בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשחלומות מתגשמים

לפני שלושה חודשים פירסמנו כאן את סיפורה של לאה, ששקעה בחובות כבדים לשוק האפור לאחר שבעלה לקה בשבץ ופרנסתם נפגעה. אז נראה מצבם חסר תקווה. אבל אז חלה תפנית

6תגובות

אולי זו הסמיכות לחג החנוכה, אולי תפילה מקרית שנענתה לפתע, אבל בשורה התחתונה מתברר שנסים קורים. ובנס שיתואר להלן יש כל כך הרבה תקווה ופתח להתחלה חדשה, ובעיקר שותפים לו אנשים שמחזירים את האמון במושגים כמו ערבות הדדית, נתינה וחמלה.

הכל התחיל לפני שלושה חודשים, כשפירסמנו כאן את סיפורה של הגננת לאה (שם בדוי). יותר מ-20 שנה היא גננת, כתבנו אז, וכבר יודעת היטב להסתיר את מצוקותיה כדי לנסוך בזאטוטים שבטיפולה ביטחון. אבל המוח והלב טרודים יום ולילה באסון שקרה לה. לאחר שלקה פעמיים בשבץ מוחי הפסיק בעלה לעבוד, והיא כמפרנסת יחידה לא עמדה בתשלומי המשכנתה. מהר מאוד הם איבדו את הבית. שניהם בני 50, הורים לילדים וסבים לנכדים, והשבר הכלכלי בחייהם רק המשיך והעמיק.

כשהחובות העמיקו והבנקים לא הסכימו לתת אשראי או הלוואה, הם פנו מחוסר ברירה אל השוק האפור. 120 אלף שקלים בסך הכל לוו מחמישה אנשים שונים, עד היום החזירו כבר קרוב 900 אלף שקל, אבל למרות הסכום המפלצתי הזה מדובר רק בריבית. הם עדיין חייבים 120 אלף שקלים ועדיין מעבירים בכל שבוע סכומים אדירים במזומן, בור עצום ללא תחתית.

שנים ארוכות הם נתונים במכבש הלחצים הבלתי נסבל הזה, חיים בפחד, מקבלים איומים כאשר חלילה יש איחור של יום בתשלום. למלווים לא היתה חמלה ולא סנטימנטים. לאה ובעלה פנו אלינו בתקווה שאולי נוכל לעזור להם לקבל סיוע בשכר דירה, למרות שלא היו זכאים לו מבחינה חוקית כי היא עובדת. אולי, חשבו, יש עוד שמץ של סיכוי שמדינה תיתן עוד פירור. הם לא חלמו שיקרה מה שקרה בעקבות פרסום הסיפור שלהם, אבל זה קרה והידיים המקלידות מלים אלה רועדות מהתרגשות.

מיכל פתאל

ביום שאחרי פרסום המדור התקשר אדם שביקש להישאר בעילום שם, סיפר שהוא איש עסקים בפנסיה ושהוא מבקש לגייס את הסכום הנדרש בעבור לאה כדי להחזירו לשוק האפור. התנאי היחיד שלו היה שהכסף שיעביר ישים סוף מוחלט לייסורי החובות האלה, כלומר רק אם יצליח לגייס את כל הסכום ייתן, אם לא, אין טעם.

אחרי כמה שבועות הוא הצליח לגייס רק 40 אלף שקלים. אז התגייס לסייע בהתנדבות גם דני ליבנה מחברת "אובליגור", המתמחה בהחזרי חוב לבנקים. המטרה היתה להביא לסגירת מחיר הקרן כולו, שהרי אחרת התורם לא מוכן לתת שקל, זה התנאי שלו ובצדק. אחרי תחשיב מדוקדק ופנייה להלוואה חיצונית ממוסדת גויסו עוד 20 אלף שקלים, אבל זה הכל. כשישבנו יחד וחשבנו מה עושים עלה הרעיון לנסות ולבקש מהמלווים, אנשי השוק האפור להזכירכם, לוותר על מחצית מחיר הקרן ולסגור את החוב סופית. לאה ובעלה אמרו שאין שום סיכוי שדבר כזה יקרה, זה פשוט לא עובד ככה. אולי בכל זאת, אמרנו, שרשרת של דברים טובים קרתה כאן, מי יודע, אולי יקרה הנס.

לבסוף, בחשש עצום, יצאו לבתי המלווים עם ההצעה, והנס אכן קרה. כל חמשת המלווים הסכימו לוותר על מחצית החוב (כן, נכון, הם קיבלו עד היום סכום שערורייתי של 900 אלף שקל, אבל את זה לא ממש סופרים בעולם האפור ההוא). לפני יומיים הכספים הועברו, החוב נסגר, הסדר תשלומים הגיוני להחזרת ההלוואות שנלקחו לצורך כך נרשם עם לאה ובעלה ופתאום שב החיוך לפנים שלהם.

אחרי שעשור שלם נמחק להם מהחיים, היום הם לומדים מחדש ללכת, עם אופק ותקווה ובלי השק העצום הזה שסחבו עד עתה על הגב. ותודה ענקית לאדם המדהים שבחר להישאר בעילום שם, שרק תמשיך לעשות טוב.

מעקב אחרי ניצולי השואה | שירות עד הבית למען מיצוי זכויות ניצולים בירושלים

יותר מחצי שנה חלפה מאז דיווחנו כאן על מפגש השולחן העגול שערכו הארגונים המטפלים בניצולי השואה בישראל. היתה זו הפעם הראשונה שנרשם שיתוף פעולה בין כל הגופים הללו. אולם למרות שנראה היה שמדובר בתחילתה של דרך שתביא לאיחוד כוחות למען מיצוי זכויותיהם של הניצולים, עד היום הם אפילו לא הצליחו לאחד את כל הרשימות שלהם לכלל רשימה אחת של כל ניצולי השואה וצרכיהם.

ובכל זאת, ביום שני השבוע יצאה לדרך סנונית ראשונה של תקווה שנבטה במפגש ההוא: "פרויקט מיצוי זכויות" של הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר בשיתוף עם עיריית ירושלים. העיריה תפעיל בחודשים הקרובים מערך של מתנדבים שייצרו קשר עם ניצולי שואה החיים בירושלים, וייפגשו עמם בביתם או במרכזים הקהילתיים בעיר. המתנדבים, שיעברו הכשרה ברשות לזכויות ניצולי השואה, יגיעו למפגש כשהם מצוידים במידע האישי הרלוונטי לגבי ניצול השואה, ויבדקו אם זכויותיו אכן ממוצות. אם לא, יסייעו לו או לה למלא טופסי בקשה, ידאגו להעבירם ליעדם ויעקבו אחר הטיפול עד למיצוי הזכויות המלא.

הרעיון הבסיסי והתקדימי הוא לרכז את כלל השירותים הניתנים לניצולי שואה, ולספק להם אותם ב"שירות אישי" עד הבית. הרשות לזכויות ניצולי השואה תצליב את המידע שברשותה עם זה של הביטוח הלאומי, משרד הבריאות ומערכות סיוע אחרות בארץ ובחו"ל. איך זה יעבוד כשהרשימות אינן מאוחדות, ומי ערב לכך שהארגונים ישושו פתאום לשתף פעולה זה עם זה? איש אינו יודע. אבל ברשות מבטיחים לספק שירות יסודי, ואנחנו מקווים שזה אכן יצליח.

הפרויקט הירושלמי, שהושק השבוע בנוכחות ראש העיר ניר ברקת, מנכ"ל העירייה ומנהלת הרשות לזכויות ניצולי השואה עופרה רוס, הוא למעשה פיילוט שיבדוק את היכולת לעבוד מול רשות מקומית והגופים האחרים המטפלים בניצולי השואה. באוצר מקווים שראשי ערים נוספים ירימו את הכפפה ויפעילו את הפרויקט גם בעירם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו