בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צריף הפמיניסטיות קם לתחייה ברחביה

לפני יותר מ-90 שנה הקימה רחל ינאית בן-צבי את המשתלה העירונית הראשונה בארץ, בצריף פח קטן בשכונת רחביה. המקום, שהפך לחוות הכשרה לנשים חלוצות ועמד איתן נוכח מאבקי הדת הראשונים בירושלים, נותר שומם ב-40 השנים האחרונות. בימים אלה עובר הצריף שיקום מסיבי וחושף את סיפורן של הפמיניסטיות הציוניות

11תגובות

דני סיבוני ואהרון צורדקר, עובדי רשות העתיקות, מתמודדים בשבועות האחרונים עם אתגר יוצא-דופן: הרכבתו מחדש של צריף בן 90 שנה, עשוי עץ ופח. זהו פאזל בלתי אפשרי של קורות מתפוררות, דיקטים אכולים ופיסות פח שבירות. הצריף הוא השריד האחרון למפעל הפמיניסטי, הסוציאליסטי, האקולוגי ומעורר ההשראה של רחל ינאית בן-צבי, ממנהיגות היישוב היהודי לפני קום המדינה ורעייתו של נשיא המדינה השני.

הצריף זכה בזמנו לכינוי "צריף הפרחים", ותפקד כמשתלה העירונית הראשונה בארץ שהוקמה והופעלה על ידי נשים. הוא מילא תפקיד בסיפור הייעור של הרי ירושלים, בהיסטוריה של הגננות בעיר, במאבק למען מקומן של הנשים במפעל הציוני, ואפילו במתח שבין דתיים לחילונים בעיר. עתה מוקם הצריף מחדש ביוזמת יד יצחק בן-צבי במגרש המקורי שלו בשכונת רחביה, כחלק מהקמת הקמפוס החדש של המוסד.

לחצו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

ינאית בן-צבי עלתה ארצה ב-1908. היא היתה סוציאליסטית אדוקה, אך האמינה שאת הסוציאליזם יש להגשים דווקא בלב העיר הבורגנית - ירושלים. "מרגע שהיא באה לירושלים היא דיברה על חקלאות עירונית, ואמרה שמבחינתה העיר צריכה להיות יצרנית ויוצרת", הסבירה חוקרת יד יצחק בן-צבי, נירית שלו-כליפא, שביוזמתה משוקם הצריף. החזון הסוציאליסטי התלכד עם החזון האקולוגי שהקדים את זמנו. "עריית הארץ עמדה לנגד עיני כמראה בלהות", כתבה בן-צבי בקטע המצוטט בספרה של רבקה אלפר, "בנות בעיר", "עלתה יד הכורת על יערות הרי יהודה. מה מאוד ביקשתי לראותך, ירושלים שוב ירוקה, מניבה לנטוע בך עץ, להשיב לך את נטעיך, את רננת חייך".

נשים בנו את הצריף בכוחות עצמן

כדי להגשים את המהפכה הירוקה והסוציאליסטית שלה החלה ינאית בן-צבי בהקמת קבוצות פועלות שיעבדו בחקלאות העירונית. הראשונה, שכונתה "קבוצת עגבנייה", הוקמה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, לאחר שובה של ינאית בן-צבי מלימודי אגרונומיה בצרפת. בתחילת שנות ה-20 היא הקימה משתלה ראשונה בשכונת הבוכרים, שעברה לאחר מכן לרחוב החבשים, ולבסוף הוקמה ב-1924 בשטח שרכשה הקק"ל בקרבת מנזר רסטיבון שברחביה.

אלון רון, יד יצחק בן-צבי

מיקומו של המגרש נחשב כיום ללב לבה של ירושלים, בין יד בן-צבי לבין בניין הסוכנות היהודית, סמוך לגימנסיה העברית ולבית הכנסת הגדול. בתקופת ינאית בן-צבי היה זה מגרש ריק ללא אספקת מים, וינאית בן-צבי פנתה לנשים יהודיות מארצות הברית בניסיון לגייס כספים לחפירת בור מים. "סחתי להן (ביידיש) על השתילים הרכים הנמקים בצמא", כתבה. המכתב ששלחה בנושא הוביל לא רק לגיוס 500 דולר לחפירת הבור, אלא גם להקמתה של ליגת נשים - גוף ציוני של נשים שמימן פעילויות נרחבות בארץ. באמצע שנות ה-20, אחרי שהבור נחפר, הוקם לצדו בשיטת "חומה ומגדל" צריף למגורי הפועלות ולידו צריף קטן, בגודל שישה מטרים רבועים בלבד, שכונה "צריף הפרחים". ניתן להעריך כי הוא הוקם בידי נשים בלבד, ללא עזרת גברים. אנשי רשות העתיקות אף גילו כי הצריף נבנה ללא שימוש במסמרים, אלא באמצעות פינים מעץ שחיברו בין הקורות. הצריף שימש "חלון הראווה" של המשתלה ונמכרו בו זרי פרחים לקראת השבת.

המשתלה פעלה כמוסד לימוד ועבודה לחלוצות שזה עתה הגיעו ארצה. פועלות המשתלה עסקו בהקמת גינות בשכונות העיר החדשות, בהן רחביה, בית הכרם ותלפיות, אך גם בבתי המשפחות הערביות בטלביה ואפילו בשטח מנזרי ירושלים. הצלחת המשתלה הגיעה לשיאה כאשר השלטון הבריטי החל לרכוש ממנה שתילים לייעור אזור שער הגיא. "בשטח הקטן, כ-3 דונם, מגדלים רבבות שתלי יער, צמחי נוי ובית, אלפי שיחים ופרחים במחזור בלתי פוסק של שתילי גן", תיאר עיתונאי "דבר" את המשתלה ב-1931, "ילד השעשועים ופינת יקרת של המשתלה היא החממה על ברכת המים החבויה בין הסלעים ומכילה בקרבה עשרות צמחי בית ונוי לזניהם השונים". המשתלה הפכה למעין חוות הכשרה לפועלות שהפכו בתורן למנהלות משתלות בקיבוצים ובמשקים אחרים בארץ. בעקבותיה הוקמו עוד שמונה משקי פועלות בדגם דומה בארץ.

אלון רון, יד יצחק בן-צבי

המשתלה שיקפה נאמנה את השקפותיה ואת אופיה של ינאית בן-צבי, לאחר שהפכה למוסד סוציאליסטי-שיתופי, שעסק בהפרחת השממה בלב ירושלים ומנגד שימשה להקמת גינות פרטיות ובורגניות ולמכירת פרחים לקראת שבת. "היא לא רצתה להקים עיר כמו לונדון אלא ביקשה לייסד בירושלים את העיר המתוקנת כעיר ירוקה ואקולוגית", הוסיפה שלו-כליפא, "סיפור המתחם הוא סיפורן של נשים שעבדו למען נשים, אבל לא הגדירו את עצמן כפמיניסטיות. הן חיפשו את מקומה של האישה בתוך המאבק הציוני".

חרדים מחו על מכירת פרחים בשבת

ב-1928 התרחבה המשתלה לשטח נוסף בשכונת תלפיות. לקראת סוף שנות ה-30 הופסקה העבודה החקלאית ברחביה. מכירת הפרחים בצריף נמשכה ככל הנראה גם לאחר קום המדינה. סופו של הצריף כבית ממכר לפרחים קשור למחאת גורמים חרדיים על כך שהמוכרות אינן מקפידות להפסיק את המכירה לפני כניסת השבת. ב-1940 הוקם על שטח הצריף בית החלוצות, ששימש עד שנות ה-70 למגורים לעולות חדשות.

בתוך גל התהפוכות נותר בפינת המגרש הצריף הקטן, ששימש מחסן לכלי גינון ויהפוך בקרוב לקמפוס החדש של יד יצחק בן-צבי. לפני שנתיים, לקראת שיפוץ בית החלוצות, הוחלט לפרק אותו כדי להקימו מחדש כמוזיאון קטן לתולדות המשתלה. השיח המטפס שכיסה את הצריף נגזם באטיות מחשש לקריסתו, אך גם בתום הגיזום נותר הצריף עומד. צריף הפרחים הוא חלק משרשרת מפוארת של צריפים ששכנו במגרש של משפחת בן-צבי. המפורסם שבהם, ששימש צריף המגורים של בן-צבי ורעייתו לפני קום המדינה, שופץ ושוקם, ושוכן כיום בקיבוץ בית קשת שבגליל התחתון. כיום שוכב "צריף הפרחים המפורק בן ה-90 ברשות העתיקות בגן הלאומי קיסריה. כעת עמלים שם סיבוני וצורדקר על שיפוצו, לקראת ההרכבה המחודשת בעוד כשבועיים. "כשנגמור אותו הוא יעמוד יפה", הוסיף סיבוני, "אם אף אחד לא ייתן לו זבנג הוא יעמוד גם בעוד 200 שנה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו