בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רבע מהמתגייסים האתיופים לצה"ל עורקים ממנו בגלל מצוקה

שיעור המתגייסים מבני העדה גבוה במידה ניכרת משיעור המתגייסים באוכלוסייה הכללית, אבל רבים עורקים בגלל קשיים כלכליים וקשיים במשפחה

18תגובות

בני העדה האתיופית, שמשפחותיהם חוו ייסורים בדרך לישראל, עוברים כעת מסע מפרך משלהם בהשתלבות בכור ההיתוך הישראלי - צה"ל. לפי נתונים פנימיים של הצבא, אחד מכל ארבעה מתגייסים בני העדה האתיופית עורק בעת שירותו. פירוש הדבר הוא שרבע מבני העדה המתגייסים אינם מסיימים את השירות, שיעור הגבוה פי שלושה משיעור העריקים מצה"ל בכלל האוכלוסייה. נתונים אלו, משנת 2010, מעמידים בסימן שאלה גדול את הצלחת קליטתם של בני העדה. במיוחד לאור העובדה ששיעורי הגיוס מבני העדה גבוהים משיעור הגיוס ביתר האוכלוסייה, 88% בשנה שעברה (לעומת 73% בכלל האוכלוסייה).

עריק בצה"ל נחשב היום מי שנפקד מיחידתו יותר מ-21 ימים. עד שנת 2011 היה פרק הזמן לקביעת עריקות ארוך יותר - 45 יום. ביוני האחרון הוחלט שחייל בשירות סדיר ייחשב עריק אחרי שלושה שבועות שהוא נפקד מיחידתו. לפי סעיף 92 לחוק השיפוט הצבאי, עריקות היא עבירה שדינה עד 15 שנות מאסר.

בצה"ל ובעדה האתיופית מזהים כמה סיבות לשיעור העריקות הגבוה, בהן המצב הסוציו-אקונומי המורכב של יוצאי אתיופיה, היוצר קשיים למתגייסים. גם אם משבצים חיילים בתפקיד המאפשר להם לעבוד (כמאבטח מתקנים, למשל, המשרת שבוע בבסיס ושבוע בבית), הריחוק מהבית משפיע על תפקודם בצבא ועל מידת הסיוע שהם יכולים להעניק להוריהם ולמשפחה. לפי נתוני צה"ל, כ-12% מכלל הזכאים בצה"ל לתשלומי משפחה (כספים המועברים לחשבונות החיילים כסיוע כלכלי, לפעמים עד אלפי שקלים בחודש) הם יוצאי העדה, כפול משיעור האתיופים בצבא.

אילן אסייג

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

א', חייל אתיופי, התגייס ב-2010. אביו נותר באתיופיה, אמו מתה לפני כחמש שנים, ומאז גדל אצל דודתו והוכר כחייל בודד. הוא נחשב לעריק זה שנה וחצי. לדבריו, כבר את תחילת דרכו בצבא עשה ב"רגל שמאל". בתהליך המיונים לצה"ל נתקל בקשיים ולא הבין את החשיבות המבחנים בצו הראשון בלשכת הגיוס. מכאן הדרך היתה קצרה לטירונות בבסיס חוות השומר (בסיס טירונות למתגייסים המוגדרים עם קשיי הסתגלות או מאוכלוסיות מיוחדות). "רציתי להיות קרבי, אבל המצב בבית לא איפשר לי. אחותי ודודה שלי צריכות אותי. אז מראש ויתרתי על האפשרות לשרת בתפקיד טוב", הוא מספר. "אני צריך גם לעזור בפרנסה. דודה שלי לא מדברת טוב עברית ואני צריך לסייע לה כשהיא הולכת לביטוח לאומי ולקופת חולים. אני הדובר שלה".

א' נשר מבית הספר בכיתה י"א והמפגש המחודש עם המשמעת, ובעיקר זו הצבאית, לא היה קל לו. "את ההחלטה לערוק מהצבא קיבלתי אחרי שביקשתי מהמפקד שלי לצאת הביתה, כדי לסייע לדודה שלי להגיע לבית החולים, והוא לא הסכים". מאז עובד א' בעבודות מזדמנות. "כל יום שאני עובד זו מתנה. אני יודע שאתפס בסוף ואצטרך להשלים את השירות שלי, אבל כרגע אני מצליח להתפרנס, וזה נס", הוא אומר. "אני רוצה שכל הסיפור הזה ייגמר, אבל אני לא יכול להפסיק לעבוד".

גם מצב הנערות מבנות העדה המתגייסות לצבא אינו מעודד: כ-5% מהן עורקות - פי שניים משיעור העריקות של חיילות בכלל האוכלוסייה. אבל בצה"ל אומרים שאצל הנשים יש מגמה של השתלבות וירידה במספר "ליקויי השירות" (הגדרה הכוללת עריקות וישיבה בכלא צבאי).

ב' היא חיילת שמתגוררת במרכז הארץ. אמה עלתה בעודה בהריון אתה, וב' נולדה בארץ. היא הספיקה להיות במדים חודשיים, אמרה נואש ועזבה את הצבא. "יום אחד אמרתי שאני מעדיפה לעבוד. תפסתי את הרגליים והלכתי. עוד שנייה היו מעקלים לי את הבית. הראיתי למפקדים שאני בחובות, אבל לא הקשיבו לי בכלל", היא מספרת. "המצב הכלכלי בבית הוא רגיל. מה זה רגיל? קשה. אמא היא חד-הורית, מפרנסת אותנו, ויש לי עוד שלושה אחים. עכשיו, עם הכסף, אני עוזרת לאמא".

לדבריה, "רציתי לפתוח דף חדש בצבא, אבל מה שתיכננתי - שאנצל את הצבא ואשלים 12 שנות לימוד - מת", היא אומרת. "בדיעבד, לא הייתי עושה צבא. ממש לא. הצבא לא מתאים לי ואני לא מתאימה לו. אבל החיים עכשיו משעממים. אני מחפשת עבודה. זה לא שאני רוצה להתבטל, אבל בתור עריקה אני לא יכולה למצוא עבודה רגילה. משעמם ככה. אני מרגישה לא מועילה".

"לפני העריקה, אמרו לי שייקח זמן לקבל אישור עבודה תוך כדי שירות, אבל בסוף אפריל האחרון כבר עפתי. אחרי העריקה עשו לי ביקור בית מהצבא, אבל לא הקשיבו לי בכלל. מאז אני בחוץ. על חזרה לצבא אני לא יודעת. ממני זה לא יבוא. ואם זה יבוא מהם, יש ברירה? אני אחזור. לגבי העתיד שלי אני לא יודעת. אני רוצה ללמוד, אולי פסיכולוגיה. שיהיה לי מקצוע, לא משנה איזה. גם קרימינולוגיה מעניין אותי". לשאלה אם אינה חוששת להיתפס בידי אנשי המשטרה הצבאית היא עונה בביטול: "מה יש לי לפחד? בסוף זה מגיע לי".

יששכר מקונן, סא"ל במילואים, הוא יו"ר עמותת "ציוני ישראל" המקדמת גיוס בקרב בני העדה ושירות משמעותי בצה"ל. לדבריו, יותר מ-60% מהחיילים האתיופים ישבו בכלא הצבאי. "אני לא בטוח שעשינו הכל לעצור את התופעה הזאת. כשאני אומר 'עשינו', אני מתכוון לצבא, לממסד, וגם לקהילה האתיופית", אומר מקונן. "הצבא מקבל חיילים ולא יכול לעשות הרבה. אבל אני גם לא טוען שאין לו אחריות".

לדברי גורם צבאי המעורה במצב, "יש בעיה עם המצב הסוציו-אקונומי ועם ליקויי שירות בגלל פערים תרבותיים. אם אמא מתקשרת לחייל אתיופי, הוא פשוט קם ועוזב. יש גם פער נוסף, שקשור אולי לבלבול הזהות. מרבית החיילים הם ילידי הארץ, וחלקם לא מספיק מחוברים לתרבות שבאו ממנה ולא יודעים לאן הם שייכים".

לדברי מקונן, "למרבית החיילים האחרים בצה"ל יש משפחה שמבינה אותם, כי גם ההורים שירתו בצבא. לעומת זאת, החיילים האתיופים הם הראשונים במשפחתם שמתגייסים, ולמשפחה אין יכולת לתמוך ולהבין את חוויית השירות בצה"ל. החיילות היא תופעה חדשה גם למשפחה, לא רק למתגייס. כאן נמצאת המטרה שלי: לסגור את הפער הזה".

בשנת 2008 פתח צה"ל בתוכנית חומש לקליטת חיילים יוצאי אתיופיה. במשך שנתיים כמעט בחנו בצבא דרכי פעולה לקליטתם ובחנו את מגמות הגיוס בקרבם. רק בשנה וחצי האחרונות, מסבירים בצבא, "אנחנו מפעילים ממש את התוכניות". ההכנה לגיוס מתחילה הרבה לפני העלייה על מדים: בפעילות בבתי הספר ובמערכות החינוך הבלתי פורמלית. הדבר נעשה גם באמצעות פרויקט "זינוק בעלייה", לבני הקהילה האתיופית (והקווקזית), וכולל ליווי חיילים בשירות. לפי נתוני המשרד לקליטת עלייה, כ-500 בני נוער בתוכנית משתתפים בשנה.

לצד זאת מפעילים בצבא קורס "אמיר", למתגייסים בני העדה שקיבלו דירוג נמוך במבחנים הצבאיים, אך יש להם פוטנציאל לשירות משמעותי. כ-600 נערים ונערות משתתפים בקורס מדי שנה. לפי מחקר שנעשה בשנה האחרונה, יותר מ-90% מהם מסיימים את שירותם הצבאי.

בצבא פועלים בשני מישורים נוספים: האחד נוגע להכשרת מפקדים המלווים את המתגייסים בני העדה; השני מתייחס למשפחות החיילים, בליווי וסיוע, ביקורים וימי הכנה של ההורים. "זו האוכלוסייה שהצבא שם עלייה דגש, יותר מהרבה אחרות", אומרים בצבא. "אבל הצבא הוא רק חוליה בשרשרת. זה לא מתחיל אצלנו".

במשרד החינוך, שמקיים תוכניות לעידוד בני הנוער להתגייס לצבא, סירבו להתייחס לעניין וסירבו למסור נתונים על שיעור הנשירה של בני העדה האתיופית מבתי ספר תיכוניים.

מהמשרד לקליטת נמסר בתגובה ש"המשרד מודע לבעיה ופועל נמרצות להקטנת העריקות יחד עם שלטונות צה"ל. תוכנית החומש באה לתת מענה חלקי לבעיה: בימים אלה המשרד וצה"ל מסדירים את עניין 'תשלומי משפחה' למועמדים לפני גיוסם, כדי להקל על השתלבותם. המשרד גם מינה עובד בכל לשכה, שמרכז את הטיפול בחיילים בתחום לשכתו. בכל מוקדי הקליטה ליוצאי אתיופיה, רכז הנוער מטפל בחיילים לקראת הגיוס ובשירות. עובדי המשרד מבקרים בבתי הכלא הצבאיים, ושומעים חיילים כלואים כדי לסייע בהמשך השירות הצבאי. לאחר השחרור מהכלא, חונכים מיוחדים מטעם המשרד מלווים את החייל ביישוב שהוא מתגורר בו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו