactment.

אבל בשנים האחרונות, יותר ויותר אמני במה מצטרפים לניסיון לשחזור העבר, עם מטרות שונות לחלוטין. אם משחזרי הקרבות הלאומיים שאינם שחקנים, מעוניינים לטפח את שימור המיתוס ההיסטורי, הרי שהמשחזרים מעולם האמנות מבקשים לבחון את עצם פעולת השחזור, את ערבוב העבר והווה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

האמנית אירינה בוטאה אמרה השנה בראיון כי "זו לא סתם חזרה על עבר, כי אף פעם אי אפשר באמת לחזור עליו. זה תיווך מחודש של העבר להווה". בעבודתה "אודישנים למהפכה" מ-2006, בוטאה משחזרת קטעים מהתיעוד הטלוויזיוני של המהפכה הרומנית. עבודתה של בוטאה הוצגה בתערוכה "ההיסטוריה תחזור על עצמה" שנערכה ב-KW בברלין ב-2007. בין העבודות שהוצגו שם היה תיעוד של אחד השחזורים המרהיבים של המאה ה-20, "ההסתערות על ארמון החורף" (1920). מאה אלף בני אדם חזו בחוצות פטרוגרד ב-8,000 שחקנים, בבימויו של ניקולאי אווריינוב, ששחזרו את האירועים שהובילו למהפכת אוקטובר, ובשיאם ההסתערות על ארמון החורף של הצאר ניקולאי השני.

"בהסתערות על ארמון החורף היו המוני אנשים אבל לא היה קהל", אומר קריגר, "השתתפו בו מאה אלף בני אדם בתפקיד הפרולטריון, והם גילמו את עצמם כהמון משתחרר. מדובר באנשים שחוזרים לאירוע מכונן בחייהם האישיים והפוליטיים והם חוזרים לשם בגופם, עם הוראות בימוי המבוססות על מה שקרה באמת".

אבל אם לשפוט לפי תגובות הקהל, לא בטוח שהשחזור הצליח. השחקנים מתיאטרון אספקלריא הדתי של חגי לובר הביעו אכזבת-מה מכך שלרובם לא ניתן תפקיד דרמטי. כניצבים עם קופסאות קלקר צבועות כמצלמות ישנות, ובגדים מטולאים שלא בהכרח התאימו לתקופה המשתחזרת, רבים מהם הרגישו שלא ניתן להם די מקום להשפיע על השחזור. "בסוכנות ביקשו ניצבים, אז זה מה שעשינו", אמר לובר בחיוך מריר. התרגשות מהמעמד ניכרה בעיקר ברחל ורבוב שגילמה את דמותה של גולדה. ורבוב סיפרה שכשהתחילה להתכונן לתפקיד, התקשתה למצוא תיעוד של מאיר מדברת בעברית. "ברוב התיעודים שלה היא מדברת באנגלית", הסבירה. לוורבוב נותר לנסות לגשר על פער השפה בין החלוצה האמריקאית שגילמה לצברית שהינה.

"אם ניגשים לשחזור ברשלנות, נוצר סוג של קרנבל יותר מאשר התחברות למיתוס ההיסטורי", אומרת ההיסטוריונית ד"ר איריס רחמימוב מאוניברסיטת תל אביב. "הרי המסר בטקסים לאומיים צריך להיות מאוד ברור, עם ממד הרואי וטראגי, ובשחזור השבוע כל הסיפור גבל בקרנבל עם תפקידים משתנים וחוקים שמופרים. ניסו להתחבר לרגע הספונטני של השמחה, אבל יש בזה משהו מגוחך כי רגע ספונטני לא ניתן לשחזור".

אמיל סלמן

יותר מכך, מדגישה רחמימוב, 'פרץ השמחה' הספונטני גם הוא מיתוס: "אנשים תמיד חשים דברים הרבה יותר מורכבים. לצד השמחה יש מצבור של חששות מהעתיד לבוא, ואני משערת שכך היה גם בכ"ט בנובמבר 1947. אבל הזיכרון ההיסטורי רצה להדגיש את השמחה הלא מתווכת". בן גוריון אכן סיפר, שנים אחרי הכרזת העצמאות, שלא יכול היה לשמוח בכל לבו, שכבר נמלא חרדת המלחמה שבפתח.

קריגר סבור כי "ההסתדרות הציונית שהפיקה את שחזור חגיגות השמחה של כ"ט בנובמבר מעוניינת בהמשך המהפכה הציונית, ונראה שהאמצעי החדש שמצאה הוא פרפורמנס של התעקשות על העבר שכוללת לא רק שירה בציבור אלא גם גילום של תפקידים".

רחמימוב מסכמת כי היא מתקשה להאמין שהשחזור ההיסטורי יתפוס תאוצה כטקס לאומי בישראל. "זה פשוט לא חלק מהתרבות הלאומית שהתפתחה פה", אמרה.

ומי שבכל זאת רוצה לשחזר אירועים ברוח הזמן, יכול לעשות זאת אפילו בטוויטר: הרה-אנאקטמנט הגיע גם לשם, ושם הוא מכונה לרוב "טוויטרנאקטמנט".

ב-2009 הקים מפתח הדרכה וסופר בשם מריון ג'נסן אתר בשם טוויסטורי (www.twHistory.org). במוטו "מי ששוכח את ההיסטוריה נידון לעשות לה רה-טוויט", המשתמשים באתר מאמצים זהויות של דמויות באירועים היסטוריים ומדברים לכאורה מגרונן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו